תשורת ש"י שנה

לשון המכונה כיון דראשון ניתן לעיקר ושני רק לכינוי

שנית דהא דעת היש"ש דגם בשניהם שם לעז צריך לכתוב על שם השני המכונה כמבואר ביש"ש גבי שם קאזמיר הובא בטי"ג בשמות עיירות אות כ"ו ובכללים סי"ג סקי"א

שלישית דבאהלי שם כלל וא"ו סס"ק מ"ז כתב דמ"ש האחרונים דכששני השמות הם בלעז כותבין על השני דמתקרי זהו רק אם גם השני הוא שם עצם אבל שמות שלעולם אינם רק כינויים לעולם כותבין המכונה כגון שינדל המכונה באבא עיי"ש ואם כן גם אלטא או אלטר כן ואף דלא קי"ל ככל הנהו שלשה בכל חד בפני עצמו דהא בזה שהקשה מהרש"ק הרי כתב בעצמו דכל האחרונים פסקו אם כתב המכונה היכא דצ"ל דמתקרי פסול וקושייתו תירץ באה"ש כלל זיי"ן ס"ק ס"ב

ומה דס"ל להיש"ש דגם כששני השמות שם לעז י"ל על השני המכונה גם כן רוב הפוסקים לא ס"ל כן מהרמ"ל וספר ס"ש והב"ש ואחרונים

ומה דכתב אה"ש דאם שם השני לעולם אינו שם העצם יש לכתוב המכונה כגון שינדל באבא כ"כ מכח ראייתו שם והרב מהוסאטין בלקוה"ש אות כ"ז דחה ראייתו וחולק עליו וגם מהרש"ק לא ס"ל כותיה דהא ס"ל לכתוב על שם אלטר דמתקרי וגם הד"ח דחולק עליו היינו באם שם הראשון לה"ק אבל כששם הראשון לעז אפשר מודה דגם לכינוי אלטר צריך לכתוב דמתקרי מ"מ בהצטרף כל שלשה צדדים הנ"ל יש לסמוך להכשיר בדיעבד בנידון שכתבתי וגם אם שם ראשון שם לעז ושם שני אלטר אם כתב שם הראשון והמכונה אלטר גם כן כשר דיעבד אבל לכתחלה צריך לכתוב דמתקרי אלטר אם שם ראשון נמי לעז כמ"ש בשו"ת בית שלמה חלק אהע"ז סימן ק"ד וק"ח וכ"כ בשו"ת הרי בשמים תנינא סי' קע"ו ולא כאהלי שם בכלל ג' סוף סק"ז ושו"ת חסד לאברהם ס"ס ל"ז

תקנח

ראובן השכיר חנות לשמעון ובתוך זמן השכירות ביקש השוכר מהמשכיר להטיח רצפת וכותלי החנות בצימענט כי העכברים מפסידין סחורתו והצימענט בדוק ומנוסה משומר מן העכברים ונתרצה לו המשכיר ושכר פועלים בונים בקבלנות ובאמצע מלאכתם נעשה המשכיר אבל ב"מ ושאל אם מותרים הפועלים לגמור מלאכתם דיש הפסד להשוכר דטרם שנגמר המלאכה עומד החנות ריק והורה המורה דשכירות ליומא ממכר הוא ואינו ביתו דמשכיר כל זמן השכירות ובש"ע איתא רק דאסור לבנות ביתו והפועלים רק מלאכת השוכר עושים וגם מראית עין ליכא כי באמת מושכר לשוכר מקדמות דנא והקבלנות נעשה קודם שאירע זה להמשכיר את"ד

ולא נראה דהא מבואר בפ"ק דע"ז דף כ"א במשנה דאסור להשכיר לעכו"ם בית דירה משום שמכניס לתוכו ע"ז שנאמר ל"ת תועבה אל ביתך ומבואר שם דף ט"ו דשכירות לא קניא ועיי"ש בתוספת בד"ה השתא דדווקא גבי אונאה חשיב ממכר משום דכתיב ממכר מיותר ועיין ברא"ש שם סימן כ"ב דבין ישראל לחברו שכירות לא קניא

