תשורת ש"י שעו

לצורך ישראל דהכא האור המתאוה הוא בכלל גרמא וי"ל דלכ"ע שרי ליהנות וזה רק לסניף והעיקר כי מי שיוודע הענין יודע שאין עושה כלל ריבוי לצורך ישראל שכל ריבוי וריבוי הוא שלא יוכחש רוב של א"י מהאור עכ"ל

ולענ"ד דאסור דהנה ודאי אם הישראלים לא היו משלמין שכר לבעל העלקטרי לא היה מרבה עצים בהסקה בשבת בשביל הא"י לבד דלא היה צריך והנה בא"ח סימן תקט"ו ס"ו בהג"ה כתב מחצה על מחצה או שידוע שליקט לצורך שניהם אסור ב"י וסמ"ג עכ"ל הרי אם ידוע שליקט לצורך שניהם אפילו הא"י הרוב אסור דהרוב אינו מועיל להתיר אלא משום דאמרינן דעשה רק בשביל הרוב אבל כשידוע שעשה גם בשביל המיעוט לא מהני להתיר ומזה למד המג"א בסימן רע"ו ס"ב סק"ו דאם עשה לצורך שניהם אסור ומקורו מסה"ת וסמ"ג שבב"י שם והב"י הסכים עמהם גם לענין נר שהדליק עכו"ם לצורך שניהם וכן פרש"י בפרק שואל דף קנ"א לענין מרחץ בעיר שישראל ונכרים דרין בה והוחם בשבת אם מע"מ ישראלים וא"י אסור לרחוץ בה עד מוצו״ש בכדי שיעשו כיון דמע"מ ודאי בשביל ישראל ונכרים הוחמו שהרי לא לאדם אחד לבד הוחמו שנימא ספיקא לנכרי ספק ישראל ולשון זה נ"ל עיקר עכ"ל לשון רש"י וכ"כ בחידושי רשב"א שם והנה מרחץ שהוחם הוי כמו נר לאחד נר למאה כן הוחם לאחד הוחם למאה דבב"א מחממין כפרש"י בפרק כ"כ דף קכ"ב ובא"ר סימן רע"ו סק"ז הביא דברי המג"א דאם עשה לצורך שניהם אסור כמ"ש סימן תקט"ו ס"ו וכתבו הא"ר ואפשר לחלק דהתם חיישינן שילקט יותר אבל הכא נר לאחד נר למאה אך בב"י לא משמע הכי וכן ברמב"ם פיה"מ ס"פ כ"כ עכ"ל הרי מביא ראיה להמג"א מב"י והרמב"ם ומסקנת הא"ר הכי וכ"פ בש"ע של הגאון מהר"ז זלה"ה וכ"פ הפרמ"ג וכ"פ התו"ש שם סק"י ושם סק"ח אהא דאם הדליק עכו"ם נר אם רוב עכו"ם מותר להשתמש לאורה כתב וז"ל שלצורך הרוב הוא מדליק ונראה דאם קצב לו שכר להדליק לו את הנר בכל פעם שיצטרך ודאי אסור אפילו ברוב עכו"ם דודאי הדליק אף לצורך ישראל עכ"ל

והרשב"א שהביאו לא דקו רבנן דלדבריהם דברי רשב"א סתראי ננהו ממ"ש בס"פ כ"כ למ"ש בפרק שואל אבל גם הרשב"א לא אמר בפכ"כ להתיר רק כשהדליק הגוי לצורכו ולצורך ישראל ומשום דס"ל התם דגם ברוב ישראל אם גם הגוי משתמש בו הוא העיקר ומותר ובפרק שואל קאמר היכא דהחים המרחץ או הביא מחוץ לתחום לצורך אחרים אם מחצה ע"מ ישראלים וגוים דהוי ודאי לצורך שתי הכתות אסור וסה"ת וסמ"ג אוסרים גם לצורכו ולצורך ישראל בנידון דמבעיא ופליגי בירושלמי בלצורכו ולצורך ישראל אח"כ מצאתי בחיי אדם כלל ס"ג ס"ו ובנש"א שם סק"ב שמחלק הכי

, ומה שהביא מהח"מ שבסימן רע"ו סק"ה הנה הח"מ עצמו סיים דזה נ"ל להלכה ולא למעשה הואיל והסמ"ג וסה"ת אוסרים בפירש גם רמ"א סתם הדברים עכ"ל גם הקרבן עדה ופ"מ בפירושם את הירושלמי שם בס"פ כ"כ העלו דלצורכו ולצורך ישראל אסור

