תשורת ש"י שנט

הקהל לומר דלא היתה המתנה כ"א לשנה אחד משום דהיה הפיטור בחנם אין כסף וי"ל מתנה מועטת נתננו לך ולא מרובה אבל היכא שהפיטור בא מחמת שנתן ממון להקהל סך מה שקיבל עליו ליתן סך קצוב בכל שנה לא אמרינן הכי דמה לי שנה אחת מה לי שנים הרבה והובא בפרח מט"א ח"א סי' קכ"ג וכה"ג כתב מהרי"ט חלק שני בחחו"מ סימן מ"ם על השאלה חצרו של שמעון לפנים מחצרו של ראובן וכתבו שטר ביניהם שראובן נתן לשמעון דרך בחצרו לבתים שדר בהם שמעון ושמעון נתחייב לתת לו שלש מאות לבנים מידי שנה בשנה לבל יעבור וא"ל יפרעם הרשות ביד ראובן למחות בידו כ"ז שלא יפרע לו ואחר איזה שנים לא רצה שמעון ליפרע להלוקח החצר מראובן ופלפל שם אם י"ל מידי שנה בשנה הוי החיוב רק שתי שנים דיד בעהש"ט עה"ת ומסיק דבנידון דידיה לעולם משמע חדא דזכות נגד זכות הוא זה נתן לו המעבר בתוך שלו וזה נתחייב לו סך דמים לשנה כל זמן שהמעבר נמשך חיוב הדמים נמשך כשכיר שנה בשנה ועוד מדי שנה בשנה לעולם משמע וחקר שם אם שמעון י"ל להלוקח לאו בע"ד דידי את כיון דלא מכר לו ראובן השטר שיש לו משמעון בכומ"ס וכי תימא זכות שהיה לראובן בקרקע שישתמש לבדו בחצר ולא יעבור שמעון דרך עליו כ"ז שלא יפרע לו זהו שהקנה לו ללוקח דכל זכות שתבא לידו מכר ליתא דאין זה זכות קרקע כיון שאינו יכול לסלקו לשמעון לגמרי מן הקרקע את"ד עיי"ש

אמנם תמהני על מהראנ"ח ומהרי"ט דהרי מבואר בטוחו"מ סימן קע"ו סט"ז נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן חולקין כ"ז שירצו והוא מדברי הרמב"ם והב"י הביא דין זה מב"מ דף ל"א ודף ס"ט ואין חולק בזה והרי זה זכות נגד זכות דכל אחד נשתעבד לחברו לעשות בעסק וליתן לו חלק ריוח ואדרבה מדלא הביאו ב"י ורמ"א שום חולק משמע דכ"ע מודו בזה דלא משמע לעולם אפילו למ"ד דלזון או לדור או פטור ממס משמע לעולם וגם דברי שבו"י ח"א סימן קס"א קשיין שכתב על שטר שותפות שהשותפות יתקיים עד עולם דתליא בפלוגתא אם בלא כתיבת עד עולם משמע נמי כל ימי חייו אזי מ"ש עד עולם היינו אפילו היורש מחויב לעמוד בהשותפות ואם לא משמע כל ימי חייו י"ל עד עולם שכתבו היינו בחיי שניהם עיי"ש והרי בנשתתפו סתם לכ"ע לא משמע כל ימי חייהם

ועוד קשה מחו"מ סימן שי"ב ס"ה המשכיר בית לחברו סתם א"י להוציאו עד שיודיענו ל"י קודם והרי למהרי"ט וראנ"ח סתם לעולם משמע כיון דהוה זכות נגד זכות ועיי"ש בב"י דזה מבואר בס"פ השואל דמשכיר לחברו סתם א"י להוציאו עד שיודיענו ל"י מקודם ומיירי דאמר לו שמשכיר לו בכך וכך לשנה וכל הפוסקים ס"ל הכי עיי"ש ודברי מהרי"ט י"ל דלא כתב כן רק כלפי שמעון השוכר דרוצה לעבור לעולם דרך חצרו של ראובן בלא שכירות שטוען דלא נתחייב שכירות רק על שתי שנים אבל אה"נ אם רוצה שמעון שלא לעבור דרך החצר של ראובן או רוצה ראובן לחזור שניהם יכולין לחזור ומ"ש אח"כ דראובן א"י לסלקו לשמעון מלעבור הוא לפי טעם שני שכתב דמידי שנה בשנה לעולם משמע וכיון דנתחייב שמעון לעולם ה"כ השכיר לו ראובן לעולם ועוד כיון שכתבו דא"ל יפרע שמעון השכירות יוכל ראובן למחות בו מלעבור דרך חצרו ממילא משמע דאם יפרע לא יוכל למחות בו לעולם דאל"כ גם אם יפרע לו יכול לחזור בו ולמחות אבל דברי הראנ"ח צ"ע וגם הפמ"א למה שתק לו

