תשורת ש"י לו

כד"ד עיי"ש אבל כאן מודינא די"ל כהתב״ש דתכ"ד כד"ד וכ"ש לדעת שב"ם בי"ב ריש דף ק"ל דמדאורייתא כל תכ"ד כד"ד

סו

על מה ששאלת מי שמכר שאור בע"פ אם כשחוזר ולוקחו אחה"פ מהגוי כנהוג אם מותר כי ראה במחנה יהודה באזהרות שהביא מספר מחנה חיים ח"ב בחא"ח סכ"ה דאם עבר ומכר ל"מ המכירה ופן ואולי עובר בב"י ספר זה אין לי ובאזהרות שבהגדה מראה יחזקאל כתב שלא למכור שאור או שמרים וכ"כ הישוע"י כי רוצה בקיומו וגם הערמתו ניכרת כדי שיהא לו מיד אחר פסח להחמיץ בו והנה מצד דניכרת הערמתו אין חשש לפ"ד המקו"ח סי' תמ"ח סקי"א וח"ס בחא"ח סימן קי"ג ומועיל המכירה והוא שאור של גוי ואם כן אף דיש איסור משום רוצה בקיומו מ"מ לא מצינו דאסרו חכז"ל רק חמץ של ישראל שעבר עה"פ ולא חמצו של גוי מחמת דישראל רצה בקיומו וכן מצאתי בשו"ת בית אפרים חא"ח סכ"ט עוד כתב שם דאפשר אינו אסור רוצה בקיומו רק כשמגיע לו הנאה בפסח מאיסור הנאה עיי"ש ובמקו"ח כתב גם כן די"ל דליכא משום איסור רוצה בקיומו כשמכר לפני פסח ובפסח אינו עושה מעשה בגופו עיי"ש בסימן תמ"ח סס"ק י"א ואם כן נהי דאין לסמוך על זה לכתחלה אבל לאחר הפסח אין לאסרו ועיין ח"מ סימן ת"מ סק"ד הביא מהירושלמי בקיבל עליו אחריות על חמצו של גוי דמותר לאחה"פ אף דישראל עבר עליו חמצו של גוי הוא עיי"ש ואם עבר על התראת המורה יש לקנסו כדאיתא באה"ע ס"ס י"א וגם ברגיל ל"ח דיעבד כמ"ש בטואו"ח ס"ס נ"ח

סז

שאלה בני עיר רוצים ליסד ה"ק ולתקן תקנות בזה אם צריכים להודיע לכל בני עיר ואם המיעוט יכולים למחות בהתייסדות הח"ק או באיזה תקנות ואם אותם שמקום בית הקברות שלהם הכל תלוי בהם ואם מלוי ברבית בלא הת"ע ומי שעבדיהם עושים מלאכתם בשבת וכן מי שפורש מהצבור מלסייעם בצורכי בית המדרש רוצים להכנס בהחבורה אם מחויבין לקבלם ועיין במג"א סימן קנ"ג סקמ"א ובשו"ת אמרי אש סימן קט"ז בחיו"ד ומשם בארה שאם לא יחזקו בהמצוה בפניהם לא יהא להם חזקה מלמחות אח"כ בכל מי שירצה להתעסק באותו מצוה ולכן צריכין להודיע לכל בני העיר יום המוגבל להתוועד לצורך זה ומי שלא יבא אבד דעתו ועפ"י הרוב מהבאים יקום ואין המיעוט יכולים למחות כמבואר ביו"ד סימן רכ"ח סל"ד ובבאה"ט חו"מ סימן רל"א ס"ק כ"ז

