תשורת ש"י שס

ואאת"ל דשוכר לא חשוב מוציא בל כך כיון דדר בבית ונכנס ברשות מ"מ כיון דאם בא השוכר לצאת מהבית ולא ישלם שכירות הוה הוא מוחזק ובעה"ב צריך להוציא ויכול השוכר להסתלק אחר השנה ממילא אינו בדין שהברירה יהא ביד השוכר לבד ולא ג"כ ביד המשכיר וכמ"ש כה"ג הרשב"א הובא בב"י חו"מ סימן קע"א סל"ג והרא"ש בב"מ פרק האומנין ס"ז ובחו"מ סימן רכ"ז ס"ד בהג"ה כיון דהמתאנה יכול לחזור בו ה"נ המאנה ודעה ראשונה שם דאין המאנה יכול לחזור ס"ל משום שלא יהא חוטא נשכר עיי"ש וכ"ז בשותפין ומשכיר ושוכר אבל התם דהארוס נסתלק מפירות של נכסי הארוסה דהאשה מוחזקת והבעל צריך להוציא אף דאביי אמר התם דיד בעהש"ט עה"ת דהיינו האשה ידה עה"ת כפרש"י דהבעל חשוב מוחזק כיון דלולא מה שמסלק עצמו יש לו בנ"מ שלה מתק"ח היינו מצד הדין אבל מ"מ האשה מוחזקת בנ"מ שלה ולהכי רב אשי ס"ל התם דלא אמרינן יד האשה עה"ת משום דמוחזקת ובעל צריך להוציא מידה כמ"ש באס"ז שם ולפיכך כל שאינו מפורש צריך הבעל להתנות ואם לאו יד הבעל עה"ת ולכן ה"נ אף דלא כתב לעולם אמרינן מה לי שנה זו או שנה שניה ולפ"ז י"ל דזה נמי של הראנ"ח לענין המס דנהי דמדינא חשובין הקהל כמוחזקין היינו רק לענין הדין אבל מ"מ הרי ביד היחיד מעותיו וצריכין הקהל להוציא מידו אבל היחיד א"צ להוציא מהקהל כלל לכן אמרינן סתם לעולם משמע דמה לי שנה זו או שנה אחרת דעל הקהל היה מוטל להתנות ולא על היחיד כיון דמה שנתפשרו עם היחיד הוא לטובתו שלא יחויב ליתן יותר ממה שמחלו לו ליתן הפחות ממה שהיה מגיע עליו ויהא דעת ראנ"ח מה שיהא מ"מ מדעת התוספת אין סתירה למה דס"ל לכה"פ דבשכירות ושותפות לא אמרינן סתם משמע לעולם ודלא כהשבו"י הנז"ל

גם לפימ"ש הה"מ בריש פ"ז מהלכות אישות לחלק בין תנאי שהוא בקום ועשה לתנאי שהוא בשוא"ת דאם תלה התנאי בשוא"ת כגון שלא תשתה יין לעולם משמע אבל בקו"ע כגון ע"מ שתניקי את בני או שתשמשי את אבי סגי ביום אחד וכן אם אמר ע"מ שלא ימחה אבא לעולם משמע וע"מ שיאמר הן סגי בפעם אחד שיאמר הן ואם אמר ע"מ שישתוק אף דהוא בשוא"ת מ"מ כיון דאפקיה בלשון תעשה הוה כקום ועשה וסגי שישתוק פעם אחת וכ"כ המח"א בפ"ו מהלכות שבועות דלפיכך אם שכ"מ אמר ידור פלוני בבית זה כתבו הסוסקים דסגי ביום אחד ומשום דאפקיה בלשון מעשה ועיין לח"מ ריש פ"ז מאישות ואם כן ה"נ בשלמא מ"ש תוספת דאם כתב דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן לעולם משמע דהוי בשוא"ת שלא יאכל ולא יקח הפירות משא"כ במשכיר שידור השוכר בבית ושישלם השוכר השכירות דהוה קו"ע כל שאמרו סתם לא משמע לעולם וכן בנשתתפו סתם שישאו ויתנו בשותפות דהוה קו"ע

