תשורת ש"י שפד

שלא לעשות אלא כמ"ש בית יעקב בכתובות דף ק"ט אהא שכתבו תוספת שם בד"ה חשב דאם קדשה אחר זמן לאו דברים הנקנין באמירה הן דמשמע אפילו מבעל לאשתו וא"ל הא אין האשה רוצה להנשא רק באופן זה אף בלאו דרב גידל יתחייב דהא אפילו בביאה של איסור אם פסק לה נתחייב מה שפסק ולמה יגרע ביאת היתר אך זה אינו דשאני היכא דעושה קנין ונשואין ובכל קניינים כשמתנה איזה דבר כגון שתתן מאתיים זוז ולא כפל או שחסר דבר אחד מדיני תנאי המעשה קיים ופטור מליתן דאמרינן פטומי מילי בעלמא הן מדלא התנה בדיני תנאי כיון דיכול להתנות בדיני תנאי ולא התנה עיי"ש אבל בחידושי לאה"ע סימן נ"א השגתי עליו דשאני היכא דאמר בלשון תנאי ולא התנה כהלכתו דאז בטל התנאי אבל פסיקה בלא לשון תנאי הוה כמוכר דבר בעד סך כו"כ דמיד שזכה הלוקח במקחו מתחייב בדמי הפסיקה ובגוף קושיית הבית יעקב כבר עמדו הבית מאיר והמקנה שם ותרצו באופן אחר לכן לפע"ד העיקר כהמל"מ דאם נתחייב שלא לעשות כיון דלא מהני בו קנין פטור ואין בו משום שכירות

תקפג

שאלה אם נמצא צואה בבית הכסא אם דינו כגרף של רעי דמותר לטלטלו ולהשליכו לחוץ בשבת בדבר זה צידד האשל אברהם מביטשאטש בסימן ש"ח לומר דהוא כגרף מצד הראיה באותו רגע גם שיש גם מצדדים צואה מ"מ כיון שבמקום ההוא יוכל לראות כשיהיה נקי עיי"ש ולא נ"ל דהא בשבת פרק כ"כ דף קכ"א ע"ב ובר"פ משילין דף ל"ו ע"ב איתא ההוא עכברתא דאישתכח בי אספרמקי דרב אשי אמר להו ר"א אפקוה בצוציתא ואפקוה ונתקשתי מהא דפ"ה דתמיד דהסכתרא כופין על השרץ שנמצא בעזרה בשבת ופירש ברטנורה שאינו יכול להוציאו משם בשבת דעל שבות כזה גזרו אפילו במקדש וכן פרש"י בעירובין דף ק"ד והרי לא הותר להוציאו כגרף של רעי מפני כהנים והעם העומדים בעזרה ועכצ"ל דאינו מותר רק בבית שדרין בו כעובדא דרב אשי ואחר כך מצאתי בבאר שבע על תמיד שהקשה ותירץ כמ"ש אך כתב דהוא דוחק אך במל"מ פ"ג מביאת מקדש הביאו וכתב שהוא תירוץ נכון ואין לומר דשאני הא דתמיד דהיה אפשר בכפיית הסכתרא דאם כן למה לא עשה רב אשי כן ואין לתרץ דרב אשי היה צריך לריח של הבשמים כשהוא מגולה דאם כן גרף של רעי ועביט של מי רגלים למה מותר להוציאן לאשפה יכפה עליהן כלי אע"כ במקום דמותר להוציאו לא הצריכו כפיית כלי ושאני עזרה דאינו מקום דירה

