תשורת ש"י שעז

נהנה ממלאכה זו ואפילו ראובן אומר לגוי בשבה לעשות מלאכת שמעון כשקלן לו שכר מותר וכשלא קלן אסור רק משום דמסייע ידי ע"ע עיי"ש היטב

תקעח

שאלה ראובן של"ח והשאיר חצר עם בתים וקנה חתנו החצר מן היורשים ונתחייב ליתן דירה לחמותו האלמנה והכניסה אחיה אצלה ומחרחר ריב בין האלמנה וחתנה וב"ב אם בידו למחות מלהכניס אחיה אצלה הנה ברמב"ם פ"ה משכנים ה"ט כתב המשכיר ביתו לאחר ואח"כ הביא עמו קרוביו לשפון עמו כאחד בבית זה הרי המשכיר מעכב עליו וכתב הה"מ בזה נראה דאפילו הר"א ז"ל יודה בזה לפי שגוף הבית למשכיר ומ"מ נראה דברוצה לסמוך על שלחנו אדם אחד שהרשות בידו ואין משכיר יכול לעכב עליו דסתם שוכר בית לו ולנטפלין עמו הוא שוכר זה נ"ל עכ"ל והובא בחו"מ סימן קנ"ד ס"ב ועמ"ש בערך ש"י שם דהא דל"כ הה"מ בשוכר טעם שכתב שם בשותף דיהא ביתו פתוח לרוחה ותע"ב משום דבשוכר אין הבית שלו ואין לו להצטדק בשל אחר

ואפשר לומר כיון דהה"מ כתב זה רק מסברתו דסתם שוכר בית לו ולנטפלין הוא שייך רק בשוכר אבל האלמנה לא שכרה רק היורשין התנו עם גיסם ומשום דמחויבין ליתן לה דירה כמבואר בכתובות דף ק"ג דמשתמשת במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה שכך כתב לה ואת תהא יתבת בביתי עיי"ש ואם כן אין לה רק כדרך שמשתמשת בחיי בעלה ואטו אז היתה יכולה להביא אחיה לדור עמה ורק תק"ח הוא לכתוב כן כמו דיש לו מזונת כך דירה וכמו מזונות א"צ יורשים ליתן לה רק הצריך לה לבדה ה"נ דירה

ועוד דהא מבואר בסימן ע"ד סע"י דאם אמרה לבעלה אין רצוני שיכנסו אצלי אביך ואמך ואחיך ואחיותיך ואיני שוכנת עמם בחצר אחד מפני שמריעין לי ומצירין לי שומעין לה אף דהעדור אינה שלה אלא של בעלה כמ"ש רמ"א שם וכן הבעל י"ל לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך וכו' וכתב הרמב"ם פי"ג מה"א הי"ד הטעם שאין כופין לאדם שיכנסו אחרים לרשותו ואם כן יורשיו במקום אביהם ואין מחויבין להניח לה שידור קרובה עמה וכשמכרו לגיסם מכרו ע"ת זה שיתן לה דירה רק מחמת מה שהם חייבים והוא קנה כל זכותם וכ"ש דזה מחרחר ריב ומכניס קטטה בינו וב"ב להאלמנה וכיון דעכ"פ י"ל כך אזלא אומדנא דהה"מ דסתם שוכר בית לו ולנטפלין עמו הוא שוכר

ועוד נראה דמ"ש הנמ"י בפרק השואל והובא ברמ"א חו"מ סימן שי"ב ס"ט מי ששכר בית לחברו והיה אוהבו ונעשה שונאו א"י להוציאו מן הבית עיי"ש נראה טעמו דאין דברים שבלב לומר אדעתא דהכי לא הייתי משכיר לך מבטל קנין ברור וכמ"ש כה"ג נה"מ סימן פ"ה סק"ג אבל כאן דאינו מבטל מה שהקנה לו בפירוש בבירור רק אמרינן סתמא השכיר לו ולנטפלין עמו שפיר י"ל אומדנא דסתמא זה לא נתחייב להניח שונאו לדור בביתו דאתי סתמא ומפקי מסתמא דשניהן באים רק מכח דברים שבלב ול"ל דהך סתמא דכתב הה"מ היינו דשוכר משא"כ סתמא זה דלשונאו לא היה משכיר הוא סתמא דמשכיר ומה איכפת לשוכר בזה דזה אינו דודאי לא אהני סתמא דשוכר לבד רק דאמרינן מסתמא גם דעתו ורצון המשביר בזה להשכירו ע"ד השוכר והרי המ"כ שהביא הב"י בחו"מ סימן שי"ב מחודש ג' והב"ח בסימן שי"ט חולקים על הנמ"י ובזכל"א ח"ג אות שכירות הביאם וכתב מידי פלוגתא לא נפיק ואם כן מסתיין לומר כהנמ"י אם בא להוציא השוכר עצמו שהשכיר לו בפירוש וגם אין לעשות פלוגתא רחוקה ובתשובת מהר"ם אלשיך סח"י מחלק נמי דאם זוכה רק מכח אומדנא מהני אומדנא אחרת לסלק אותו זכות

