תשורת ש"י שעה

יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו אין מוכרח דג"כ י"ל רק בשבט יהודה חידשה תורה וגזה"כ והבו דלא לוסיף ואח"כ מצאתי בא"א להגאון מבוטשאטש זלה"ה שכתב בס"ס נ"ג ג"כ דהבו דלא לוסיף לענין חתנו

וכ"ז גם א"ל נשאר לו בנים אבל כשנשאר לו בנים ודאי אין לחתנו זכות בירושה רק שייך להבנים אף דאין רוצים דהא איתא בב"ב דף קכ"ד בכור שאמר איני נוטל ואיני נותן לבע"ח רשאי פירשב"ם דס"ד כיון דבכור הוא זכי לו רחמנא פ"ש ואי"ל איני חפץ שיהא שלי דבע"כ היא שלו דמשעה שמת אביו זכה עד שיפקירם או שיתנם או ימכרם לאחרים קמ"ל דלא זכי לו רחמנא בע"כ דכתיב לתת לו כעין מתנה אבל מחלק פשוט אי"ל כן שהרי יורש הוא בע"כ וכ"פ בחו"מ סימן רע"ח סע"י דמחלק פשוט א"י לסלק עצמו דבן במקום אב קאי וא"כ ה"נ דחתן במקום בן כמו זר נחשב וא"כ גם אין הבן יכול למכור או ליתן חזקתו לגיסו או לאחר דזה לדעתי דבר שאין בו ממש ואין קנין נתפס בו ועוד דכתב מרדכי ס"פ החובל כל מיני שררה אין לו רשות למכור וצ"ע דבלא"ה אין חל קנין על דשאב"מ ועיין שו"ת רש"ל סל"ו ואפשר נהי דיכול לחזור מ"מ אם עומד בדיבורו מועיל אבל משום דאין רשאי למכור מוחין הקהל בו

ואאת"ל כיון דלית לו לבן רק שעבוד על הקהל יכול להסתלק מ"מ ממילא נעשה הפקר דנסתלק מעל הקהל שעבודו ובידם לעשות בהרבנות ליתנם למי שירצו

ובשער אפרים סימן ל"א פסק דש"ץ שהוחזק להתפלל בימים נוראים וחלה א"י להעמיד אחר במקומו אם הקהל רוצים באיש אחר

ובלאה"נ כיון דרבנות הוא כתר תורה ודעת רשד"ם בחיו"ד ס"ס פ"ה דאין בניהם קודמין וגם המג"א ס"ס נ"ג שהביא מספר י"מ אף דמדינא כתר תורה אין הבן יורש מ"מ מצד המנהג בנו קודם מ"מ כיון דרשד"ם חולק הוי ספ"ד וקהל מוחזקין וי"ל קי"ל ועוד כיון דהפלוגתא רק לענין מנהג אין ספק מנהג מוציא מידי ודאי ד"ת כמו בספק תקנה

ואפשר לענין חתנו כ"ע מודים דהמנהג רק לענין הבן אבל כה"ג דהבנים אין רוצים לא ראינו מנהג שיוכרחו הקהל למנות חתנו וגם הוא מלתא דלא שכיח דלא שייך, בזה מנהג כמ"ש ריב"ש סימן תע"ה הובא בהג"ה חו"מ סימן של"א

והגאון מהר"ז זלה"ה סימן נ"ג סל"ג פסק דחכם הממונה להרביץ תורה או לדין אינו ירושה לבנו אח"כ ראיתי בשו"ת דרכי שלום ס"ו הביא בשם גדול אחד דדחה ג"כ הראיה מהירושלמי הנ"ל די"ל רק בן הבא מבת זוכה בשררות זקנו ולא בעל הבת ועוד דשבט נשיא ומחוקק רק ללמד תורה והביא מהוריות דף י"א ע"ב דבעי רבי מר"ח מה אני בשעיר ובעל הדרכי שלום כתב דדוקא התם שיש שני מיני מינויים שבט ומחוקק וזה בא"י וזה בח"ל לכן גם בן הבת יורש א"ל נמצא הגון כמותו בבני הבנים אבל במינוי אחד ודאי בן הבת אינו יורש כלום בדאיכא בן דכאחר דמי כדאיתא בערכין דף כ"ה ע"ב בת במקום בן כאחר דמיא

