תשורת ש"י שסח

סקל"ב ובד"ק מ"מ הלא לא ראינו שם זאב רק הרועה אומר כן ואפילו מאמינו בעל הצאן הרי הפה שאסר הוא שהתיר דאומר שלא נדרס שום אחד מקודם ומה שרכב על אחד מן הצאן הוה כקטע רישיה דחד כמ"ש הר המר וחת"ס שם ואף דיש לפקפק דלא חשיב מסל"ת די"ל להשביח א"ע אמר כן שהיה זריז ונכנס מיד וגירש הזאב מ"מ דל אמירתו ואנחנו לא נדע שהיה שם כלל זאב ונתלה הקרע שבשניהם בקניא ואפי' אם ניכר שלא היה ע"י קניא רק ע"י זאב מ"מ יש לתלות שנעשה טרם שנכנסו בההיקף מחיצות כשהיו רועים בבקעה דהוה ספק על וא"ל דיש חזקת הגוף לומר שנעשה הקרע באיחור הזמן הא נגד זה יש לשאר הצאן חזקת הגוף לומר שלא נדרסו ורובא כנ"ל משא"כ אלו השנים יש לומר כשעת מציאתן דהוי חזקה דהשתא לומר שכבר נקרעו וכל החשש מחמת אמירת הגוי אם כן הפה שאסר הוא שהיתר

ועוד אפילו לא מיחשב מסל"ת ממש מחמת די"ל להשביח א"ע אמר מ"מ כשיש הוכחה דאומר אמת נאמן כמסל"ת ממש כדאיתא בשילהי יבמות בהא דפונדקית נכריות דשאלוה איה חברינו ואמרה מת וקברתיו דנאמנת אף דאמרה ע"י שאלה ול"ה מסל"ת ממש מ"מ כיון שהוציאה להם מקלו ותרמילו ויש הוכחה דאומרת אמת נאמנת כמסל"ת כדאיתא בירושלמי ובתוספת שם ובשו"ת מהרמ"ל בסימן ק"ל גם בטו"ז יו"ד סימן צ"ח סק"ב כתב דבשאר איסורין זולת בדבר שצריך עדות דנאמן גוי במסל"ת לדעת רשב"א ורא"ש אף דטכ"ע דאורייתא וסמכינן עליו לומר דאין בו הרגשה לטעם האיסור הוא רק מצד הסברא כיון דמסל"ת או קפילא שלא מסל"ת משום דחזקה אומן לא מרעי אומנתו ודאי קושטא קאמר וא"כ ה"נ דהרי אם נמצא חד קטיע רישיה מתירין השאר משום דנח רוגזיה ולא חיישינן שמא דרס אחרים מקודם משום דחזקה אין נדרס ניצל מהדורס עד שהורגו ה"נ מחמת האי חזקה נאמן הגוי דלא נדרס אחר ומיד מצא הזאב רוכב וגרשו כיון דאם איתא שדרס אחרים מקודם לא היה מניח חי ובשלמא כשנמצא בתוך העדר שנדרס אחד ונשאר חי הרי חזינן דדריס ולא הרג ה"נ שמא דרס עוד והניחם חיים משא"כ כאן שאומר הגוי דמצא הזאב רכב על אחד וגרשו הרי יש הוכחה דקושטא אמר

ועוד יש לצרף דעת האומר דאם לא מטי ליה בחד שחיה חשוב מקום רחב ובגילוי דעת כתב די"א דד"א לכל חד מהצאן חשוב מקום רכוב מכל הנהו טעמי יש להתיר שאר הצאן כשיעיין עליהם היטב שאין בהם פצע וחבורה אבל אם ימלא באיזה פצע וחבורה וגם אלו השנים כיון שיש בהם ריעותא אין להתירם

אח"כ ראיתי בשו"ת בית שלמה סימן קי"ג הקשה דאם איתא להאי סברא דאם היה דורס לא היה מניח הנדרס בחיים למה בהוא שותק והן מקרקרין אסורין אף דלא ראינו דדרס נימא אם איתא דדרס לא היה מניח חי עיי"ש ולק"מ דכיון שנכנס בין העופות או הבהמות ודאי לעשות צרכיו נכנס לדרוס כדרך הדורסין ובשלמא כשהוא שותק והם שותקין ודאי שלמא עבדי וכששניהן מקרקרין חזינן דגם הוא מבעת מהן אבל כשהן לבד מקרקרין ולא מפחד הדורס מהן ודאי או קרוב לודאי דדרס וכמ"ש בחידושי רשב"א בפא"ט דף כ"ג ע"ב בד"ה כי פליגי דהוא שתיק ואינהו מקרקרן מר סבר אזוקי מזיק להו וז"ל דדוקא כשהן במקום צר שאינן יכולות לברוח מפניו שמכה ודורס בודאי לכל מאן דבעי מינייהו וכ"כ עוד שם בא"ד דנעשה הספק כודאי משום דשתיק ואינהו מקרקרן וכיון שכן ומ"מ כולם חיים הרי חזינן דניצול הנדרס לכן חוששין לכולם וכבר הרגיש החת"ס שם בקושייתו אלא שקיצר תירוצו וכונתו כמ"ש

