תשורת ש"י שעב

שגברה צד של זה והמליכוהו למה צריך משיחה לכן כתב לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו או כשהמיעוט מן העם ממאנים בבן המלך דהל"ל אחרי רבים להטות ובטל המיעוט כמאן דליתא ממילא נשאר מלך מחמת ירושת אביו ולמה צריך משיחה לכן נתן טעמים הללו אבל אם הממאנים רוב אינה ירושה כלל ובשו"מ קמא ח"ב סי"ז תחלה כתב דכשיש מחלוקת אינה ירושה מהך דהוריות אח"כ חזר בו והביא מפיה"מ להרמב"ם דדוקא אם המחלוקת בבן בין הבנים איזה ימלוך והביא דהפנ"י בריש ר"ה ס"ל דהדין כפשוטו אם יש מחלוקת אפילו ליכא רק בן אחד אינו יורש ויבואר בסמוך

שנית דהא רק בפרנסים מורישם הכבוד לבניהם כמבואר הלשון לעיל אבל שו"ב אינו רק פועל בשכר ולית בו משום פרנס הקהל דאינו פרנס ולית בו משום כבוד כלל וגם לית בו משום שהוחזק במצוה וכמ"ש הריטב"א בסוף פרק שני דקידושין דטבחים ובודקים פועלים נינהו ושכרם שכר פעולה ולולא דגלי קרא במלכים ופרנסים דבניהם יורשים כבודם הל"ל דאין יורשים דהא קי"ל בחו"מ סימן קע"ו סי"ט דאם אחד מהשותפים או מהמתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק ומשום די"ל החי עם אביכם נשתתפתי מפני שידעתי שהוא בקי במו"מ או טעם אחר ואין כן עמכם עיי"ש וכ"ש דה"ט שייך בכל מנוי ופרנסים אלא דחידשה תוה"ק בפרנסים והבו דלא לוסיף עלה וכ"כ בשו"ת דבר שמואל סי' מ"ז דאין הבן יורש רק שררה דשייך בו כבוד שלא מצינו שרש בתוספתא וגמרא רק במלך וכ"ג וכדומה של השררות וכן עמא דבר

ובזכל"א ח"ג בא"ח אות חזקה שהביא ג"כ מהרב זרע אמת ח"א ס"ט בבן שהיה רוצה לקום תחת אביו לתקוע שופר דאין ירושה במצות רק כשהוא בדבר כבוד ושררה ולא בחזנות ותק"ש עוד הביא שם מברכות המים דאין שום זכות לבן לירש מקום אבותיו רק במילי דשררה נאמר זה כגון מלך ונשיא וכהן גדול ופרנס ושוטר וגזבר וגבאי וחזן ודרשן וכיוצא דבאלו לא בעינן כ"כ חכמה אמנם ברב ודיין שהדבר תלוי בחכמה ובדעת ובקיאות לא עוד הביא שם מתשובת כנה"ג דאין חזקה לשוחט ויכולים ליקח אחר עיי"ש ואם כן בשו"ב מלבד דאין זה שררות אלא דגם צריך אומנות ובקיאות בדינ' שו"ב וזריזות

גם א״ל כיון שהיה לו זכות השכירות מוריש לבניו דמלבד שמוכח מהשותפין והמתעסקין שמת אחד בטלה השותפות והעסק ואין היורש יורשה כמש"ל אלא דגם בחייו של השו"ב אין לו חזקה משום זה כדאיתא במג"א סימן שס"ו סק"ח לענין בית שמניחין בו עירוב דאין לשנות מ"מ היכא שצריכין לשלם בעד זה משנין הרי אדרבה השכר שנוטל מגרע חזקתו אלא בחיי השו"ב כתבו האחרונים די"ל טעם אחר דאם קבלוהו סתם י"ל כל ימי חייו משמע כמ"ש הפרמ"ג בא"א ס"ס נ"ג סקל"ג

וגם זה נראה להיפך משו"ת מאיר נתיבים סל"ג דכתב וז"ל שאני מצוה אחרת שאדם זכה בה עפ"י חזקה בענין שסתמו כפירושו כ"ז לכל ימי חייו משא"כ ההתמנות מן הקהל איפכא הוא דסתמו כפירושו כ"ז שיהא מרוצה להקהל וכ"מ שהלכה רופפת הולכת אחר המנהג פוק חזי מאי עמא דבר שבכל הקהלות ממנים חזנים ושמשים ובטעם כל דהו מעבירים וממנים אחרים תחתיהם ולית מאן דימחי בידייהו עכ"ל וכיון דגם בחייו אין לו חזקה ק"ו לבניו אחריו ואאת"ל השתא אישתני מנהגא ואין מעבירין אותו בחייו מ"מ לענין בנו לא שייך מנהג במלתא דלאו בכל שעתא איתרמי וכדאיתא בחו"מ סימן של"א בהג"ה סס"א וברמב"ם פי"א מהלכות שחיטה הי"ג

