תשורת ש"י שסט

יהא בו קדושת ביהכנ"ס ואח"כ הרוב מאנשי הקהל חוזרים מהתנאי והרבה מהרוב הללו הם קרובים זל"ז וזולתם ליכא רוב

הנה אם מועיל חזרה ודאי אתי דיבור ומבטל דיבור כדאיתא בקידושין ר"פ האומר וק"ו בתנאי מהני חזרה לבטל התנאי כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל מ"ו ס"ב דמשום דאתי דיבור ומבטל דיבור מועיל לבטל התנאי במקדש או מגרש ע"ת

ומ"מ אותם שאינם חוזרים מהתנאי לכאורה אהני להו התנאי דל"ל דבטל חלקם בתוך הרוב דממון שיש לו בעלים אינו בטל בממון אחר כדאיתא בביצה דף ל"ח ול"ל דעכ"פ חלק הרוב האסור מעורב ייחסרו כולם דהא קי"ל בחצר השותפין שאין בו דין חלוקה אין המדיר יכול לאסור על שותפו דכל אחד שלו משתמש רק על אחרים אסור כדאיתא ר"פ השותפין בנדרים וביו"ד סי' רכ"ו

אמנם כ"ז לא מועיל להתיר דכל ענייני ציבור אשר אינו ענין ממון הולכין אחר הרוב לכ"ע כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סל"ד ובשו"ת רשד"ם בחא"ח ס"כ וסי' פ"ב ועוד בכמה תשובות

ומה ששאל דהרוב רק ע"י צירוף קרובים זה לזה אחים ובניהם נ"ל דאין זה מגרע מלמנות לרוב דיעות ולא דמי לעדות ודיינים וראיה לזה מן הרי בן הרא"ש שהובא בב"י חו"מ סימן ק"ג שכתב אם נבררו שלשה שמאין לשום קרקע להגבות למלוה ושנים מהם קרובים זל"ז אין בזה הקפדה וכ"פ רמ"א שם ואם הרבה קרובים אין נמנין רק לחד אם כן אין כאן שלשה ואנן שלשה דוקא צריכין להיות ב"ד הדיוטות וגם מה יעשו אם לא יסכימו השנים לדעת השליש שי דבשומא אזלינן אחר הרוב והרי הקרובים לא חשובי רוב וכל מה דצריך שלשה משום ליזל אחר הרוב כשיחלוקי כדפרש"י בפ"ק דסנהדרין דף ג' ע"ב ועכצ"ל כיון דאין זה דין רק אומדנא דאזלינן בתר רוב דיעות נמנין השני קרובים לשנים וה"נ בענייני הקהל דתלוי רק בדיעות

ובר מן דין כיון דכל התנאי עשו שיוכלו לשיח שם דברים בטלים כמ"ש בשאלתו כל עיקר התנאי אין מועיל אפילו יסכימו כולם להתנאי דהא הרא"ש בפרק בני העיר כתב דתנאי אינו מועיל רק לאחר שיחרב לא בישובו לענין קלות ראש וכ"פ בש"ע סי' קנ״א וכתב המג"א בסקי"ד דהיינו קלות ראש אכילה ושתיה ולכנוס בחמה מפני החמה ואם כן הרי התול ושחוק ושיחה בטלה גם כן הוא נחשב ברמב"ם וטוש"ע שם לקלות ראש ומה שכתב המג"א רק אכילה ושתיה ובחמה מפני החמה לפי דמקור דין זה מהרא"ש ולא נזכר בהרא"ש בפירוש רק אכילה ואינך כשהעתיק לשון הברייתא ואין לומר דשחוק והתול ושיחה בטלה אינו קלות ראש כמו אכילה ושתיה ובחמה מפני החמה דאם כן מנ"ל לרמב"ם לחדש ולומר דגם אלו אסורין מפני קלות ראש כיון שלא הוזכר בברייתא ובתוספתא אע"כ דס"ל דזה נכלל בקלות ראש כמו אכילה ואפשר עוד גרע כדמשמע מהב"ח שם

ומ"ש דפלא בעיניו הג"א בפ' בני העיר שכתב דמותר לאכול ולשתות אפילו ב"א שאינם ת"ח בבתי מדרשות ובהכנ"ס הנה ב"ח פירש דמיירי בעניים מעלמא לפי שעה אבל דבר זה מא"ז ומשמע שם להדיא דא"ז מתיר בבית הכנסיות שבח"ל בכל ענין אבל כה"פ חלוקין עליו

