תשורת ש"י שסג

הרי בזה תליא אם המלך מקפיד וכתב בח"ר שם דאין המלך מקפיד על דיניו רק כשבאין בפני ערכאות שלו אבל אם דנין בפני ב"ד ישראל אינו מקפיד שידונו בד"י ובר"ן שם כתב דדינא דמלכותא דינא אמרו כשהוא דרך חוקי המלכים ולא חמסנותא עיי"ש וא"כ אם גם בין ישראל לחברו לא היה נאמנות כלל לעד אחד לחייב שבועה לבע"ד וא"ל ישבע יהא העד נאמן כשנים אם היה דיניהם שיהא נאמן היה חמסונתא ולא דינא אבל כיון שמדין תורה עד אחד נאמן לחייב שבועה ואם לא ישבע ישלם אף דבנכסי עכו"ם אין ע"א מחייב שבועה אין זה רק גזה"כ וכמו לענין שטרות וקרקעות והקדשות אבל כבר אין זה חמסנותא ובזה יתכן דדמ"ד כשבא הדין לפניהם לכן מותר לישראל לילך להעיד בפניהם וזה שפרש"י דלפי ד"ת חייב שבועה עפ"י ע"א היינו בתובע ונתבע ישראלים ממילא גם דיניהם ל"ה חמסנותא והש"ע דמיירי כשבא הדין לפנינו דאזי דנין בד"ת דאין ע"א מחייב שבועה על נכסי עכו"ם כמו על שטרות והקדשות וקרקעות מגזה"כ ולפ"ז גם הנמ"י ויש"ש וש"ג ומהריט"צ ונתיבות דנמשכו אחר פרש"י אינם סתורין ממ"ש בש"ע חו"מ ריש סי' צ"ה דכולם מיירי כשדנים לפני הערכאות של גוים והם אין משועבדים לדיני תורה מגזה"כ ונימוסם רק כפי שכל אנושי ודינם דין כשאינם בדרך עקלתון וכ"כ ביש"ש דב"ק פ"ו דין י"ד דבדין שאינו הגון אין דינו דין אבל בדין הגון גם בדין שבין אדם לחברו דדמ"ד עיי"ש אלא לפימ"ש בח"ר תליא בהפקדת המלך אם מקפיד שיהא דינו דין וכ"כ הטור חו"מ סס"ח וכיון דאינו מקפיד על מה שדנין ב"ד ישראל בין אדם לחברו לכן רק אם דנין בערכאות שלו דדמ"ד וכ"כ הריב"ש בסימן רכ"ח ותצ"ה דדמ"ד רק על דין שמקפיד המלך שלא ישנו

ובמשנת דר"א במהדורא ריש סימן צ"ה ז"ל נכסי עכו"ם נ"ב לא יפה עשה שנתן מקום לטעות בהסמיכו את זה ללא שנא וכו' שבצדו לסבור חו"ש דגזל גוי שרי ורק לקמן ריש סימן ש"א הוא דשפיר עביד וכן עשה הרמב"ם הספרא דווקנא עכ"ל וכונתו דעל נכסי עו"כ יש להשביע שבועה דאורייתא במודה מקצת או כופר בכל וע"א מכחישו כיון דקי"ל גזל עכו"ם אסור כדאיתא בחו"מ סימן שנ"ט ורק משבועת שומרים פטור בנכסי עכו"ם וגם בריש סי' צ"ה מה דכתב ל"ש מודה במקצת ל"ש כופר בכל וע"א מכחישו קאי רק אשטרות וקרקעות והקדשות לא על נכסי עכו"ם אם כן לא ה"ל להסמיכו לנכסי עכו"ם דיש לטעות דגם על נכסי עכו"ם קאי רק בסי' ש"א דכתב לא בנכסי גוים על דיני שומרים הוא שפיר זה כונתו אבל נ"ל דהוא לא יפה עשה דמה תליא שבועה בהא דגזלו אסור דהא גם בקרקעות דגזל אסור ומ"מ א"צ לישבע מדאורייתא על כפירת קרקעות כדאיתא להדיא בפ' הכותב דף פ"ח וכיון דילפינן ממ"ש תורה בשומרים בכלל ופרט למעט כפירת קרקעות דה"ה ע"י עד אחד ה"נ כיון דכתיב בשומרים רעהו למעט נכסי הקדש ועכו"ם ה"נ מודה במקצת או ע"י עד אחד ילפינן משומרים וכבר נתן הריטב"א טעם למה ילפינן משומרים לענין עד אחד כמ"ש לעיל ולפי דבסימן ש"א לא מיירי רק מן דיני שומרים לא הזכיר נכסי עכו"ם רק לענין שומרים

