תשורת ש"י שנח

תורת גוביינא ועל פי שומא אלא תפיס כמו שהן דכן היה דיניהם או מנהג בקבלת צ"ב לכן חשוב יד גוי באמצע משא"כ אם יש לגוי רק שעבוד לגבות מהבהמה בתורת גוביינא ובשומא דלא עדיף מאפותקי או משכון דהוה רק חוב על הישראל ואם הבהמה שוה יותר השאר לישראל הלוקח וכן מצאתי חילוק זה בפ"ת לחו"מ ס"ס רע"ח משו"ת קה"י לענין אם הבטיח למלך בביתו בעד חוב ומת דלא חשוב ראוי לענין ירושת בכור פ"ש אלא חשוב מוחזק כיון דאם לא יהא המלך נפרע החוב יגבה מהבית על פי שומא רק כנגד החוב וחוב מכאן ולהבא הוא גובה עיי"ש אמנם מוכח מלשון הרמב"ם פ"ד דבכורות שכתב הואיל ואם לא ימצא הגוי אצלו ממון אחר לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו ומוולדותיהן וכו' יד העכו"ם באמצע עכ"ל וכ"כ בש"ע ס"ס ש"כ דפירש מ"ש הגמרא תפיס מן הבהמה או מן הוולדות היינו בתורת גביית חובו בשומא כפי מה שמגיע לו ועוד כיון דנשאר הפרה שקנה אצל המוכר עד שיסלק כל דמיה הוי כמשכון דלא מחוסר גוביינא דאזי לכ"ע למפרע הוא גובה כמ"ש בנה"מ סימן ע"ב סק"ה מן פרש"י בפסחים דף ל"א

ועיין ש"ך חו"מ סימן ל"ט סקמ"ט דאם מכר חפץ לחברו ונודע שאין הלוקח בטוח על דמי המכירה יכול המוכר לחזור בו דמסתמא אדעתא דהכי לא נתרצה זה ואם כן ממילא הכא הוי יד גוי המוכר באמצע כיון דאם לא משכח ממה לגבות דמי המכירה יכול לחזור מהמכירה

ועוד דדעת הב"ח בחו"מ סימן צ"ו דאם אחד לקח סחורה בהקפה ואח"כ באו כמה בעלי חובות לגבות חובם מלוקח זה שהיה חייב גם להם דאם אותה סחורה שלקח בהקפה היא בעין או מאי דבא מחמתה נוטלה כולה מוכר זה ואין לשאר בע"ח חלק לגבות מסחורה זה מדינא והצ"צ שאלה קי"ז חלק עליו דאם זקף עליו המוכר דמי הסחורה במלוה אין למוכר זה זכות באותו סחורה יותר משאר ב"ח והביא ראיה מהב"י חו"מ סימן ק"א ס"א עיי"ש הרי דאם לא זקפה במלוה אלא מכר לו סחורה ומשכה הלוקח וקנאה אפילו לקחה הלוקח לביתו ועדיין לא פרע המעות ולא זקפה במלוה שישלם לו לאח"ז אלא בכל שעתא זימניה והמוכר לא קפיד מלהניח ללוקח ליקחנה בלא מעות אזי אם נפלו על לוקח שאר ב"ח אין להם זכות באותה סחורה רק מוכר זה א"כ ממילא אם לקח בהמה מגוי ונתן מקצת דמי המכירה ומשך הפרה לביתו והגוי לא זקף עליו דמי הפרה במלוה לשלם לאח"ז ובעוד שלא פרע כולו ילדה זכר פטור מבכורה דהוי יד גוי באמצע כיון שאין לאחרים יד וזכות לגבות חובם מאותו פרה כגוי זה הרי כאלו הפרה עדיין לא יצאה לגמרי מרשות המוכר ובחו"מ סימן ס"ז סי"ד מבואר דזקיפה מקרי משעה שקבע לו זמן לפרעו אפילו לא כתב כלל רק בע"פ יעיי"ש בתומים ממילא ה"נ כל זמן שלא קבע לו המוכר איזה שעה או יום לפרעו הוי עדיין קצת ברשות מוכר אף דכבר לקחה הלוקח לביתו