תקע

שאלה נשים הצנועות ונוהגין סלסול בעצמן שלא ליתן על ראשן פאה נכריות אם מותרין בקונסט האר שייטיל העשוי מאיזה צומח בארץ לא משער רק דומה ממש לשער לע"ד אינו סלסול אלא מדינא אסור אף דנחלקו הפוסקים בזה הש"ג בפ' במה אשה ובאר שבע ומג"א בסימן ע"ה ושאילת יעב"ץ ח"א ס"ט ותשובה מאהבה ח"א סמ"ח ועוד אחרונים תמהני שכולם לא הביאו ירושלמי בפ' המדיר דאיתא התם ר"ח בשם ר"י היוצאה בקפלטין שלה אין בה משום ראשה פרוע הדא דתימא בחצר אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע ופירש הערוך קפלטין בלשון רומי שער ותלתלים ופאה נכריות והובא בגליון הש"ס בבלי פ' המדיר דף ע"ב ב' הרי דפאה נכריות במבוי אסור משום דת יהודית ומאן ספין לחלוק על הירושלמי בדבר שאינו מוכח ההיתר מש"ס בבלי

וכיון דאיסור פאה נכריות משום פריצות דמדמין עצמן לנכריות שהולכין בשערן ועושין הישראלות כן ליראות כאלו ראשן פרוע עם שערותן ממש ממילא יש בה משום פריצות ודת יהודית אם לא ניכר שאינן שערות אף דמשום מראית עין ליכא אם כל נשי העיר עושין כן כיון דיודעת מ"מ משום פריצות יש ועוברות על ד"י

ועוד כיון דפרועות ראש בשערותן ממש הוא איסור דאורייתא כדאיתא בפ' המדיר יש לחוש משום מ"ע משום אורחים דעוברים ושבין אף דבשביעית הקילו ולא חשו למ"ע דאורחים כדאיתא בירושלמי פ"ג דשביעית מ"א והובא במג"א סימן רמ"ד סק"ו הא כתב בתו"ח שם בשביעית משום דזיביל השדה אינו רק איסור דרבנן וגם משום דשביעית הוא כל השנה ויש הפסד ממון מרובה לכן לא חשו לאורחים

ולפ"ז י"ל הא דפריך בהמדיר שם אהא דתנן דיוצאת וראשן פרועות עוברת על דת יהודית הא דאורייתא היא ואמאי לא קרי לה דת משה ומשני בקלתה ולמה לא משני בפאה נכריות ומשום דעדיין דת משה היא דיש איסור משום מ"ע כיון דעיקר איסורו מדאורייתא אף דחשש מ"ע רק איסור דרבנן מ"מ דת משה היא כמ"ש המ"מ והובא בחמ"ח וב"ש סימן קט"ו סק"ב מדתנן במשנה דמאכילתו דבר שאינו מעושר והרי מעשר בזה"ז רק מדרבנן ומ"מ דת משה היא ובלאה"נ ל"ק למה לא משני בפאה נכריות משום דמשנה תנן וראשן פרוע והרי בפאה נכריות ראשן מכוסית לכן משני בקלתה כיון דנראית שערות ראשן בנקבים שבין הנסרים קראה ראשן פרוע ומה"ט ל"ל דש"ס בבלי חולק על הירושלמי דלא מוקי למתניתין בקפלטין ומשום דאין זה ראשן פרוע ממש כיון דראשן מכוסות ולא נראית שערותן של עצמן וגם משום דזה אסור משום מ"ע והוי דת משה והמשלה לא חשוב לה רק בד"י והירושלמי אומר דבר זה לדין בפני עצמו והיינו דקאמר הירושלמי יש בה משום ראשה פרוע דהיינו דאין זה ראשה פרוע אלא יש בה משום לתא דראשה פרוע משום מ"ע והוי באמת איסור דרבנן כיון דראשה פרוע ממש אסור מדאורייתא או משום פריצות כיון דנראית כראשן פרוע כנכריות

גם בשו"ת ד"ח ח"ב סנ"ט כתב שבעצי ארזים אוסר פאה נכרית והוא בע"א סימן כ"א וכתב שם דהמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין