תשורת ש"י שפח

דשמא אתי למיעבד מום אמרו חכמים אדרבה כ"ש דמחמת גזרה זאת דלא שרית ליה אתי למיעבד מום לכן אין לחכמים לתקן מלתא דאפשר יבא תקלה על ידם ולו שקול ישקל אין לחדש גזרה בחכם בדבר פרטי אבל אמירה לעכו"ם שבות לאו בהקזה לבד אמרו אלא בכל מלאכת שבת וממילא גם זה נכלל ואפ"ת דיש יותר חשש דעל ידי שנחמיר עליו אתי למיעבד בעצמו מ"מ העמידו דבריהם ועיין ביי"ד סי' של"ד ס"ג בהג"ה ונה"ך שם

ואף דבר"פ מי שהחשיך אמרו מ"ט שרי ליה רבנן למיתב כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממוני אי לא שרית ליה אתי לאתויי ד"א בר"ה וכן בסימן רמ"ד התירו להשכיר מכס לגוי מה"ט י"ל התם קים כהו בודאי דיעבור איסור תורה כיון דפסידא ודאי הוא משא"כ בספק כגון זו שמא תמות

ובחידושי רע"ק הביא מהר"ן פרק מי שהחשיך דרמב"ן ור"ן שם פליגי על מרדכי זה ואם כן נהי דבמקום פסידא בספק שמא תמות דפסק בש"ע כהמרדכי נסמך להקל אבל הבו דלא להוסיף עוד קולת הנשמת אדם

וצ"ע עוד אם דוקא בקי ויודע דאחזה דם ורפואתה בטוחה בהקזה דהא ראיית המרדכי מבכור שאחזו דם אינו רק בידוע משא"כ בספק אפשר דל"ל אי לא שרית ליה אתי למיעבר בעצמו כיון דאין ברור לו הצלתה

תקפט

שאלה אשה בעת חליה חידשו לה שם ונקראת איזה ימים בשם החדש ומתה בחליה אם לכתוב על המצבה שם החדש. עוד שאל מניין שיש לכתוב שם הנקבר על המצבה

הנה בספ"ב דשקלים תנן מותר המת בונין לו נפש על קברו ובירושלמי שם אין עושין נפש לצדיקים דבריהם הן זכרונם ופירש הריב"ש בסימן תכ"א דנפש הוא הבנין שעושין על הקבר כדי שיהא כזכר שם הנקבר בבנין ההוא והצדיקים א"צ לזה שמעשיהם הטובים הם זכרונם וק"ע פירש דבריהם שאומרים דבר הלכה משמן הם זכרונם עיי"ש הרי דהמצבה כל עניינו לכתוב עליו שם הנקבר לזכור הנקבר מי הוא ונראה דלפיכך נקרא נפש כי נפש חיה הוא שמו דחיותו משרש נפשו הוא צירוף אותיות שמו עיין מאור ושמש על פסוק נפש חיה זהו פשוטו ויש עוד בזה טעם כמוס אבל אין זה ענין להא דר"פ מו"ק דמציינים הקברות דהתם עושין רק סימן שהוא קבר אבל אין כותבין שם הנקבר

ואם צריכין לכתוב שם החדש על המצבה יש ללמוד מהא דבגט צריכין לכתוב שם אבי המגרש ואם חידשו לאביו שם בחליו ומת מתוך חליו קי"ל באה"ע סימן קכ"ט סח"י דאין לכתוב שם זה בגט וכתב בגט פשוט שם ס"ק צ"ג דאין לכתוב שם החדש בגט רק אם קרו להחולה בחייו משך שלשים יום בשם החדש הרי דלא חשוב שמו כל שלא הוחזק בחייו שלשים יום ממילא גם במצבה כן הוא אלא אדרבה אם יכתבוהו במצבה אם לא הוחזק שלשים יום נגרע זכרון הנקבר מחמת זה כיון שלא הוחזק יאמרו אחר הוא טמון שם וכמ"ש הר"י הורוויץ הובא בפ"ת סימן קכ"ט סק"נ דאין לכתוב שם זה בגט אפילו אם נכתב על המצבה דהקורא במצבה לא שם לבו ולא ידע מי הוא מאחר שנתעלם השם הזה ולא נודע בחייו וכ"כ באהלי שם כלל חמישי סי"ד אם מת מתוך חליו אזי בגט של בנו ובתו אין מזכירין כלל את שם השינוי אם לא החזיקו אחר כך