ואותם שומקים הקברות שלהם אם כבר נדבו לצורך כל בני העיר מקים מסויים הוי נדר וא"י לחזור ואם לא נדבו מקום מסויים הקרקע שלהם אבל לזכות בהמצוה התעסקות אין להם זכות ודעה יותר משאר בני העיר וכל הרוצה להכנס בהח"ק יכנס זולת המלוי ברבית דפסולים מה"ת והמחללים שבת ע"י עבדיהם פסולין מדרבנן כמבואר בחו"מ סימן ל"ד ס"ג ומבואר שם ס"ס ל"ז טובי הקהל הממונים לעסוק בצורכי רבים או יחידים הרי הן כדיינין ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה וה"נ בעלי חבורה ממונים לערוך יורשי הנפטרים כמה יתן ואיזה מקום ראוי להנפטר וכדומה וגם הפורש מלסייע מדינא נכופו כמבואר בחו"מ ריש סימן קס"ג אלא דמשום דד"מ אין בידים אבל עכ"פ מה שאינו נגד דד"מ צריכין לרדותו וכן לכל עבריין דכל ישראל ערבים ונקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבין אא"כ יודעין עם מי יושבין וכזהרכו מה"ת אל תשת ידך עם רשע ומ"ש דאם נדבו מקום מסויים הוי נדר עיין בפ"ת ליו"ד סימן שס"ח סק"א בדפוס ווילנא מה שהביא מח"ס סימן של"ה דהוקצה למצותו ועוד דהפקר לעניים ולעשירים הוא כנדר כדאיתא בפ"ק דנדרים דף זיין ע"א ובחו"מ סימן רע"ג ס"ב

ב) ששאל בנשטתית הנה במשלש כתובה דמ"מ חייב ליתן לה דירה ושומר ומזונות ואזי מתירין לו מ"ר לישא אחרת הנה אם יש חבורה מחזיקים בית החולים ורוצים ליקחה לבית החולים לזונה ולשמרה ומבטיחים להחזיקה שם עד שתשתפה סגי בזה דהרי מבואר בפרק הזהב דף מ"ט דבמתנה מועטת אסור לחזור וכתב בהגמ"ר בפ' האומנין דאם רבים או טובי העיר אמרו ליתן מתנה אין יכולים לחזור דלגבי רבים חשוב מתנה מועטת וכ"כ בחו"מ סימן ר"ד ס"ט ואיתא בפרק הזהב שם ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומה מעשר על מקום אחר כיון דלא מצי מיהדר ביה לא חיישינן שיאכל טבלים עיי"ש הרי באיסור דאורייתא נמי סמכינן על זה כיון דהוה מתנה מועטת ואם כן ברבים דגם מתנה מרובה הוי מתנה מועטת יש לסמוך על זה ויותר יש לסמוך על זה מלסמוך על זה שיתן הבעל שט"ח לבטחון כי מי יודע מה יולד יום דאפשר ילך הבעל למרחקים או יבריח נכסיו או יהא דחיקא לו שעתא דכ"ז לא שייך בציבור דגמירי דלא מיענו והן רבים עתה

סח

אשור שאל מר אם היבם דר בכפר ואינו רוצה לילך לעיר לחלוץ אם מותר לחלוץ שם דעלתה יבמתו השערה אל זקני עירו כתיב וגם בס"ח כתיב שיהא בגובה העיר משנה מפורשת ס"פ מצות חליצה וכשהקרא ר' הורקנס תחת האלה בכפר עיטם וגרסת רי"ף ורא"ש בכפר עכו הרי דא"צ עיר דוקא וגם אין קפידא מה שיושב בין הגוים ואין שם ב"ד אלא דמדינא אינה מחויבת לילך אחריו מאחר דליכא במקום היבם זקנים כמ"ש ביש"ש ס"פ מ"ת סימן מ"א

סט

ואורת הסתימה נקב השן בגופס ואינה יכולה להסיר הסתימה והוא לרפואה אי חייץ ובינת אדם החמיר וראייתו מהש"ך יו"ד סימן קצ"ח ס"ק י"ד לדעתי אינה ראיה דהא כתב הש"ך שם בס"ק י"ג דדעת רמב"ם וראב"ד ור"ת וס"ת וסמ"ג ורשב"א וכמה גאונים דחציצה דסעיף זח"ט אינה לבעלה רק לטהרות משום דגרסו בש"ס ולית הלכתא ככל הנהו שמעתתא עיי"ש והרי זה שהביא הש"ך בסקי"ד מימרא דשמואל מהנהו שמעתתא הוא לפי הנראה דע"כ מימרא דשמואל שהביא בה"ג דכוחלת לרפואה חוצץ היינו נמי חוץ לעין כמו בלפלוף דהחילוק בין תיך העין לחוץ לעין משום דדמעה שבתוך עין