תשורת ש"י שסד

מלוה ישנה יש לו עליו ופריך ולאו אמרינן תפיס ממונא מספקא משתבע גם מספק ומשני פרשי אנשי מספק שבועה דליתא בחזרה ולא פרשי מספק ממונא דאיתא בחזרה ואם כן לפימ"ש האחרונים וכ"כ נה"מ בסימן שמ"ח אף דגזל מישראל ניתק לעשה דהשבה ומיתקן איסוריה אבל גזל מעכו"ם לא מיתקן האיסור גזל בהשבה ואיסורא דעביד עביד ואם כן ל"ל לא פרשי מספק ממונא משום דאיתא בחזרה דהא איסורא דעביד עביד דמיד דכופר ואינו רוצה להחזיר עושק וגוזל ותו ליתא בחזרה תיקון לאיסורו ואף דמ"מ חייב להחזיר מדרבנן משום קידוש השם מ"מ איסורא דעביד עביד וכ"כ בשו"ת יד אליהו סימן צדי"ק ונו"ב חיו"ד סי' פ"א ממילא א"א לחייבו שבועה

ועוד כיון דתלינן דיש לו עליו ספק מלוה ישנה אם כן תינח מישראל לא מצי תפיס מספיקא אפילו גם התובע אינו יודע כיון דישראל יש לו חזקת מרה קמא משא"כ עכו"ם דלית לו חזקת ממון כמ"ש הראשונים בספ"ק דכתובות וגם כשאין הישראל מוחזק ויש ספק לא חשיב מוציא מבעל הממון וכ"כ ריט"א רפ"ב דבכורות דדינא דחולקין ואם כן כשישראל מוחזק אין להוציא מידו כלום ואם כן למה ישבע אם אין לו סמ״י הוי חשוד אממונא וחשוד נמי אשבועתא ואם יש לו סמ"י מותר להחזיק מספק וא"צ להחזיר כלום ופסקו הרי"ף וראשונים כאביי שם אלא דכ"ז ל"ש רק בכופר דבר שהוא אצלו בעין אבל כופר במלוה וכדומה קי"ל אפילו באו עדים והוחזק כפרן לא נפסל לעדות ושבועה משום דתלינן דמשתמיט כדאיתא בב"מ שם דף ה' ע"ב ובחו"מ סימן צ"ב ס"ד ובפקדון וכדומה דבר שהוא בעין נמי י"ל דמורי היתר כיון שהוא של עכו"ם אלא לפימ"ש הש"ך בחו"מ סימן ס"ו סקנ"ו דלא אמרינן כ"ע לאו דינא גמירי דהא אשכחן כמה מגות שצריכין לימוד ועומק גדול ואפילו אשה נאמנת אע"כ דלא אמרינן הכי רק במקומות דמפורש בגמרא ושם יש טעם בדבר. ומ"מ בכל דבר יש צדדים לומר דא"צ לישבע על תביעת עכו"ם וכמ"ש הן ע"י עד אחד הן מודה במקצת הן כופר הכל ואפילו חרם סתם אין לנו להטיל עליו רק אם תובעו ישראל ע"י טענת עכו"ם דהדבר נוגע להיזק ישראל בזה שייך התקנה של הגאונים להטיל עליו חרם סתם ולולא זה י"ל הנתבע קי"ל שאני פטור

תקסה

ראובן נשתדך עם שמעון שישא בן שמעון לבת ראובן ופסק ראובן סך חמשה מאות זהובים נדן ומזונות שתי שנים ונעשו הנשואין ותובע החתן לחותנו הנדן והמזונות והחותן טוען שלא נעשה שטר וקנין

הנה מדינא יפה טוען ראובן אך מ"מ חייב משום נדר כמ"ש מהרי"ל בתשובה ס"ד הובא בחמ"ח וב"ש בסימן נ"א סקי"א וא"ל כיון דפסק נדן הרבה תו אינם עניים וליכא טענת מהרי"ל דסתמא הזוג עניים דהתם מיירי שפסק להלבישה קודם החתונה דאז אין להבת והבן שלהם אבל מזונת לאחר החתונה הרי כבר יהא לו הנדן ופסק לעשיר אינו נדר אך זה אינו כיון דפסק בבת אחת הוי כדאיתא בסוף פאה וביו"ד סימן רנ"ג ס"א דאפילו פוסק לו אלף זהובים מותר לקבל דהוי הכל צדקה לעני