תקצ

שאלה ראובן הפקיד מעות אצל שמעון והלך שמעון ונתעסק בהן והרויח שלא מדעת ראובן ובא ראובן ותבע גם הריוח שהרויח במעותיו יטען שמעון שעסק בהמעות על דעת לחלוק כדרך עסקא. הנה ברמ"א חו"מ סימן רצ"ב סס"ז כתב אם גילה הנפקד דעתו שעסק לצורך בעל המעות או במקום שאסור להשתמש שמסתמא בהן לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר עסקתי עד שיאמר כן לפני עדים וציין תשובות הרשב"א התקכ"ח ולכאורה מבואר שם בשו"ת הרשב"א דוקא כשגילה דעתו שכבר נתן כל הריוח לבעל המעות ואח"כ עסק עוד בהמעות והרויח אזי הרווח לבעל המעות ומיירי שם בהפקיד אצל בעה"ב דלדין הש"ס אסור להשתמש במעות וכן תמה הסמ"ע והמל"מ פי"ב מהלכות גזלה ה"ח כתב לתרץ דטעם דגילה דעתו משום דבטענתו נעשה גזלן ומש"ה בעינן עדים ה"י. במקום שאסור להשתמש אף דלא גילה דעתו אינו נאמן עד שיביא עדים ודבריו קושי ההבנה דאם כן למה כתב הרשב"א משום דגילה דעתו אמנם לכאורה דברי הרשב"א סתראי לפימ"ש הה"מ פ״ז מהלכות מכירה הי"ב בשם הרשב"א דדוקא כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר בו משליחותו וקונה באותן מעות לעצמו הא סתמא אינו נאמן וכן הוא בח"ר ב"ק בפרק הגוזל עצים דף ק"ב האי לישנא ממש ואין לחלק דשאני שליח דחזקה שליח עושה שלייחייו דהא התם ראי אהא דנתן מינות לשליח לקנות חטים למחנית שכר וקנה שעורים והרי קמן דלא עשה שליחותו וכן משמע מלשון הה"מ והרשב"א דאמרו רבנן בכפילא דדוקא כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר בו משליחותו דהא כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו ע"כ נמי בהכי מיירי שאמר לפניהם שחוזר בו משליחות או נודע להם מעניינו כך מ"מ דא ודא אחת אע"כ דברישא מיירי באינו שליח רק מעות חברו בידו בפקדון באופן דאסור להשתמש בהן וגם רמב"ם שם כתב הדין זה הורו המורים שאם קנה לעצמו במעות חברו אחר שזקפן עליו במלוה הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאמר זקפתי אותם המעות על עצמי במלוה ועל זה השיג הה"מ במה שאמרו שהוא נאמן בדיבורו בלא עדים ואם כן זה כולל בין יש בידו מעות חברו בלא שליחות ובין ע"י שליחות וקמ"ל הרשב"א והה"מ תחלה אם שלח יד במעות פקדון ואינו נעשה שליח ובסיפא כשנעשה שליח ובכל חדא יש רבוותא דברישא אף דלא נעשה שליח ובסיפא כשנעשה שליח לקנות חטים וקנה שעורים דחזינן דשינה מדעת הבעל המעות מ"מ דוקא כשאמר לפני עדים שחוזר משליחותו

לכן נראה לחלק דאם הנפקד או השליח רוצה ליטול כל הריוח לעצמו וטוען לעצמי לבד עסקתי אזי אינו נאמן ליטול כל הריוח לעצמו כיון דהוי גזלן אין אדם משים עצמו רשע אבל כשטוען עסקתי בהמעות על דעת להרויח ולחלוק עם בעל המעות נאמן דבזה לא נעשה גזלן דהא זכות הוא למפקיד כיון דהדין בזה אם הרויח ליטול גם המפקיד חלק בריוח ואם הפסיד הפסיד הנפקד הכל כיון שעשה שלא מדעת בעל המעות ואאת"ל דגם בכה"ג צריך