ועוד אפ"ת דשכירות קניא לזמן שנשכר היינו לענין הנאה של השכירות להשתמש שם דהוי קנוי לפירות אבל הגוף של משכיר וכן כתב המג"א בסימן רמ"ו סק"ח ולפיכך אם בהמות אבל שכורה לאחר מכבר מותר לעשות בה מלאכה כדאיתא ביו"ד סימן ש"פ דהמלאכה הנאת השוכר ולזה קנוי לו לשוכר אבל בנין הרי בונין גוף של המשכיר וגם כשיצא השוכר נשאר הבנין לחנות המשכיר ובכלל גזרת חכמים דלא יבנו ביתו הוא דלא הושכר לשוכר לבנות בגוף החנות רק להניח שם סחורה

אך אם השוכר שכר הפועלים מכיסו כי המשכיר אינו מחויב בזה דהרי שכרו השוכר החנות בלא צימענט והכל יודעים דשכיחי עכברים ואז הפועלים אדעתא דשוכר עבדי ושלוחיו הם ואין למשכיר עסק בזה רק ממילא נהנה כשיכלה זמן השכירות וישאר בנוי חנותו בצימענט אפשר להתיר כי האיסור משום מראית עין דיאמרו שמסר המשכיר לפועלים תוך אבלתו כדאיתא בפרש"י בפ"ק דמו"ק דף י"ב וברא"ש ואם כן תינח אם הפועלים נשכרו להמשכיר אבל אם נשכרו להשוכר י"ל דליכא חשש דחשדא כי יש לתלות בתרי צדדי היתר חדא שנשכרו קודם שאירע האבלות שנית דלא מסר להם המשכיר המלאכה כלל רק השוכר ותרוייהו אמת וכמ"ש המג"ד בסימן רמ"ד היכא דיש תרי צדדי היתר לתלות בו ורק צד אחד לחשד מותר וה"נ רק צד אחד לחשוד שהמשכיר מסר המלאכה להפועלים תוך ימי אבלתו ותרי צדדי היתר צד אחד דנשכרו הפועלים להשוכר דזה מדינא מותר אפילו שכירי יום ואפילו נשכרו תוך ימי אבלו של משכיר ואם יחשדו שהמשכיר שכרם גם בו יש צד אחד להיתר אם שכרם בקבלנות לפני ימי אבלות אך אם הפועלים שכירי יום אף דנשכרו להשוכר או אפילו בקבלנות ששכרם השוכר תו"ז אבלו של משכיר יש לאסור כיון דהחנות גופו של משכיר ומלאכה כזו רגיל שיעשה נמי בעל החנות יש משום מראית עין דאם יחקרו ויודע שהם שכירי יום או נשכרו תוך ימי אבלו של משכיר יהא רק צד אחד להיתר לתלות שנשכרו להשוכר וצד אחד לאיסור שנשכרו להמשכיר וצ"ע אם לאסור בזה כיון שלא נזכר איסור זה בש"ס ופוסקים רק אם נשכרו להאבל לפני ימי אבלו דעכ"פ שלוחיו הן ואדעתיה דאבל עושים משא"כ אם נשכרו להשוכר וההוצאה על השוכר כי לצורכו עושה שלא יפסידו לו העכברים אף דיש מקום למראית עין מ"מ מה דלא מצינו שגזרו חכז"ל אין לנו לחדש וכמ"ש הרדב"ז ח"א סימן צ"ה דמה שאינו אסור מדינא רק משום גזרה אין לנו לכלול באותו גזרה אפילו מה דדמי לה כיון שלא נזכר בש"ס להדיא וגם בשו"ת לחם רב סימן י"ג הוכיח בכמה ראיות דמה דתקון תקון ומה דלא מצינו מפורש דתקון אף דשוין וגם י"ל ק"ו אין לנו להוסיף גזרה או תקנה אלא די"ל כיון דלא שכרו לבנות בגוף החנות רק להניח בו סחורה ואם היה רוצה המשכיר למחות בו מלהטיחו בצימענט ודאו יכול למחות אלא דלא אכפת לו אם כן י"ל דהוה כשוכר חמור וכדומה וכלה זמן השכירות דאסור להשוכר דמעיקרא לעשות בה מלאכה כיון דלא נשכר לו לשוכר להבא עדיין כדאיתא ביו"ד סימן ש"פ סי"ד

ואין לומר כיון דמשכיר לא חסר ושוכר נהנה בטיח הצימענט כופין על מדת סדום וא"י למחות בו דהא לפימ"ש תוספת בפ"ק דב"ב דף י"ב ע"ב בד"ה כגון זה בשם ריצב"א הא דכופין עמ"ס בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חברו שאינו מעלה לו שכר אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנוס לדור בביתו אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר