תשורת ש"י שעג

ואפילו א"י אם כן המנהג מכבר באותו עיר וכדמשמע מהרשד"ם בחיו"ד סימן פ"א וכ"כ אחרונים הובא בפ"ת שם סימן ל"ז סקי"ד דבזמנינו מאחר שכבר הוקבע מנהג בש"ע הוי מנהג קבוע לדורות ויש לי צ"ע במ"ש מג"א וטו"ז בא"ח סימן קנ"ג ס"כ בס"ק מ"ה לענין ס"ת דצריך עדות מבני עיר אחרת והרי עכשיו המנהג לקבל גם מאותה עיר ואף דמהרי"ק כ"כ היינו במקום שלא נתפשט המנהג כי אז בימיו לא היה הש"ע גם אפשר דיורש שתבע הס"ת בעובדא דמהרי"ק לא היה מאותה קהלה

ונראה מזה דהמג"ד ומג"א ס"ל כהפוסקים שהביא ברכ"י בחו"מ סימן ל"ז סק"ז דזה אינו רק לענין תקנות והסכמות ורנהגות הנוהגים ביניהם או בדבר ממון של קנסות אבל בדבר תביעת ממון של קהל והיחיד וכדומה לא נהגו להכשיר אמנם בשו"ת רשב"א סימן תר"פ מוכח דגם בתביעת ממון שבין קהל ויחיד כשרים לעדות מבני העיר ואפילו קרוב ולכן צ"ע לדינא אף היכא דקהל באים להפטר מחמת עדים מבני עירם כיון דמדינא אין העדים נאמנים והספק בתקנה אם גם בין קהל ויחיד בדבר הנוגע לממון נאמנים ועיין בפ"ת לחו"מ סימן ח"י סק"ח ובתשובת מיימוני להלכות עדות סי"ג משמע דגם בענין ממון שבין הקהל ליחיד כגון לענין חזקת הישוב נאמנים עדים מבני העיר ואף דנוגעים וקרובים וכן משמע מלשון הש"ע בסל"ז דאמר דעכשיו נוהגים לקבל עדות מהקהל על כל ענייניהם ועל הקדשות וא"כ זה ודאי דלא כמהרי"ק הנ"ל דעובדא שלו היה בדין אם הקדיש הס"ת לציבור וכ"כ הריב"ש בסימן קס"ח דעדות מבני העיר נאמן לענין דין עמון אם שכ"מ הקדיש אף דנוגע בעדות בענין ההקדש וכ"כ הרשב"א סימן תר"ן על כל ענייני הציבור אפילו בהקדשות שאם אין אתה אומר כן מי מעיד בהקדשות של הספרים ובס"ת הכל פסולים אצלו ואפילו סלוק אינו מועיל עיי"ש וכן הביאו ר' ירוחם בנתיב ל"ב ח"א וראנ"ח ח"ב סימן ס"ב ודברי ריבות בסי' קנ"ו שכתבו בדעת הרשב"א ורי"ו רבענייני ממון שבין הקהל ליחידים פסולים דייני או עדים מאותו קהל והביאם גם ברכ"י הנ"ל זה ודאי אינו וכפי הנראה לא ראו ברשב"א עצמו סימן תר״ף ולפי"ז העיקר כדעת הרשב"א ומהר"ם בתשובת מיימני הנ"ל וכסתימת הש"ע כי רבים הם נגד מה שלמדו ראנ"ח וד"ר מתשובות הרא"ש וכ"ש אם באים הקהל לפטור מכח עדים שלהם דמוחזקין וצ"ע בריב"ש ס"ס תע"ו שכתב דהמעידין לעזר החזן עדותן עדות והמעידין כנגדו מיחידי הקהל אין עדותן עדות ומשורת הדין לפי שהם נוגעין וי"ל כיון דיש הכחשה בין העדים עדיפו אותם שכשרים משורת הדין א"ל דהמנהג בפירוש גם כה"ג

ומעתה יש להסתפק דאפשר גם היכא דהעד עושה עצמו רשע בעדותו מועיל עדותו בענין הקהל לפימ"ש מהר"ם בתשובת מיימני הנ"ל דעל חזקת הישוב אפילו קרובים כשרים להעיד ואפילו עד מפי עד וטעמא דבלא"ה כולם נוגעים בעדות זה ואעפ"כ מעידים ופסק כן רמ"א בהג"ה חו"מ ס"ס ל"ז דדנין בחזקת ישוב וכדומה לזה מצורכי העיר אפילו עפ"י עמ"ע דהרי בלא"ה כולם נוגעין בדבר וא"כ הרי מה דאין עד נאמן כשמשים עצמו רשע הוא רק מגזה"כ דאדם קרוב אצל עצמו כדאי' בפ"ק דסנהדרין דף טית ע"ב ופרש"י שהרי תורה פסלה קרוב לעדות והרי בענייני קהל מועיל עדות קרוב ונוגע בעדותו ולדעה הע"ש ומהרמ"ל שהביא הש"ך בחו"מ ריס לית כובע פסול משום דאדם קרוב אצל עצמו

