תשורת ש"י שפ

מדכתב והוא הנכון לא ס"ל כתירוץ ראשון וגם להעיד על אדם א"צ שני עדים

ועוד שאני לענין הוראה כמ"ש הריב"ש סי' רע"א והביאו בל"י כיון דעצומים כל הרוגיה אם אתה מצריכן הורמנא הרי מעכבו מלהורות עד שיביא מרבו הורמנא היה צריך התלמיד לשמש הרב ההוא זמן רב טרם ידע ויכיר בו אם הוא ראוי לתת לו רשות והיה נמנע זמן רב מהוראה ויש במניעה צד איסור לכן א"צ רשות רק בחיי רבו מובהק מפני כבוד רבו ולכן אפילו אביו יכול ליתן לו הורמנא עיי"ש ב"ב ל'

תקפא

ראובן היה לו ס"ת ובא לעיר לדור ואמר לרה"ק שיתן הס"ת להבחורים חבורה קנין ספרים ונשמע הדבר לגבאי החבורה ויבא אל ראובן ושאלו אם נותן להחבורה ואמר אני נותן והלכו ליקח הס"ת וכשבאו לשם אמר ראובן איני נותן במתנה רק בשאלה לקרות בו ונטלו גבאי דחבורה ואח"כ עקר ראובן דירתו מהעיר ותובע הס"ת ומעיד רה"ק שאמר ראובן בפירוש שנותן הס"ת במתנה גמורה וראובן מכחישו שלא אמר רק בתורת שאלה ומה שאמר להגבאי שנותן כונתו היה בשאלה והנה בש"ך סימן פ"ז ס"ק נ"א פסק בעני תובע מעשיר אמרת ליתן לי מנה והעשיר מכחישו משביעין אותו וכ"פ קצו"ח ונה"מ ואם כן י"ל ה"נ בס"ת כמו שהביא שם הפ"ת בשם תשובת מים חיים וכ"כ בשו"ת בית יצחק עחיו"ד ח"ב בסי' פ"א בשם רדב"ז דאם הקדיש ס"ת לעיר אחת אמירה לגבוה כמסירה להדיוט

ואף דבשו"מ מהדורא תליתאה ח"ג ספ"ו כתב דבס"ת לא אמרינן אמל"ג מ"מ עיקר כרדב"ז וכ"כ בחת"ס חיו"ד סי' רל"ז את"ד השואל

הנה מה דטוען ראובן כשאמר לגבאי החבורה שנותן להם הס"ת יש לפרשו דנותן במתנה ויש לפרש שנותן לקרות בו בשאלה ואם כן יש להאמינו ואף דהוה ספק איסור שמא נדר ליתן במתנה וכמ"ש נמ"י פרק מי שמת גבי שכ"מ שהקדיש כל נכסיו דבעיא בש"ס אם עמד חוזר דליכא ספק איסור מעילה דנאמן לעצמו שלא הקדיש רק אם ימות

וא"ל כיון דהחבורה מוחזקים עכשיו בס"ת ואם כונת ראובן היה שנותן להם הס"ת במתנה דתו לא מצי לחזור בו א"כ כשנטלו הס"ת לא נתחייבו להחזירו והוי כטוען מנה לי בידך וזה אומר איני יודע אם נתחייבתי דפטור דזה אינו כמ"ש בשער משפט סימן ע"ה סק"ו דהיכי דנתן לו סתם מנה ומקבל טוען שמא נתת לי במתנה והנותן טוען שבהלואה נתן לו אזי בו"ש ברי עדיף כיון דודאי בא לידו המנה מחברו והוכיח כן בראיות ומה שהביא ראיות גם להיפך ומש"ה הניח בצ"ע כתבתי בערך ש"י שם דאין סתירה כלל משום דיש חילוק היכא דהתפיסו מדעתו והיכא דתפס שלא ברשות דאם תפס שלא ברשות והספק במציאות לא בפלוגתא דרבוותא לעולם כל היכא דאיתא הוי ברשות מרה קמא אם הוא חפץ בעין ואם כן הכא דקודם שנתן ראובן הס"ת לגבאי אמר בפירוש דאינו רק משאיל הס"ת אם כן מה דרוצה הגבאי לתפוס לחלוטין הוי תפיסה שלא ברשות ואם כן עומד הס"ת בחמ"ק ובו"ש ברי עדיף ועיין בנה"מ בדיני תפיסה סעיף י"ז ותמצא כמ"ש