ובזה י"ל מ"ש בפיה"מ לרמב"ם בפ"א דכריתות אם נזדמן שתהא קטטה בין בני דוד על איזה מהם ימלוך הזה או זה הר"ז נמשח בשמן המשחה וכו' ומזה למד בשו"מ הנ"ל דהא דבמחלוקת צריך משיחה היינו רק אם המחלוקת על איזה בן מבני המלך שימלוך ולא אם המחלוקת להמליך איש אחר אשר לא מבני המלך ובאמת לא משמע הכי בהגמרא וספרי הנ"ל ונ"ל משום דקשה מה יליף הש"ס מהא דקרב ישראל דוקא כשאין מחלוקת דהא קרא מיירי שישראל בעצמם המליכו עליהם מלך ומסתמא לא נתנו לו המלוכה לירושת עולם רק עד זמן שיתרצו בבניו ולא יהא עדיף משותפין והמתעסקין שמת אחד אין היורשין יורשין העסק דהחי י"ל לא נשתתפתי רק עם אביך דהיה בקי במו"מ ונאמן אצלי כיון דמדעתם המליכוהו תליא בדעתם וכ"כ התוספת ביומא דף י"ב ע"ב בד"ה כ"ג דמתנה בפה ומסתלק בפה דתליא בדעת המלך ובאחיו הכהנים משא"כ בני דוד המע"ה דהקב"ה המליכו בלא דעת ישראל ומקרא מלא לא יסור שבט מיהודה גם הבטיחו לדוד המלך ע"ה על מלוכת זרעו בשמואל ב' זיי"ן ומה זה תלוי בדעת ישראל וכי בידם לעקור דבר ד' לזה הוכרח הרמב"ם לומר דהיינו אם המחלוקת על בן בין בני דוד דבזה אין הכרע מי יירש המלוכה בזה ילפינן שפיר כמו בהומלך ע"י ישראל לא תליא בהמלך להמליך מי שרוצה כשיש בישראל מחלוקה ה"כ בבני דוד כשאין המחלוקת לעקור המלוכה מזרעו ולכן נמשח שלמה מפני אדוניהו אבל רחבעם לא הוצרך למשיחה מפני המחלוקת כיון דלא היה בכח ישראל לעקור המלוכה מרחבעם עכ"פ משבט יהודה כמו שניבא אחיה במלכים א' י"א וצ"ע למה הוצרך יהואש למשיחה מפני עתליה ואפשר משום דיהואש היה קטן ולא ראוי למלוכה כשמלכה עתליה ויש פתחון פה לומר כיון דאידחי אידחי מפני עתליה כמ"ש בהלק"ט והובא בשע"ת סי' נ"ג באשל אברהם עיי"ש ובדרכי שלום שו"ת סימן וא"ו הביא מחכם אחד שהביא ראיה מדנמשח יהואש משום מחלוקת עתליה דאף דאין המחלוקת על בן בין הבנים רק על אחר מ"מ אינה ירושה ועכ"פ בשאר מינויום שנתמנו מהקהל ודאי במקום מחלוקת אין הבן יורש וכן העלה להלכה בדרכי שלום שם דעכ"פ אם הרוב ממאנים בהבן אינו זוכה משום ירושה אפילו רב דיש ברבנות מפני הכבוד

ועתה נבוא למה שנתנו שוחד להסכים על הבן דזה ודאי אינו מן המנין לעשות מהם רוב דעות כמו דמבואר בחו"מ סימן קס"ג ס"א בהג"ה דיקבלו עליהם שכל אחד יאמרו דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב וכ"כ בחת"ס חחו"מ סימן ק"ס מכח ראיה זאת

אך אלו שאמרו על עצמם שקבלו שוחד אין נאמנים דאאמע"ר אך אם מעידים שראו שאחרים קבלו שוחד י"ל דנאמנים ואף דכתב החת"ס שם דצריך עדים מעיר אחרת שאין נוגעים בדבר היינו מפני דמעידים על הרב שעדיין אינו מעירם אבל כאן דבן השו"ב מאותו קהל הרי כבר המנהג בכל צורכי וענייני העיר לקבל עדות מאותו עיר אם נוגע רק רק על בני אותו עיר וכדאיתא בחו"מ סימן ל"ז