תשורת ש"י שעא

מחריב בה כמ"ש רא"פ ס"ק ס"ו בשם מח"ב וכמ"ש אבה"ג בבועא בשיפולי מה ענין בועה ליתרת וכמ"ש הש"ך סימן ל"ז סקי"ב וכ"כ הפר"ח ותב"ש סי' ל"ז דבבועה מגבה אין חשש יתמ"ג עכ"ל

ובספר דברי נחמי' כתב מט"א להקל דמ"ש בראש אפרים דשיעור יתרת תליא בקרום אינו מוכרח דבקרום לבד י"ל דדמי להא דסימן נ"ה ס"ד בהג"ה דכל שאינו בצורת רגל אינו יתרת וה"נ בזה בקרום לבד וכיון דאין בבשר כט"ד והקרום סופו להצמת ולעמוד על שיעורו הראוי ועכשיו הוא שנתפשט יותר מהראוי ע"י הליחה שבתוכו אין לו דין יתרת עכ"ל והובא בד"ת סימן ל"ה סקמ"א והגם דלא נחליט להתיר בבועה דע"י צירופו עם היתמ"ג יש כט"ד ותואר אונא משום דהתם חשו האחרונים לתר"ל או דתתחכך ותנקב מ"מ נלמד על טינרי דלא חשוב ריעותא וגם קשה ואין חשש לחיכוך דלא נטרף ע"י צירופו להיות כיתמ"ג בשיעור ט"ד ובתואר אונא

ולכאורה לפימ"ש בשו"ת רמ"א שכתב לו מהרש"ל בס"ו והסכים עמו הרמ"א בס"ז דטינרי כיון שידעינן סבתו שבא ע"י המוגלא הדרא בריא עיי"ש וכיון דהדרא בריא אפשר שתתרוקן מהמוגלא ויתמלא בשר ואז יהא יתר אונא ומי יודע אופן הרפואה שיזדמן אח"כ וכן הקשה בדעת תורה שם על הדברי נחמיה שכתב דהקרום סופו להצמת וגם עמ"ש הלבש"ר לתלות בהיכר שלנו אם כשיתרפא יהא פחות מכשיעור כי מי הוא הנביא לידע עתידות ואין כל הבועות מתרפאות בשוה עיי"ש מה שתירץ ול"נ לפי מה דאיתא ביו"ד סימן פ"א ס"ב דיתרת ודאי בא מן הבטן ועיי"ש בש"ך סק"ה דהיתרת הרגילות להיות כן שהיא נולדה כך מבטן אמה וא"כ אין אנו מוציאין אותה מרגילותה מטעם טרפה אינה חיה יב"ח עיי"ש הרי דאף דעפ"י רוב טרפה אינה חיה יב"ח מ"מ תלינן יותר דנולדה מן הבטן כך וחיה יב"ח והובא בלבש"ר סימן ל"ה ס"ק כ"ה וכתב מה"ט ספק יתרת כגון אונא יתרה ולא נתברר אם הוא כשיעור טרפא דאסא אם הבהמה בת יב"ח ודאי תלינן יותר דלא היה בו כשיעור וכתב עליו בגליון מהרש"א ביו"ד סימן פ"א דל"ח דלמא היא כט"ד ונעשית כן אח"כ ועדיין תוך יב"ח דהרי הרגילות להיות מן הבטן עכ"ל ולכן ה"נ כיון דעכשיו שעומד הטינרי ליכא יתרת או כשעומד הבועא ליכא למיחש שיתרפא באופן שיתמלא בשר ויהא יתרת דאין רגילות שיבא יתרת אחר שנולדה הבהמה ועדיף מרוב ול"ל דשאני אם היה פחות מט"ד או בלא תואר אונא רק היה עליו טינרי או בועא ואח"כ נתרפא ונעשה יתרת תוך יב"ח דאם כן איך אמרינן דהיתרת ודאי מהבטן שמא תחלה היה עם טינרי או בועא ונתרפא אח"כ ונתמלא בשר

ועוד לפימ"ש בשו"ת מ"ב סימן ס"א להתיר אם יש שני כיסין לוורדא כיון דהטרפות אינו מחמת הכיס רק מחמת הוורדא דהכיס מגין על הוורדא ויתר כיס כנטול דסופו ליחסר שניהם ולא יהא כיס ואזי סופו ליחסר הוורדא לא אמרינן תרי רואין דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין על הוורדא