חולת כל הנ"ל הרי עתה אומרים שחהרים מהסכמתם על בן השו"ב ואינם רוצים בו וכיון שלא התחיל בפעולה ולא גרמו לו היזק כלל יכולין לחזור בהן ובמג"א סימן כ"ב סקכ"א לענין ש"ץ דרבים יכולין למחות אף אחר שהסכימו וכ"ש כאן דאלו שהסכימו מצטרפין עכשיו לאלו שמעיקרא נמי לא הסכימו ונעשים רוב ואפ"ת דהתם טעמא משום דש"ץ צ"ל שלוחם להוציאם מ"מ כאן דלא התחיל בפעולה יכולין לחזור ככל שוכר פועל בחו"מ ר"ס של"ג ומ"ש במרדכי בהגהות פ' האומנין והובא בד"מ סימן של"ג דרבים ששכרו מלמד אין יכולים לחזור אפילו קודם שהתחיל במלאכה הלא ע"ז כתב בנה"מ ססק"א דתימה שלא הובא זה בכל פועלים ואפשר דדין זה אינו רק במלמד שהוא דבר מצוה ודמי קצת לנדר שעד"ר עיי"ש

ועוד כיון דנהגו בכל קהלות שנותנין כתב קונסת לשו"ב א"כ כ"ז שלא נתנו לו כתב אינו כלום כיון דנהגו לגמור הדבר רק בכתב הוי כמכירת קרקע באתרא דכתבי שטרי לא קנה בכסף לבד אף דמדינא קרקע נקנה בכסף לבד כדאיתא בחו"מ סימן ק"צ ס"ז וכה"ג כתב הטו"ז באה"ע סימן נו"ן סקי"ב וצדה נתבטל ג"כ הטעם שכתב הגמ"ר שם דכל מילי דרבים א"צ קנין דזה דוקא אם לא נהגו לעשות שטר וכמו שכירות מלמד ועמ"ש בערך ש"י לחו"מ ר"ס ס"ו והב"מ באה"ע סימן כ"א ס"ו כתב לענין קנס שידוכין אחר שנהגו בקנין הוי סטימתא להיפך שלא לחייביה בלא קנין עיי"ש וצ"ע דא"כ למה באתרא דכתבי שטרי הוצרכו טעם דלא סמכ"ד

והנה אם שנים שראו באחרים שקבלו מעות לפימ״ש דגם בני העיר נאמנים אין האחרים עולים למנין אך יש לראות אם שנים מודים שקבלו מעות ביחד אף דאין על כל חד רק ע"א מ"מ כיון דמודה כל אחד על עצמו אף דאאמע"ר מ"מ לפימ״ש החכ"צ בסימן ק"ו דע"י ע"א נעשה רגל"ד ובכנה"ג סימן ל"ד דהיכא דיש רגל"ד אדם נפסל ע"פ עצמו ונאמן והובא בשו"ת בית שלמה בחיו"ד סי' א' ואף שכתב דשו"ת מ"ב סנ"א ומהרמ"ל סימן פ"א לא ס"ל הכי מ"מ הוי ספ"ד והקהל מוחזקין וא"ל דכיון דנאמנים א"כ נעשים רשעים ורשע פסול לעדות כדאמר ר"י בפ"ק דסנהדרין דף טי"ת ע"ב לפי מאי דס"ל דנאמן לעשות עצמו רשע בהא דפלוני רבעני לרצוני דשא"ה דזה מפורש האיסור בתורה וכל אדם יודע משא"כ הכא י"ל דלא ידע שיש איסור ליטול ממון בעד זה וכמ"ש הריב"ש סיען שי"א דאפילו היכא שאין רוב העולם טועין מ"מ אם יש לתלות שטעה תולין כמ"ש הרמב"ם שאם עשה מלאכה בשבת צריך להודיע שהיום שבת שמא שוכח הוא ודעת הריב"ש פסקו ברמ"א חו"מ סל"ד ס"ד

וא"כ אף דגם באומר מותר אאמע"ר כמ"ש ברכ"י בחו"מ סל"ד סקנ"ח מ"מ הכא דע"י רגל"ד מע"ר ומ"מ אינו פסול לעדות מצטרפין השנים זל"ז ויש שני עדים אלא דקשה ע"ז דא"כ בהא דפ"ב דכתובות דף ח"י ב' בעדים שאמרו כת"י הוא זה ואנוסים מחמת ממון היינו א"נ דאאמע"ר ואמאי הא על כל אחד מעיד השני עליו שקיבל ממון ובעצמם נמי מודים ואי דא"כ נעשים רשעים ופסולים להעיד נתלה דטעו בדין דמותר מחמת אונס ממון