ועכ"פ בנ"ד יכול ראובן לעכב מכאן ולהבא מלשחוט שם ואפ"ת דתלוי בפלוגתת הנ"ל אם סתם לעולם משמע מ"מ קרקע בחזקת המשכיר קיימא כדאיתא בב"מ דף ק"י ע"א

ואפשר י"ל הכא שאני כיון דשכרו המקום להעמיד עליו בנין יש אומדנא דשכרו לעולם דלא היו עושין הוצאות על זמן מועט אך אין זה אומדנא דמוכח טובא די"ל דסמכו דראובן מרצונו לא יבטל השכירות כי מקבל שכירות כל שנה וגם היו נחוצים לזה דלא היה להם רשות לשחוט בלא זה ונפסק חיותם בודאי והכניסו עצמם בספק היזק כדי שלא יפסק חיותם בודאי

אמנם י"ל אם הוי ספקא דדינא אם לעולם משמע ל"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת לפימ"ש התוספת בפרק המוכר את הבית דף ס"א ע"ב דהא דקי"ל קרקע בחזקת בעליה עומדת הואיל וסופה לחזור לבעלים עיי"ש ואם כן ה"ד אם הספק אם השכיר לשתי שנים או לשלשה אבל הכא אם השכיר לעולם אין סופה לחזור והשוכרים ירדו ברשות והוחזקו עד עכשיו י"ל דהשוכרים חשיבו מוחזקים וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל א' בשם רבו מהר"ם דבפלוגתא דרבוותא אם קנה הקרקע וכבר ירד ברשות יכול הלוקח לומר קי"ל דקנה והובא בתק"כ ובאחרונים בכללי תפיסה אלא לפימ"ש ליכא בזה פלוגתא דלכ"ע המשכיר סתם אינו לעולם משמע

והנה הראנ"ח הביא ראיה לדבריו מהתוספת פ' הכותב דף פ"ג ע"ב בד"ה ה"א עד עולם אפירות פהקוט"ס דהוה עד עולם לא בשנה זו ולא בשניה וקשה לר"י מה לי בשנה זו מה לי בשניה הרי שאין לחלק בין שנה זו לשניה והובא בפמ"א שם ובאמת רש"י לא ס"ל הכי ומה שהקשו התוספת על רש"י תרצו באס"ז ומג"ש שם ואם כן הראנ"ח דמיירי שם במס דדנים הקהל עם היחיד דחשובין הקהל מוחזקים כדאיתא בחו"מ סימן ד' אם כן הל"ל דהקהל י"ל קי"ל כרש"י ורק על שנה אחת נתפשרו עם היחיד ואין ספר הראנ"ח אצלי

וגם התוספת צריכים ישוב דהא בשותפין שנשתתפו סתם וכן במשכיר בית סתם לא משמע לעולם כדס"ל הרמב"ם וכה"פ והוכחתם מהש"ס כמ"ש הב"י בסימן קע"ו ושי"ב ולמה לא נימא מה לי שנה זו ומה לי שנים שאח"כ ונלע"ד דבשותפין מי שרוצה שישתעבד לו חברו לעולם להיות שותף עמו בגופו ובממונו דבא להוציא מחברו עליו מוטל להתנות שיהא לעולם וכמ"ש תה"ד בסימן שכ"ט לענין פועלים דכל מלתא דבעה"ב ופועלים לא ידעו או תרוייהו ידעי מי שצריך להוציא עליו מוטל להתנות בפירוש ואם לא אתני איהו דאפסיד אנפשיה זולת אם חד יודע וחד אינו יודע מוטל על היודע להתנות עיי"ש לכן ה"נ אפ"ת דסתם משמע יותר לעולם מ"מ אינו דבר ברור ומוכח ועל זה שצריך להוציא מחברו מוטל להתנות בפירוש וכן בשוכר בית דכל אחד מוחזק בשלו הבעה"ב בביתו והשוכר במעותיו ואם ירצה בעה"ב שתהא השכירות לעולם הרי בא להוציא השכירות מהשוכר לעולם לכן על בעה"ב מוטל להתנות שלא יוכל השוכר לחזור לעולם וכן להיפך אם רוצה השוכר שתהא השכירות לעולם הרי צריך להוציא הבית מחזקת בעה"ב עליו מוטל להתנות שלא יוכל בעה"ב לחזור בו לעולם