ומה שהקשה עליו התב"ש בסימן ל"ה תירצתי היטב בערך ש"י שם וגם הש"ך בסימן ל"ה סקי"ד כתב דדברי המ"ב נכונים ולפ"ז ה"נ דעדיין ליכא יתרת אלא דניחוש שתתרוקן המוגלא ויתמלא בשר ואזי יהא יתר כנטול דהוי תרי רואין דרואין כאלו כבר נתמלא בשר ורואין היתר שיהא אח"כ כנטול ובגה"ק סל"ה ס"ק כ"ט החזיק בדברי המ"ב ומסיק ביתרת פחות מט"ד בטלה קטן אף דעתיד ליגדל כשיגדל הטלה כשרה כיון שלא הוחל שום חולשה עדיין באונא העיקרית אף שסוף היתרת מיגדל ואח"כ כשיגדל סופו להזיק להעיקרית עיי"ש וה"נ בנ"ד

ועוד אנן אמרינן דהדרא בריא ויש אופן שיחסר המוגלא לבד ויש אופן שיתמלא בשר אבל אין מהנמנע שלא יתמלא וכל היכא דאינו עומד לכך בודאי ל"ל דהוא כאלו כבר נעשה וכמ"ש בערך ש"י סימן ל"ה ושכן מצאתי בכו"פ סימן מ"ם סק"ג דליכא למטרף משום סופו לינקב אלא אם ודאי סופו לינקב ולא ספק ואם כן ה"נ כיון דאפשר שיתרפא ולא יתמלא בשר ל"ל כיון דעומד לכך הוי כאלו כבר נתמלא וליכא אפילו ספק טרפות כיון דהשתא כמות שהוא עדיין אינו יתרת

תקעד

שו"ב שהזקין ונחלש ונפסל מלהיות שו"ב והיה לו בן ורצה שיהיה שו"ב במקומו ושלחו אצל שוחטים ללמוד ונפל מחלוקת בין אנשי הקהל אם לקבלו והגבילו יום אסיפה לכל והיו רוב דיעות לקבל הבן ואח"כ נשמע כי שחד השוחט הרבה אנשים בממון ולולא זאת היו רובם למאן בבן השו"ב והושיבו ב"ד לשאול איש ואיש באליו"ע ויש מהם הודו שקבלו מעות ושמעו מאחרים שקבלו מעות ואמרו שחוזרים ואינם רוצים בבן השו"ב להיותו בן עירם ומכירים אותו שאינו הגון ויש מהם גם כן הודו שקבלו מעות ואמרו שראו באחרים שקבלו מעות ועתה חוזרים ואינם רוצים בהבן לשו"ב ועדיין לא למד הבן כל צורכו ולא היה לו קבלה ולא התחיל לשחוט

הנה מקודם יל"ע אם זוכה הבן בכח ירושה מאביו ומקור הדין מספרי בפ' שמיני ובילקוט שם סימן תקכ"ה ז"ל ובנים לו היו להם אלו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר כל הקודם בנחלה קודם בבכורה ובלבד שיהא נוהג כמנהג עכ"ל ופשוט שהוא ט"ס וצ"ל קודם בכבוד וכן הובא בהגמ"יי פ"א מהלכות מלכים

ובספרי פ' שופטים ובילקוט שם סימן תתקט"ו למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו שאם מת בנו עומד תחתיו אין לי אלא זה בלבד מניין לכל פרנסי ישראל שבניהן עומדין תחתיהן ת"ל בקרב ישראל כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו ובהוריות דף י"א ע"ב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה היא לכם ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה אר"פ אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו וכן היא בכריתות ה' ע"ב ובפסיקתא זוטרתא פ' שופטים שהמלכות ירושה בזמן ששלום בישראל ופירש המפרש היינו שאין מחלוקת בדבר המלוכה והנה אף דאין ראיה מוכרחת מדבעי משיחה כשיש מחלוקת דאינו ירושה רק מלך חדש הוא כנראה לכאורה מלשון הרמב"ם פ"א מהלכות כלי המקדש הי"א שכתב ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו אבל מלשון הגמרא מוכח להדיא במקום מחלוקת אינה ירושה כלל מדקאמר דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו וכן לשון הפסיקתא שהמלכות ירושה בזמן ששלום בישראל וצ"ל דרמב"ם נתן טעם מאחר