אך הרה"ק מעיד דאמר לו ראובן בפירוש שנותן במתנה גמורה ויש שם בביהכנ"ס ובהמ"ד הרבה ס"ת ואין הרה"ק נוגע דלפי דעת הש"ך חייב ראובן לישבע ובתומים שם כתב דבמחלוקת שנויה ואין לחייבו שבועה ויכול ראובן לומר קי"ל כהתומים שאני פטור מלישבע ועיין ברא"ש פ' הכותב סי' כ"ח

וגם לדעת השו"מ דלעיל לא אמרינן בס"ת אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ויכול לחזור בו ואף דבכל צד רבו המחייבים לראובן מ"מ אפשר דיש לצרף לפטור את ראובן משבועה אך תינח אם היה ראובן תפוס בס"ת אבל כיון דהחבורה תופסים הס"ת אף דהוה תפיסה שלא ברשות מ"מ אנו פוסקים בפלוגתא דרבוותא ואף דתפס שלא ברשות יכול לומר קי"ל ואף דכאן הנ"מ רק לענין אם לחייב שבועה לראובן מ"מ מהני תפיסה כמ"ש הכנה"ג בסי' ע"ה בהגה"ט ס"ק פ"ז דמשמע מגדולי אחרונים דאם הנתבע מוחזק יכול לומר קי"ל להשביע לחברו ואף דכנה"ג הקשה כיון דאיכא חשש איסור הזכרת ש"ש לבטלה אין זה קושיא לדידן דאין משביעין בשם ועוד דהוא יחיד נגד רבים שקדמוהו ודבריו בטלים נגדם ועוד בנ"ד דעת שו"מ יחיד נגד רבים גם דעת תומים יחיד נגד רבים לכן חייב ראובן שבועה להכחיש את רה"ק וממילא גם מחויב לכלול בשבועתו מצד גלגול דמה שאמר להגבאי שנותן הס"ת היה כונתו רק בשאלה לא במתנה

ובמהרי"ט ח״ב בחיו"ד סימן ה' בעובדא שהקדיש ס"ת בתנאי שאם ילך לעיר אחרת יוליך הס"ת עמו כתב וז"ל איכא למידק הקדש ס"ת זה מהו דלקדושת ס"ת לא קאמר דקדוש ועומד הוא ולהקדש בדק הבית לא דמי שהרי נהנים בו וכהקדש עניים דהוה כעין נדר מבפיך זו צדקה לא דמי שהרי לא סלק זכותו ממנו אלא נראה לי שזה כמי שהקצהו למצותו לו ולכל מבקשיו ולפי שהתירו למכור ס"ת לצורך גדול כגון לישא אשה וללמוד תורה היזקק להקדישו שלא יהנה ממנו אפילו לדברים שהתירו בהם עכ"ל וזה היה בהעלם עין מן השו"מ והנה אם הקדישו כנידן דידן לביהכנ"ס או לבהמד"ר שיש להם ספרים רבים גם כן אינו דומה לפי דעתי לצדקה לעני אלא צ"ל ג"כ כסברת מהרי"ט שהוקצה למצותו וא"כ לא שייך טעמו של נתיבות דלפיכך אם טען עני לעשיר נדרת ליתן לי מנה משביעין את העשיר משום דממשכנין על הצדקה דהא זה אינו צדקה לעני רק יש בו משום איסור דהוקצה למצוותו וכל הקדש לעניים בזה"ז או לביהכנ"ס או לס"ת הוי כממון הדיוט כדאיתא בחו"מ סימן צ"ה ולא שייך בזה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואין בו קנין כדעת שהביא התומים א"כ לית בו רק משום איסור נדר כקיבל עליו מצוה וכאלו אסר עליו הנאת איזה דבר וא"כ מלבד דקשה לעשות מעשה לחייב את ראובן שבועה אם היה מוחזק כיון דהתומים ס"ל דפטור משבועה על טענת עני לעשיר נדרת לי מנה קל וחומר כאן דגם טעם הנתיבות ליתא אך כיון דהחבורה מוחזקין בס"ת אי אפשר לעשות מעשה מספיקא להוציא מידם בלתי שבועת ראובן וכן מוכח ברא"ש פרק הכותב סימן כ"ח שכתב כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן בה עובדא לחייבה שבועה עכ"ל וא"כ כשאידך מוחזק ואין רוצה להחזיר בלתי שבועת שכנגדו איך נעביד עובדא להוציא מידו מספיקא וזה מוכח דלא ככנה"ג הנ"ל וגם טעם הכנה"ג שלא להשביעו מספק כיון דאיכא חשש איסור שם שמים