ועדיין יל"ע לפימ"ש בהגהות הגאון רב"פ ז"ל בצלעות הבית תשובה י"ב ז"ל דמפאת שהחתן עני אינו בכלל נדר דלגבי חתן אין זה בכלל מתנה או צדקה רק בעבור שהתקשר ליקח המשודכת והוי כמו העושה מו"מ עם עני וא"ל מחמת שהכלה עניה עכ"ל ולכאורה יש לפקפק בזה הא החיוב נדן אינו להכלה רק להחתן כמ"ש בית יעקב על אהע"ז סימן קי"ד ס"ג כדמוכח בחו"מ סימן רפ"ו דהא אם מת אין היורשים חייבים ליתן לה הנדן ומנכין לה מירושתה עיי"ש וכן במזונות הרי הבעל חייב לזונה אם כן מה שפסק האב מזונות להזוג היינו נמי דפסק להחתן ליתן לו מזונות בעד אשתו נמי וכיון דאצל החתן אינו נדר ממילא יפטר חותנו מנדן ומזונת אמנם זה אינו כיון דאין החתן רוצה לכנסה רק מחמת שפסק לו אביה נדן ומזונות הוי כאלו נדר לה אביה צדקה דמה לי מעות מה לי שנודר להשיאה כיון דאין לה מעצמה ואם כן אם אינו נשאל לחכם להתיר נדרו מחוייב לקיים נדרו והמתיר לו עושה איסור וחייב נידוי כדאיתא ביו"ד סימן רנ"ח ס"ו ובאחרונים שם אח"כ מצאתי בקו"א להמקנה בסימן כ"א ובסי' נ"ב כמ"ש אך כ"ז כשחותנו חי אבל מת פטורים היורשים ואין עליהם שום מצוה לפרוע בעד אביהם וכמ"ש לעיל סימן תקנ"א מנה"מ סימן רנ"ב ור"ץ זולת להרמ"א בסימן מ"ח שאלה ג' דגם בנדר ומת דפטורים היורשים מדינא מ"מ מצוה עליהם לשלם נדר אביהם מהעזבון

ולכאורה כיון דפסק ליתן הנדן בזמן שהגבילו לחתונה והמזונת אח"כ יהא כמו שאמר דינר זה יהא לצדקה לאחר שלשים יום דנוטה דעת רשב"א בנדרים דף כ"ט ע"ב ור"ן שם הביאו בריש דף למ"ד דיכול לחזור בו קודם שהגיע הזמן וא"צ התרת חכם אמנם זה אינו דעכצ"ל דזה רק במייחד דינר זה ולא קיבל נדר על גופו ואם נאבד פטור מליתן אחר אבל בנדר ליתן לצדקה לאחר זמן חל על גופו מיד אלא דהטיל תנאי שלא יחויב לפרוע עד זמן שהגביל וזה מוכרח דהא קי"ל בנדרים דף צדי"ק דאין נשאלין על הנדר עד שיחול וכן מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סי"ז וז"ל אין מתירין הנדר עד שיחול כיצד הרי שנשבע שלא יאכל בשר ל"י מן ר"ח אייר וניחם אינו נשאל עד שיכנס אייר הרי אף דניחם לא מועיל ההחזרה וע"כ שאני נדר שחל על גופו חל מיד ואפשר נמי אם אמר אתן דינר זה לצדקה אחר ל"י ה"נ א"י לחזור כיון דאמר אתן קיבל הנדר על גופו מיד אלא תנאי התנה שלא יפרע רק אחר למ"ד יום וכ"מ בחו"מ סימן רי"ב ס"ז וס"ט שו"ר בשו"ת בית אפרים חחו"מ בנידון שאלתו שהעיר מהך דנדרים וחילק כמ"ש: עוד יש להעיר בנכתבו תנאים ובקנין אתן או אפילו בהתחייבות לפי מה שהבאתי לעיל סי' תקנ"א דאינו מועיל כמ"ש בשו"ת בר"א חחו"מ ס"ס כ"ט ושו"ת נט"ש ושו"ת ב"ש סימן ס"ד דלפ"ז י"ל גם נדר אינו כדאמרינן בפמ"ש דף קנ"ב מתנת שכ"מ שכתב בה קנין רב אמר ארכביה אתרי ריכשי הרי הוא כמתנת ברי שאם עמד אינו חוזר והרי הוא כמתנת שכ"מ שאם אמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ושמואל אמר לא ידענא מה אידון בו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ וקי"ל כשמואל כדאיתא בחו"מ סי' ר"נ ס"ט וסי"ז והרי התם י"ל דעשה קנין משום שלא יועיל אם עמד לבטל מתנתו מ"מ אמרינן כיון דמתנת שכ"מ קני בדיבור