עוד הראה דאין סתירה מפרש"י על הש"ע דבאמת קשה מה ראה רבא בפ' הכותב לומר דאין נשבעין מן התורה שבועת עד אחד על קרקעות הא זה נלמד מכלל ופרט הכתובין בפרשת שומרין למעוט קרקעות ומנ"ל לענין מה דחייבה תורה ע"י ע"א דילפינן מלא יקום ע"א באיש לכל עון דלכל עון הוא דלא קם אבל לשבועה קם וכן הקשה הריטב"א שם ותירץ דבפרשת שומרים כתיב ולקח בעליו ולא ישלם ומקרא מיותר לכל הנשבעין שנשבעין ולא משלמין שמי שעליו לשלם הוא נשבע וכיון שכן כלל ופרט וכלל הכתובים בפרשה על כל שבועות שבתורה קאי עכ"ד והנה רעהו דכתיב נמי בשומרין על כל הנשבעין כתוב לכן נתמעטו הקדשות נמי משבועת התורה אמנם ליכא למימר כיון דכתיב רעהו בא למעט ג"כ נכסי עכו"ם משבועה דהתינח אם גזל עכו"ם אסור מן התורה אבל אם מותר מה"ת אפילו מודה ויש עדים לא שייך כלל לומר דמיעטה התורה משבועה וע"כ לא מיירי התורה מזה כלל אך אח"כ דאסרו רבנן גזל עכו"ם וכדפרש"י בסנהדרין דף כ"ז אזי שייך להשביעו ויש בו שבועת התורה במב"מ ובע"א כמו שהוכיח הקצו"ח סימן פ"ז ס"ק ל"ב מכמה דוכתי וכ"כ בסימן שפ"ו ולכן רש"י לשיטתו שפיר כתב דלהכחיש העד צריך לישבע כד"ת דהשתא דין תורה שישבע כיון דממונו של עכו"ם הוא מצד הפקר ב"ד כמ"ש הקצו"ח אבל אנן דקי"ל דגזל עכו"ם מן התורה אסור כמבואר בחו"מ סימן שמ"ח ממילא שייך שבועה אם לא נתמעט מן רעהו וודאי כמו דנתמעט הקדשות ה"נ נכסי עכו"ם דהי מינייהו מפקת ואם כן ולקח בעליו קאי גם עליו מיעוט דרעהו ע"כ פסק בש"ע דליכא שבועה דעד אחד בנכסי עכו"ם ובפ' הפועלים דפ"ז ע"ב איתא כה"ג בכרם ריעך ולא בכרם נכרי הניחא למ"ד גזל נכרי אסור היינו דאיצטריך קרא למישרא פועל אלא למ"ד גזל עכו"ם מותרת השתא גזלה מותרת פועל מבעיא מוקי לה בכרם רעך ולא בשל הקדש

איברא כ"ז להריטב"א אבל לפימ"ש התוספת בפרק הכותב שם בד"ה ועוד אין נשבעין על כפירת שע"ק אף דלא אשכחן המיעוט רק לענין שומרים ומב"מ ולא לענין שבועה דע"י ע"א מ"מ מסתמא שוים וכיון דלא מצינו בשום מקום שבועה בשע"ק הלכך גבי עד אחד נמי אית לן למפטריה ועיי"ש פנ"י שכתב דהוי רק גילוי מלתא גבי שומרים לכן ילפינן גם לענין שבועה דע"י עד אחד עיי"ש ואם כן י"ל לענין עכו"ם תובע ויש לו ע"א ל"ל דמסתמא שוים דבשלמא בשומרים א"צ לישבע כיון דשבועות שומרים אינו רק על טענת שמא דבעלים כמ"ש הש"ך בסימן ע"ב סכ"ז ס"ק קט"ו ואם כן הוי רק הפקעת הלוואתו דמותר כשאין העכו"ם יודע כדאיתא בב"ק דף קי"ג ע"ב וכדפרש"י שם דהיינו כשאין העכו"ם יודע ממילא לא שייך להשביעו

גם במודה במקצת דילפינן מאשר יאמר כי הוא זה דכתיב בפרשת שומרים וגם כן פטור מלישבע נגד עכו"ם כיון דרעהו כתוב בהאי פרשה גם זו משום דמב"מ צריך שיטעון התובע ברי כדאיתא בחו"מ סימן ע"ה סעי"ז וטענת עכו"ם לא חשיבא טענת ברי כמ"ש בסמ"ע בסימן קע"ו סל"ו ס"ק ע"ו משא"כ ע"י עד אחד דאפילו על טענת ספק של התובע משביעין שבועת התורה על פי עד אחד כדאיתא בחו"מ סי' ע"ה סכ"ג י"ל גם על תביעת עכו"ם חייב שבועה דאורייתא

אמנם לפי מה דאיתא בפ"ק דב"מ דאמר אביי הא דמחייבינן שבועה והא כיון דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועה הוא משום שמא ספק