ולפ"ז אם נמצא עכבר מת או צואה בבית הכנסת אסור להוציאן בשבת רק יכפה עליהן כלי ולכאורה שבתי וראיתי די"ל הך דתמיד ועירובין דמיירי בשרץ מת דמטמא וכמ"ש שם ר"י ותוי"ט דאפשר בכיסוי פסכתר לא התירו לטלטלו מה שאין כן האי עכברתא דרב אשי דמיירי בעכבר חי דאסור בשבת לכפות עליו כלי משום צידה דאפילו אינו מתכוין לצוד אסור משום פסיק רישא וכדאיתא בא"ח סימן שט"ז תדע מדאמר רב אשי אפקוה בצוציתא ולא סגי לו לומר אפקוה לבד אלא ודאי משום דעכבר משמנה שרצים האמורים בתורה בפרשת שמיני החלד והעכבר דהחובל בהן חייב אף שלא יצא דם אלא נצרר תחת העור דם כדאיתא בש"ס ובש"ע שם סי' שט"ז ואם יאחזנה בגופה והעכבר ודאי ירצה להשמט ואיש ידחק בגופה אפשר יבא לחבלה כי קרוב הוא לכן אמר אפקוה בצוציתא ואף דיליף התם מינה דאפילו בלא מנא מותר ליטלה בידו ולהוציאה מ"מ למה נקט דוקא בצוציתא ומשום צידה ליכא במה שנקטוה בצוציתא דהא נקטה להוציאה קמן ואינו רוצה לצודה אדרבה להשליכה לחוץ וניכרת כונתו דלא ניחא לו לצודה ופ"ר דלא ניחא לו מותר ועיין תוספת בשבת דף ע"ה וצ"ע בזה והא דבגרף של רעי התירו להוציאו ולא הצריכו כפיית כלי דאפשרי מ"מ יהא ריח רע או דאנינא דעתיה דאינש טפי אם יהא בבית אפילו מכוסה או יש בו משום כבוד הבריות שלא ישאר בבית ועיקר נ"ל דגם הך דפרק משילין מיירי בעכברתא מתה דאם היה חי היה אסור לתופסה משום צידה דבשעת תפיסה רוצה לצודה ומתכוין לכך והעכבר הוא במינו ניצוד ואף דהוי משאצ"ל מ"מ לכ"ע אסור מדרבנן עכ"פ ואת"ל דמ"מ מותר דהוי רק מתעסק ה"נ יהא מותר לכפות עליו כלי

תקפד

אפטרופס של יתומה שידך אותה ונתן מעותיה ליד החתן לנדן ופסק לו ליתן עוד מתנות להחתן ונתארך הדבר ולא היה יכולת ליתן המתנות וביטל החתן השידוך ומחזיר המעות שקיבל והיתומה תובעת חצי ריוח שהרויח החתן בהמעות נ"ל דצריך ליתן דביו"ד סי' ק"ס ס"ט איתא אם הלוה אפוטרפס מעות יתמי ברבית קצוצה צריך הלוה ליתן חצי ריוח ומשום דדל מה שהתנה באיסור וב"ד אביהן של יתומים וכאלו התנו בחצי ריוח וכמבואר במרדכי וב"י בחו"מ סימן ר"צ ס"ב מחודש א' כתב אפטרופס שהלוה מעות יתמי בר"ק או שהלוה לו סתם ולא התנה עמו עיין במרדכי פא"נ והובא במל"מ פ"ד מהלואה הי"ד והוכיח מזה דגם הלוה סתם דינו כהלוה בר"ק וכן מוכח מן מהריב"ל ח"א כ"ח סכ"ה ובכלל י"ז סימן ס"ג רק ממ"ש בח"ג סימן קי"ב ל"נ כן עיי"ש וא"כ נראה דאין ספקו שלו מוציא מוודאי של הב"י ועוד דגם במהריב"ל יש רוב דשני פעמים כתב דגם בסתם צריך ליתן חצי ריוח והוי כחד פוסק במקום רבים דאינו יכול לומר קי"ל כוותיה

ובשו"ת ארי' דבי עילאי חיו"ד ס"ז העלה גם כן דגם בסתם צריך ליתן חצי ריוח ותירץ סתירת מהריב"ל עיי"ש ועוד נראה דכאן עדיף דבשלמא הלואה סתם דלא נחתו בנתינת המעות שירויח הלוה לצורך היתום ולא ניתן כלל המעות לטובת היתום לעשות לו פירות משא"כ הכא דניתן לנדן כדי שישא היתומה ויתחייב בשאר וכסות ויתן לה כתובה ותוס' כתובה וזה פריה של המעות ואם כן עכשיו דנתבטל השידוך יתן פירות חצי ריוח כאלו התנו בר"ק דהטעם כיון שהתנו בר"ק אף דבטל התנאי מ"מ כיון שניתן המעות כדי לעשות פירות ליתום צריך ליתן חצי ריוח ה"נ בנ"ד

תקפה

שאלה מי שא"י יום שמת בו אביו כתב במג"א סימן תקס"ח סק"כ בשם מט"מ בשם רש"ל שיברור לו יום אחד בשנה ויש אחד שא"י יום מיתת אביו ולא נהג עדיין שום יא"צ ועכשיו יהא לו יא"צ על אמו אם נכון הדבר שיברור לו זה היום