והא דקרי בש"ס שם ספק דרוסה באיהו שתק ואינהו מקרקין וגם הרשב"א כתב בספק דמותרין משום ס"ס שמא לא על ואת"ל על שמא לא דרס היינו משום דיש סברא נמי לאידך גיסא אם איתא דדרס לא היה מניחו וכ"כ ראש יוסף כיון דהן מקרקרין קרוב הדבר דדרס ומראין הדברים דמחמת הכאה צווחין

ובנגידולי הקדש סימן נ"ז סק"ג הקשה דהרי הר"ן אוסר בספק אי קרקרו ואמאי לא נתיר מחזקה שאלו דרס היה הורג וג"ז לק"מ דס"ל להר"ן כיון דנכנס הדורס קרוב ושכיח יותר שידרוס וכפשטא דלישנא דגמרא שם דאמר רוב אריות דורסין וכדאי' בירושלמי הובא בתוספת בפרק האשה בתרא בד"ה אין מזכירין נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו גם הרי בדרך הטבע עפ"י רוב דורסין והא דהוא והן שותקין לכ"ע אין חוששין משום דיש הוכחה ברורה דשלמא עבדי דאל"כ היו צווחין וא"כ אין לסמוך להתיר ע"י החזקה דאלו דרס היה הורג כיון דיש סברא נמי לאיסור

עוד הקשה בגד"ה שם דכל הפוסקים לא התירו בספק על או ספק כלבא אלא משום ס"ס או משום דרוב כשרות ורשב"א ור"ן פ"ק דחולין בשם הר"י כתבו ההיתר בספק כלבא או שונרא משום דדרוסת שונרא לא שכיח ותיפ"ל דבלא"ה אלו דרס היה הורג וג"ז לק"מ דהרי ספק על מיירי בקרקרו כמ"ש לעיל וכ"כ הרשב"א בחולין דף נ"ג שם דמוכרח הכי וכיון דקרקרו יש הוכחה טובא דעל ודרס לכן הוצרכו לטעם ס"ס או רוב כשרות ומה שהקשה מספק כלבא מאן יימר דכלבא נמי לא הורג כשמכה אף דאין לו ארס מ"מ כיון דחזק מן העוף אם איתא דהכה היה הורג אך קשה מהא דאמר בגמרא שם דאר"א מי לא אמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ה"נ ספק קניא ספק שונרא אימר קניא מחייה ותיפ"ל דבספק קניא בלא"ה י"ל אם איתא דע"י שונרא היה הורג כיון שהוא דורס אך בלא"ה לק"מ דע"י החזקה לא היו מקילין לפוסקים דאיסור תורה לא מתירין ספקו ע"י חזקה כמ"ש הר"י בפ"ק דחולין שם או כיון דאפשר לברר בבדיקת כל הגוף מדינא דגמרא היו צריכין לבדוק כמ"ש מג"א סימן חי"ת ס"ק י"א דלא סמכינן על חזקה היכא דאיכא לברורי ע"י בדיקה והא דאם קטע רישיה דחד לא חיישינן שמא דרס אחרים מקודם וסמכינן על החזקה דאלו דרס לא היה מניח חי משום דיש נמי חזקת הגוף לכל בהמה וכמו שהיתה מקודם וכדאמרינן בפ' המדי גבי מומין ושתי חזקות עדיפי וכדאיתא בעירובין דף ל"ו עיי"ש אבל האי בר אווזא דנפקא וממסמס קועא דמא הרי נולד ריעותא לפנינו ואתרע חזקה דמעיקרא כה"ג ל"מ החזקה וכ"כ התב"ש סימן כ"ט א"כ ליכא למסמך על חד חזקה אלו דרס היה הורג והיו צריכין בדיקת כל החלל לכן צ"ל מי לא אמרינן ספק כלבא ספק שונרא דכשרה ולא צריכין בדיקה ה"נ בספק קניא

תקסט

שאלה קהל התחיל לבנות ביהכנ"ס והתנו שלא