תשורת ש"י שע

והד"ח שם אוסר נמי לתת חתיכת משי וכדומה על הפדחת שיהא דומה לשער דזה הוה דת יהודית

ובר מן דין אותן שכשנשאת וגלחו שערן נמנעו מפאה נכרית ומן האר שייטל הדומה לשער יש בהן איסור מוסיף מצד קבלה דהוה כנדר עיין יו"ד סימן רי"ד ובמג"א סימן תקנ"א סק"ז שכתב במקום שנהגו איסור למעט בכל מו"מ לא מהני התרה כיון דיש פוסקים ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא עכ"ל ומדתלי שקבלו אבותיהם לפ"ז בנ"ד אפילו מיד שנשאת אסורה כיון דאבותיה ואמה ואם אמה נהגו בזה איסור יש בה משום אל תטוש תורת אמך

אח"כ ראיתי בישועת יעקב לאה"ע סכ"א לנכד המחבר בסוף התשובה שכתב לפימ"ש הרא"ש בתשובה והובא בב"י אה"ע סימן קט"ו דדת יהודית שאבדה כתובתה דמלבד האיסור יש בו משום פריצות ואם כן בפאה נכרית כיון שאינו ניכר אם הולכות פרועות ראש פריצותא מיהו הוי דהרי מטעם זה אתה אומר דיוצאת שלא בכתובה אף דמצד האיסור עצמו לא אבדה כתובתה עיי"ש ואם כן ה"ט ממש יש בהאר שייטל אף דאינן מן שערות דמ"מ נראות כשערות ממש ואין ניכר שאינה הולכת פרועת ראש

תקעא

שאלה אם טעה ובירך מעין שלש על פת במקום בהמ"ז הנה בא"ר סימן רס"ח ס"ק ח"י כתב נראה דאם בירך מעין שלש במקום בהמ"ז לא יצא וכ"כ בעיקרי הד"ט סימן ט' אות ל"ו וכן נראה מדברי הטור ס"ס קפ"ז בהא דחולק על אחיו הר"י. ונ"ל עוד ראיה דהנה במג"א בסימן קצ"ד העלה דאם אינו יודע כל השלשה ברכות לא יברך כלל כיון דמעכבות זה את זה א"כ כשיברך רק אחת או שתים הוי ברכה לבטלה ועיי"ש במחצית השקל הסיר מעליו כל תלונות האבן עוזר וכ"ד הא"ר שם ואם איתא דבברכת מעין שלש יוצא בדיעבד למה הקילו חכז"ל לפועלים משום ביטול מלאכה לברך רק שתים והוצרכו התוספת לומר משום דבשוא"ת יכולין החכמים לעקור דבר מן התורה כדאיתא בסי' קצ"א הלא טוב יותר שיברכו הפועלים ברכה אחת מעין שלש דבזה כל אדם יוצא בדיעבד משא"כ שתים זו שמענו דכל אדם שאינו פועל אינו יוצא גם דיעבד וברכת מעין שלש אינה ארוכה מהשתים שתקנו לפועלים

תקעב

שאלה בוושט צריך שישאר למעלה כדי תפ"י והוא בגסה רוחב ד"א והאיך נמדד שיעור זה אי שלא ע"י המתחה דוקא או אפילו ע"י המתחה דדרכו של וושט להתכוץ ולהתקצר לצד הראש עד שע"פ הרוב אף אם נשחט במקום הראוי לשחוט לכתחלה אפ"ה לא ימצא בוושט למעלה ד' אצבעות כ"א ע"י המחתה כיון דאחר שחיטה מתכוויטץ ומתקצר לצד הראש ואף ששחטו הקנה והוושט כאחד אפ"ה לא ישאר הוושט במדה אחת עם הקנה רק כס למעלה את"ד

והנה בפמ"א ח"ר סס"א כתב אם לאחר שחיטה וחתכו הראש לשנים ראו שהחתיכת וושט שהיה מונח בו היה ארוך יותר מכדי תפיסת יד בריוח היה ראוי להכשיר עכ"ל משמע דהמדידה לאחר שחיטה סתם כמות שהוא אבל באמת אינו כן דהא בחולין פא"ט דף מ"ד אמרו וושט למעלה עד כמה אר"נ עד כדי תפיסת יד וכתב מהרש"א משום דהסי' דנתן בדף מ"ג ע"ב כל שחותכו ומרחיב זהו תורבץ הוושט חותכו ועומד במקומו זהו וושט עצמו וכו' אלא כל שחותכו ועומד במקומו זה תורבץ הוושט ואיזהו וושט עצמו כל שחותכו וכוויץ דבחייה א"א לעמוד אסימנא דקאמר לעיל לכן שאל למעלה עד כמה עיי"ש ואם איתא דהמדידה לפי מה שהוא אח"ש