תקסא

מגרש נקרא לתורה נפתלי צבי וחותם הערש בעין ונקרא בפי כל הירשל הנה אין לכתוב נפתלי צבי המכונה הערש דאין כותבין על החתומה המכונה אף אם רגיל לחתום אלא דהיה אפשר לכתוב הערש דמתקרי נפתלי צבי אך יותר נכון להשמיט החתימה ולכתוב נפתלי צבי המכונה הירשל דכתב הרמ"א ר"ס קכ"ט דאין להקפיד על הכנויים כל כך כיון דכבר כתב עיקר השם משא"כ אם יכתוב גם שם החתימה אזי אם יכתוב הערש בעין הרי מהר"ם פיסלש כתב הירש אף דחתם הרש בלא יו"ד וכמ"ש בשו"ת תשובה מאהבה והובא בחת"ס אהע"ז ח"ב סימן כ"ה וכתב החת"ס טעמו לא ידע מ"מ לא רצה לשנות וטי"ג באות נו"ן סק"ה כתב דאפשר שלא ישנה חתימתו ויכתוב הערש בעין ובספר אה"ש כתב לכתוב הירש ביו"ד אף דחותם בעין ובאמת לע"ד יותר נכון שלא לשנות מחתימתו ועכ"פ חזינן בזה פלוגתא וספיקא אך כשאינו חותם כלל ונקרא הירשל או הירש אף דנקרא בסגול ליכא שינוי כל כך דהא כתב בטי"ג בש"א אות ה' סקי"א דקריאת הירש במדינתינו מדברים הה"א בלשון בינינו בין חיר"ק כדגש לסגול כדגש ואם כן למה נכריע לכתוב ביו"ד טפי מבעין ותירץ משום דהנחת השם נצמח מארצות אשכנז דהתם קורין הה' בחירק אלא דנרפים העם נרפים בקריאת החירק כדרכם לכן יש לכתוב בסתמא ביו"ד עכ"ד הרי דאין הכרע מהקריאה לכתוב דוקא בעין כי הקריאה ממוצע בין חירק לסגול אלא הוקשה לו למה הכריעו יותר לכתוב ביו"ד ואם כן כשכותבין הירשל ביו"ד ליכא כ"כ שינוי אבל אם נכתוב הירש יש שינוי גמור מחתימתו בעין אבל כשנכתוב הירשל ליכא למימר דיש שינוי מחתימתו דהא אינו חותם כלל הערשיל ונשמט בגט וליכא רק חסרון ולא שינוי כי נכתוב רק כינוי שבפי כל ויותר להכניס בספק חסרון מלספק שינוי כמ"ש רמ"א ס"ס קכ"ח

ובאהלי שם באות וא"ו סק"ו העלה דאם בפ"כ נקרא פאלק וחותם וואלק להשמיט החתימה ורק יכתוב המכונה פאלק דאין להקפיד על הכנויים כ"כ וכ"כ בקונטרס השמות להה"ג מהוסאטין סכ"ד מי ששמו בפ"כ אבלי ולתורה אברהם לבד אף שחוחם אבא א"צ לכותבו בגט ויכתוב אברהם המכונה אבלי עיי"ש

ואין לומר דיכתוב המכונה הערשל בעין דבחידושי אנ"ש סימן קע"ו כתב לכתוב הירשל ביו"ד ולא בעין והדין עמו כיון דהטעם לכתוב הירש ביו"ד משום דהנחת השם נצמח מארצות אשכנז דקורין הה' בחירק אלא דנרפים העם בקריאת החירק א"כ כך לי הירשל כמו הירש

תקסב

טבחים שנגזר עליהם מן השר שלא ישחטו הבהמות זולת בבית מטבחיים הקבוע מחוץ לישוב והיה לראובן מקום פנוי מחוץ לעיר ושכרו הטבחים ממנו המקום בשכירות עשרה ז"כ לשנה שיעמידו הטבחים בנין מכיסם על אותו מקום והעמידו בנין ושחטו שם כמה שנים בשכר הנזכר אח"כ אמר ראובן שיטלו הבנין מהמקום או יוסיפו על השכירות

הנה לכאורה תלוי הדבר בפלוגתא שהובא ברמ"א חו"מ סימן סמ"ך ס"ג דהמקבל עליו לזון חברו סתם אם כל ימי חייו משמע וגם בחו"מ סי' רי"ב ס"א דהאומר שידור חברו בבית אפילו שעה אחת משמע וכן בס"ס קס"ג קהל שפטרו אחד ממסים י"ל שלא פטרוהו רק לשנה ולפ"ז ה"נ יכול ראובן לומר שלא השכיר המקום לעולם רק עד זמן שירצה

אמנם בשו"ת מהראנ"ח בר"ס ס"ג כתב הא דיכולים