ולפי"ז היה אפשר לתרץ דברי הראנ"ח דל"ד למשכיר בית סתם או נשתתפו סתם דהתם הוי קום ועשה משא"כ נידון הראנ"ח דהקהל נתרצו לו שלא ליטול ממנו מס דהוה שוא"ת דמשמע לעולם ומ"מ אין ראייתו מוכרחת מהתוספת דהתוספת מיירי לענין סילוק הבעל שלא יקח פירות מנכסיה דהוה שוא"ת דהאשה לא קבלה עליה ליתן לו מחיר זה דבר קצוב בכל שנה משא"כ בנידון הראנ"ח דהיחיד קיבל עליו ליתן להקהל דבר קצוב בכל שנה דהוה מעשה ואם ישתנה המס או מעמדו ויהא הדבר קצוב יותר מהמגיע עליו המס אם יהא בכלל הקהל יוכל לחזור בו ואינו בדין שהוא יוכל לומר סתם לא משמע לעולם וקהל לא יוכלו לומר כן אלא דנראה ממה שהביא הפמ"א לשון הראנ"ח שהפיטור בא מחמת שנתן ממון להקהל סך מה אשר פריו יתן בעתו הרי היוצא שנה בשנה בעד המס עכ"ל משמע שכבר נתן כל מה שפסקו עמו ואין צריך ליתן עוד א"כ אצלו נמי לא הוה קום ועשה ודומה ממש למ"ש התוספת דהאשה נשאת לו בעד מה שכתב לה שלא יקח הפירות מנ"מ שלה דאין עליה עוד שום תנאי אלא לפ"ז קשה על הפמ"א דשאלתו שהיחיד נתחייב לתת לקהל דבר קצוב לשנה ואם כן מה קשיא ליה מהראנ"ח על מה שפסק הוא דסתם לא משמע לעולם ונכנס בחילוק דחוק והרי היה יכול לחלק ברווחא וכמ"ש וגם בתוספת פרק איזהו נשך דף ס"ו בסד"ה ומניומי כתבו הא דלא קני מוכר הערבון אע"ג דתפיס ליה היינו משום דלא קני לוקח כפלים דאיה לא תפיס אם כן ה"נ כיון דהקהל א"י להכריחו להיחיד ליתן לעולם דבר הקצוב שקצבו משום דהוה קו"ע ה"נ אין היחיד יכול להכריח הקהל לפטרו לעולם מהמס בעד דבר שקצבו אף דאצלם הוי שוא"ת וכה"ג כתב הש"ך בחו"מ סימן ע"ג סס"ק ל"ו

תקסג

אחד צוה לבנו לבנות לו בית בחצרו לדור והלך ובנה אח"כ רצה האב לישב בבית זה שבנה הבן והחזיר להבן הוצאותו ובעד שכר טרחו אומר שישב בבית קטן העומד בחצרו ולא קצב זמן והפשר זה נעשה עפ"י אחרים ואחר שנה אמר האב להבן שדי לו שנה זו ויצא מהבית והבן טוען שמסתמא נתן לו עד עולם או כל ימי חייו

הנה דבר זה כבר נשאל בעל שו"ת ד"ח והוא בח"א בחחו"מ סימן ל"ה ומסיק הד"ח כיון דזה תליא במ"ש הרמ"א בסימן סמ"ך ובסימן רי"ב ובסי' קס"ג בחו"מ אם סתם משמע כל זמן שצריך או כל ימי חייו או רק עד שירצה הנותן אם כן קרקע בחזקת בעליה קיימא ואין להוציא ממנו דירה יותר משנה הגם שהבן דר בה מ"מ האב שהקרקע שלו הוא המוחזק כמ"ש מהראנ"ח וגם זה פשוט מסוגיא דהשוכר בי"ב זהובים לכן אין להבן רק כפי שכר טרחתו עפ"י שומא את"ד

ובענ"ד צ"ע דהא כתב בשו"ת הרא"ש כלל א' שקיבל ממורי ר"מ ז"ל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מספק ואוקי ממונא אחזקתי' והכי אמרינן בחז"ה ל"ב ע"ב הלכתא כוותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום עיי"ש והרי בפלוגתא דרבה ורב יוסף אמרינן היכא דקיימא ארעא עכשיו תיקום אף דיש לאידך חמ"ק דהיתה שלו מעיקרא וזה לא החזיק עדיין ג"ש וכ"כ הרא"ש בסנהדרין פאד"מ סס"ו והובא בסת"כ סי' צ"ו וכ"כ בשו"ת לחם רב סי' קנ"ד דבספיקא דדינא מוקמונין ארעא בחוקת שהוא מוחזק עכשיו כדעת מהר"ם ורשב"ם והרא"ש אף דלדעת ר"י בתוספת פחז"ה שם אפילו בספ"ד ופלוגתא אוקי ארעא בחמ"ק כיון דהוה ספק מי הוא המוחזק דלדעת רשב"ם ור"מ הלוקח חשוב מוחזק ולדעת ר"י המוכר מוחזק אית לן לומר דשב ואל תעשה וארעא תיקום ביד מי דקיימא השתא ואף דלבסוף כתב הלחם רב דמ"מ אין הדבר כל כך ברור בעיניו עיי"ש י"ל משום דתפיסה לא שייך בקרקע