ועוד נהי דלהח"מ ס"ל דמותר בלצרכי ולצורך ישראל או לצורך אחרים גוים וישראלים לפי פירושו בירושלמי היינו אם הדליק הגוי מעצמו ולא צוהו ישראל ולא שכרו לכך אבל כגון נ"ד דשכרו לגוי להאיר לו בשבת כראוי דממילא משמע שירבה להסיק בשבת שיספיק לגוים וישראלים בזה לא מבעיא בירושלמי ולא פליגי ולא התיר הח"מ וחילוק גדול יש דבשלמא אם הגוי הדליק מעצמו דאסור לישראל ליהנות מאורו הוא רק משום גזרה שלא יאמר לעכו"ם לעשות בשבילו וכמ"ש תוספת בס"פ כ"כ בד"ה ואם והרי אם יאמר לגוי לעשות אינו רק איסור דרבנן וכשהגוי עושה מעצמו בשביל ישראל הוי כגזרה לגזרה ומ"מ החמירו חכמים וכדמצינו דלפעמים גזרו נזל"ג כמ"ש תוספת בר"פ כל הבשר בד"ה ומנא תימרא וזה הוי כדמצינו כ"פ לא פלוג אבל מ"מ לא החמירו בל"פ כמו בגוף הגזרה כמ"ש תה"ד בפו"כ סי' קס"ד והובא במג"א סי' תמ"ז סק"ה

ומה שהביא מהז"א לענין כיבוי ע"י שפריטציס דהוה גרמא ופטור ה"נ אינו דומה לנר שהדליק עכו"ם לצורך ישראל דהכא האור המתהוה הוא בכלל גרמא וי"ל דלכ"ע שרי ליהנות ג"ז אינו דבשלמא בשפריטצורעס ליכא איסור בתחלה כלל רק אח"כ כשבא לידי כיבוי ואז הוי רק גרמא אבל הכא האיסור ליהנות שלא יאמר לעכו"ם לעשות ואת כשמדליק ומרבה עצים עושה מלאכה ממש בידים. גם בשו"ת מהרי"א מאוסאד בח"א סכ"ח פסק לאסור לילך בקרונות ההולכות בכח אש ותמרות עשן בשבת אף שעושין בשביל רוב גוים משום דלפי רוב המשאוי צריך להוסיף בכח האש במשקים השורפים שאם תשש כח האש מן הנמנע הוא שידחה בכח חזק משא כבד מהרבה בני אדם וכ"ע מודו בזה דחיישינן שמא ירבה בשבילו

ובהיותי בזה נפל לי צ"ע במ"ש הגאון ר"ז זלה"ה סימן ש״ז סל"ה וז"ל לא אסרו אמירה לנכרי אלא לעשות בשביל ישראל אבל מותר לומר לו שיעשה מלאכה לצורך עצמו או לצורך ככרי אחר ואפילו אם מגיע לישראל הנאה מזה עכ"ל וציין ע"ז מ"מ פ"ו הכ"א וליתא התם רק דמותר לומר לו שיעשה מלאכה לצורך עצמו וכן במקור הדבר במכילתא שהביאו הרמב"ן בפ' בא אין מבואר דמותר לומר לנכרי שיעשה מלאכת נכרי אחר ויש לחלק כמו שחילק רשב"א הנ"ל בין אם עושה הנכרי לצורכו ולצורך ישראל דמותר לדעת הרשב"א ובין עושה הנכרי לצורך ישראל ולצורך נכרי אחר דאסור ומשום דכשעושה לצורכו ולצורך ישראל העיקר נעשה בשביל הנכרי עצמו דאדם קרוב אצל עצמו ובטל חלק הישראל לגבי' וכה"ג כתבו התוספת בפ"ב דביצה דף כ"ו ע"ב דבטל חלק הדיוט גבי חלק גבוה וכאלו כל המלאכה לגבוה לבד משח"כ כשאומר ישראל לנכרי שיעשה מלאכת חברו הנכרי הרי עושה בשליחות הישראל אפילו מבשל בשר של עצמו הנכרי בשביל נכרי אחר מ"מ בשליחות ישראל עושה וכדאיתא בפי' רשב"ם שילהי ב"ב גבי ערב שאומר הלוהו לפלוני הוי המליה שלוחו של ערב וכאלו הוא עצמו הלוה ובישיע"ק על אה"ע סימן ה' סק"ה כתב אהא דפרש"י בב"מ ד"צ אהא דבעי חסום פרתי ודוש בה דישה של עצמך דהקשו מנ"ל לרש"י לפרש כן ותירץ משום דק"ל דבלא"ה אסור משום דיש שליחות לעכו"ם לחומרא לכן פירש דישה של עצמך כיון דעושה הדבר לצורך עצמו לא שייך בו שליחות לכן הבעיא אם מ"מ אסור משום אמירה לעכו"ם עיי"ש וא"כ כשאומר הישראל לגוי בשל בשר שלך לגוי אחר יש בו משום שליחות מיהו בתו"ש בסימן רמ"ג אות א' בד"ה כללא מבואר גם כן דמותר כיון דהישראל שאומר לו לעשות אינו