אך מ"ש שם וגם בדעת תורה הלכות שחיטה ס"א אות פ"ו לענין ספ"ד דל"ח קהל מוחזקין דכיון דע"כ או יתנו לזה או לאחר וכמ"ש כה"ג הש"ך בחו"מ סימן צ"א סקי"ב וסימן צ"ב סקי"ד עיי"ש לא נ"ל כלל דבנידון הש"ך אין נ"מ רק לענין המעות דממ"נ חייב סך זה לאחד ל"ל אוקי ממונא בחזקתיה אבל הכא אפילו ירצה רב או שוחט להיות בפחות משו"ב או רבנים אחרים ואפילו בחנם מ"מ הקהל י"ל דאינו דעתינו נוחה הימנו ללמוד ממנו או לסמוך על הוראותיו והנהגתו גם השתרר עלינו ועיין תוס' ר"פ האומר דף נ"ט בסד"ה עני ושו"ת הרא"ש כ"א ס"ב והוא בחו"מ סימן שט"ז ס"ב די"ל אותך אני יכול לקבל אבל אחר א"י לקבל והתם לית להו שום חזקה ולא בא שום אחד להוציא מחברו מ"מ ע"י אותה טענה הוי כאלו חברו בא להוציא ממנו אף דע"כ מוכרח להניח אחד לדור עמו ואף דהתם הוא משום שדרים ביחד מ"מ רב או שו"ב הוי נדרים יחד דהא בכל שעתא ושעתא יש להם עסק זה עם זה

והא דבב"מ דף נ"ט ע"ב בהא דספינה דפרקה בחצי דרך ומכר סחורתו לאחר לילך עם הסחורה דאין הספן יכול לעכב רק יש לו תרעומות משום שינוי דיעות ה"ט כיון דהשוכר עדיין לא פרע השכירות אין טענת משכיר ברורה כ"כ להוציא שכירות מהשוכר דשמא זה הלוקח לא גרע מזה ונראה דה"ט דהתשובה שבמרדכי בפחז"ה סימן תקכ"ט דאם השוכר כבר שילם כל השכירות ורוצה באמצע הזמן להשכיר הדירה לאחר דהמשכיר יכול לעכב עליו ומשום דכבר קיבל השכירות ולא בא להוציא מהשוכר מהני טענת המשכיר אין דעתי נוחה מאחר ואף להפוסקים דלא ס"ל התם הכי כיון דאין המשכיר דר שם ל"ח קפידא מ"מ אם המשכיר דר גם כן התם דפסקו כל הפוסקים כשו"ת הרא"ש ודאי ה"נ ברב ושו"ב הוי כדרין יחד ול"ד לספינה דעומד להשכיר לכל אם רע או טוב כמ"ש בשו"ת הרא"ש שם ומוכח דברב או שו"ב כיון דמקפידין בכל מקום לברור ולדקדק ודאי י"ל זה א"י לקבל ועוד כיון דלכמה ראשונים ס"ל דטוה"נ ממון בעלים הוא לגמרי ואפילו למאן דס"ל טוה"נ אינו ממון מ"מ לכמה דברים חשוב ממון כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ר"ג וסי' ש"נ אם כן ודאי הקהל י"ל קי"ל וא"א לכופם ליתן לזה הפרס

תקעז

שאלה בענין נר העלקטרי אם מותר להניח לפתוח את הלעמפיל בע"ש ומאיר כל הלילה של ש"ק ובא לידי מכתב מהמאוה"ג מופת הדור מוהר"ר מרדכי שלום הכהן האב"ד דק"ק ברעזאן ז"ל לענ"ד להתיר כי גם אם יצטרך העכו"ם להרבות עצים בהסקתו הרי ידוע שבכל עץ שמרבה אין מתרבה נר מיוחד רק כל הנרות שרובן לא"י מתרבה אורן ואם כן הכל נעשה בשביל הרוב ובפרט דבספר חמד משה ומשנה ברורה הביאו מחידושי הרשב"א דמפרש הירושלמי שדעת ר' יונה נדחה ולכן פסקו באם מדליק לצורך ישראל וא"י יש להקל והמג"א שרמז לסימן תקט"ו הרי בא"ר ונש"א חלקו על המג"א שם ובפרט אם הרוב א"י

גם יש לצרף מ"ש בשו"ת זרע אמת דגרמא בשבת שרי ויש בזה אריכות דברים בדברי הש"ס שבת ק"כ וש"ס ב"ק סמך שיש ביניהם סתירה ולפי מ"ש הרא"ש י"ל ועיין באבן העוזר א"ח סימן שכ"ח בדין העמדת עלוקה ושו"ת בית אפרים חיו"ד סימן ס"ב ועכ"פ לפימ"ש הז"א לענין כיבוי ע"י שפירוצירעס דהוי גרמא ופטור וגם בשבות יעקב מבואר דגרמא פטור אם כן בנ"ד אינו דומה לנר שהדליק עכו"ם