ועוד צ"ע היכא דשוכר ומשכיר אין להם רק בהכ"ס אחד לפימ"ש הדג"מ והובא בפ"ת שם סק"ג דאין לך קפידא מזו שע"י רבוי דיורין יהא צריך להמתין כשימצא נעול אך כאן מיירי שיש להם שתי בתי כסאות רק שלשניהם חפירה אחת עכ"ל ואם כן י"ל כ"ש בשוכר דגרע משותף לענין להרבות אכסנאין ודיורין כמ"ש הסמ"ע בסק"ה אף דסתמא שוכר בית לו ולנטפלין עמו היינו בדליכא קפידא מחמת בית הכסא אבל כשאין לשוכר ומשכיר רק בהכ"ס אחד דהוי קפידא גדולה מנ"ל להמציא מסברא דמשכיר סתמא לא קפיד על זה ולפ"ז אני אומר אפילו יש להם שתי בתי כסאות אם אין להשותף או להשוכר בהכ"ס מיוחד אלא שתיהן להשני שותפין ולשוכר ומשכיר וכל אחד נכנס לאיזה שירצה גם כן יש הך קפידא דאם יכנס השוכר או שותף באחד והנטפל עמו בשני אזי ימצא המשכיר או שותפו שניהן נעולין וכן אם ב"ב של משכיר באחד והנטפל בהשני וכל שאין סברא פשוטה לומר דגם על זה הסכים המשכיר הוא בחזקת המשכיר

ואפשר לחלק בין אם זה השוכר היה מחזיק אחד סמוך על שלחנו גם קודם ששכר ממשכיר זה ובין אם לא היה לשוכר עד אחר ששכר מזה דיכול המשכיר לומר לא עלתה על דעתי שתכניס עוד אחר אצלך למה שלא עשית עד עתה. וזולת זה הרי מבואר בפע"י דף פ' ע"ב דעם אחותו מתיחד לפי שעה ואסור לדור עמה בקביעות ורמב"ם פסק דגם להתייחד אסור והרא"ש פסק דלהתייחד לפי שעה מותר והמחמיר תע"ב ועיין ב"ש אה"ע סימן כ"ב סק"א ואם כן כיון דלדור בקביעות אסור ואם יהיו שם עוד אחרים בקביעות והרי האחרים אינם סמוכים על שלחנה והה"מ וש"ע בסימן קנ"ד אמרו רק בסמוכים על שלחן השוכר א"י למחות וכיון דיכול למחות בהאחרים ממילא אסור אחיה לדור עם אחותו ולא אמרו הה"מ דסתמא דעת השוכר גם על הנטפלין להנטפל ומפרט דהאחרים אינם אוכלים משל האח לא הוו גם נטפלין להאח ממש ועוד כיון דאסורין האח ואחותו לדור בקביעות מה יועיל שומרים אטו השומרים לא יזוזו משם ביום ובלילה ונשארין כ"פ ביחוד והרי גם יחוד לפי שעה אסור להרמב"ם וגם הש"ע לא זכר ההיתר ופסק סתם דאסור להתייחד עם העריות ולא מעייל אינש נפשו לספיקא ומפרט ספק איסור ול"ל בזה דסתם השכיר גם עד"ז ומי יחוש חוץ ממשכיר ושוכר

תקעט

שאלה כתוב בשו"ת רמ"א סימן קכ"ו שלשה סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדלים בארצינו הסימן האחד הוא כי המורכבים הם חלקים ולהאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' כי המורכבים העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע הג' כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה ובאתרוג