שמתכוויץ ומתקצר עדיין לא הועילו בשיעור תפיסת יד יותר מסימן דלעיל. וגם קשה לפ"ז מ"ש הפמ"א אם לאחר שחתכו הראש לשנים ראו שהחתיכת וושט שהיה מונח בו היה ארוך יותר מכדי תפיסת יד הרי דמעיקרא א"א לראות זה א"כ מה בעי הש"ס עד כמה הרי לאח"ש בלא"ה ידוע השיעור דוושט עצמו כל שחותכו וכוויץ והא הש"ס לא פליג אשיעור דלעיל מדלא אמר דר"נ פליג אדרב ביבי דלעיל וכ"כ כל הראשונים דר"נ לא פליג אדרב ביבי וחד שיעורא הוא ובחידושי רשב"א שם כתב שמעתי שיתפוס בשתי אצבעותיו משני צידי הצוואר וזהו רחב אצבע וכ"כ הלבוש הרי דכדי תפיסה היינו שיתפוס הצוואר אם כן אף דשאר פוסקים דלא הזכירו צוואר מ"מ כונתם נמי על תפיסת הצוואר דלא פליגי בהכי רק ס"ל שיתפוס בד' או ג' אצבעות ואת הצוואר ואם כן הצוואר עומד ולא מיכווץ אח"ש

תקעג

שאלה בשמ"ח סימן ל"ה סי"ז כתב לענין יתרת מגבה דלא מקרי יתרת כ"א בצורת אונא אבל אם מצא ע"ג הריאה מקום גבוה כהר רחב למטה ועב למעלה שאינה מתקצרת למעלה כמו אונא ואפילו קצת מתקצרת רק שעגולה מלמעלה אין זה יתרת אלא גבשישות וכשרה אבל אם רחבה למעלה יותר מתחתית אם הוא כט"ד טרפה עכ"ל ונסתפק אם נמצא טינרי באחת הקצוות של הגבשישות שעי"ז היא רחבה למעלה יותר מתחתית אם יש לחוש עי"ז ליתמ"ג וגם יש להסתפק בדין וורדא שאם היא גדולה כאונא השלישית דטרפה האיך יהא הדין אם ע"י טינרי גדולה הוא שוה לאונא הנ"ל. וכן לענין חסר אונא ויש במקום ההוא כעין הר הנקרא גבשישות דכתב השמ"ח ס"ט דאינה משלים איך יהא הדין אם נשלם התואר ע"י טינרי גדולה כנ"ל את"ד השואל הנה בשמ"ח סימן ל"ז ס"ד כתב טינרי על הגבשישות כשרה ולא חילק אם על ידי הטינרי נתרחב למעלה

וגם בפרי תבואה בדיני תר"ל סמ"א כתב אם הגבשישות פחותה משיעור עלה הדס לאחר נפיחה אינה נחשבת ריעותא אע"פ שהוא מגבה אבל אם גדולה כעלה הדס הר"ז ריעותא ואם יש עליה בועא או שאר ריעותות הר"ז תר"ל אבל אם נמצא טינרי או מורסא על הגבשישות כשר עכ"ל ומשמע סתמו דאפילו ע"י הטינרי רחב למעלה כשר ובגה"ק סי' ל"ה ס"ו כתב לענין בועא על יתמ"ג דבצירוף יש כט"ד דאפילו יהיבנא דלאחר שיתרפא ישאר הקרום בגבהו ל"ש בו תורת יתר כלל דהא לית כאן קרום מיותר כלל רק נמתח אח"כ והוגבה על ידי המוגלא ולא גרע מפיצול שכתב הד"מ שאינה יתרת אלא גוף הריאה והמוגלא גופה פשיטא דלא חל עליה תורת יתר דהויא עם האונא מין בשאין מינו ולא