תשורת ש"י שנד

כמ"ש המאירי וב"י סימן שס"ד ושי"ק בנזיר שם כתב הטור דמותר לפנות גם בספק אבל רש"י דכתב בסנהדרין שם דאיסור הנאה דקבר מדאורייתא והגרסא שלו בגמרא דקבר הנמצא מותר בהנאה הוכרח לפרש דיודע שנקבר בגזלה משום דתני דמותר בהנאה אבל לענין היתר לפנותו י"ל גם לרש"י מותר בספק ואין לומר דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן כדאי' בפרק כל הנשבעין דף מ"ו ע"ב דהא כתבו התוספת שם דהיינו דוקא כשאנו דנין על אדם פרטי אבל אם חוששין על גנבים דעלמא כמה גנבי איכא בשוקי

תקנו

אשה מרשעת אוכלת חמץ בפסח ומשחיטת נכרים ומונחת לקוברה ביוט"ב ואין שם נשים ישראלית לטהרה רק שפחות נכריות ויש שם בקי ללמדם אם מותרין נשים ישראלית לילך חוץ לתחום כדי לטהרה הנה שפיר חזי כיון דאין הולכין עם המת אסורין לילך חוץ לתחום כמ"ש בהגהות רב"פ זלה"ה בא"ח סימן תקכ"ו סק"ז משו"ת תומת ישרים ול"ד למ"ש בש"ע דמותרין ללוות חוץ לתחום ולחזור דהתם מלוין עם המת והחזרה מותר שלא להכשילן לע"ל משא"כ זה דמעיקרא הולכין חוץ לתחום בלא המת וכ"כ המג"א שם סק"ז וכ"פ בש"ע התניא שם ס"ז ומה שהקשה בחידושי רע"ק דאם כן איך התירו לחזור סופן משום תחלתן הא תחלתן נמי כה"ג אסור י"ל כיון שהלכו מתחלה עם המת כבר נתפרסם וידעו כל רואיהם וחברא חברא אית ליה ולא יהא תו חשד בחזרתן

אמנם בלאה"נ כיון דזו רגילה באכילת נבלות וחמץ בפסח הוא נידונה בפורשת מדרכי ציבור כמ"ש מרדכי סוף מועד קטן דרגיל באכילת נבלות לתיאבון או אפילו פעם אחת להכעיס הוי פורש מדרכי ציבור ואין מתעסקין עמו לכל דבר עיי"ש ועיין חק יעקב סימן תמ"ח סקי"ד אהא דאי' פ"ק דחולין דחמצן של עוברי עבירה מותרין מיד אחה"פ מפני שהן מחליפין היינו בעובר לתיאבון דלא שביק התירא ואכיל איסורא משא"כ בעובר להכעיס ועכשיו כולם מיקרי עובר להכעיס יעיי"ש ופורש מדרכי ציבור דינו כמאבד עצמו לדעת דאין מתעסקין עמו לכל דבר זולת הקבורה ועיין יו"ד סי' ש"ם ס"ה וסי' שמ"ה

ועיין בתורת אדם לרמב"ן בענין הקבורה דמה ששנו בפכ"ג דשבת עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו כל זה אינו מעכב הקבורה דאין זה אלא צורכי כבודו ועיין חת"ס יו"ד סימן שכ"ח דעיקר מנהג סיכה והדחה של מת מקורו ממשנה זו דסכין ומדיחין ואם כן כל עיקר הטהרה נמשך מהא דסכין ומדיחין המת דאינו אלא לכבודו ומכ"ש שיהא דוקא ע"י ישראלים זה ודאי אינו אלא מפני הכבוד וכן הוא במרדכי פרק תולין בחידושי אנשי שם דמטהרין מפני הכבוד ובתה"ד סימן פ"ב וביש"ש פ"ק דביצה סימן יו"ד דהטהרה צריך להיות ע"י ישראלים מפני הכבוד ואם כן הפורש מדרכי ציבור דנמנע מן הכבוד אפילו בחול א"צ לטהרו ע"י ישראל כ"ש ביום טוב וק"ו ב"ב של ק"ו דאסורין ישראלים לילך לחוץ לתחום כדי לטהרו ע"י ישראל

ואפילו ללוותו עד חוץ לתחום בלא רכיבה דמותר בישראל כשר אסור בפורש מדרכי ציבור דהא כתב הריב"ש והובא בב"י א"ח סימן תקכ"ו שהטעם דמותר ללוות המת ביוט"ב אף שאינו הכרחי לקבורתו מפני שהוא כבוד המת עושין כמו בחול ואם כן בפורש מדרכי ציבור דאין להשגיח בכבודו אסור ללוותו ביוט"ב עד חוץ לתחום ואף די"ל דהלויה גם כבוד החיים קרובי המת וכל שהוא כבור החיים לא מנעו חכז"ל גם במאבד עצמו לדעת כדאיתא ביו"ד סימן שמ"ה מ"מ הא כתב הריב"ש סי' תפ"ז דלכבוד החי הקרוב למת הדבר ברור שאסור לחלל יוט"ב דלגבי מת שויה רבנן כחול ולא לגבי חי עיי"ש ומינה נמי מוכח שהטהרה שהתירו ביוט"ב ע"י ישראל אפילו תימא שיש בזה גם כן כבוד החיים מ"מ לא הותרה רק מפני כבוד המת אם ראוי לכבוד דמצוה לכבדו משא"כ אם אינו עושה מעשה עמך דאפילו נשיא דוקא בעמך כשעושה מעשה עמך לא תאור כדאיתא בפא"נ דף ס"ב דגם בניו ואחר מותו אין חייבין בכבודו כשאינו עושה מעשה עמך אלא אם עשה תשובה

תקנז

נקרא לתורה שואל ליב ואין חותם גם א"י שם עריסה ובפי כל נקרא אלטר הוריתי לכתוב בג"פ שואל ליב דמתקרי אלטר והטעם אף דשואל הוא כינוי לשם שאול מ"מ כיון דאין ידוע לנו ושמא גם מעריסה נקרא רק שואל וכמו שנקרא עתה לתורה אין לנו לדרוש השמות רק לכתוב שם שמוחזק בו והרי אם כתב רק קוצה"ש גם כן כשר וכ"כ בשו"ת מים חיים לענין שם צלאל או צליה הובא בקונטרס השמות באות ב' בד"ה שם בצלאל

ושם ליב נמי כיון שא"י אם הוא כינוי ליהודא או לאריה ודאי אין לכתוב רק כמו שנקרא וכ"כ בשו"ת שיבת ציון שעשה אביו הלכה למעשה כן והובא בפ"ת סי' קכ"ט סק"ב

ומה שכתבתי דמתקרי אלטר ולא המכונה כמו שנהגו כאן לכתוב על שם אלטר המכונה לפי דדעת מהרש"ק בחאנ"ש בכמה דוכתי לכתוב דמתקרי על שם אלטר ובשו"ת ד"ח הביא דברי מהרש"ק והשיג עליו והביא ראיה משו"ת מהרח"ש וספר ע"נ לכתוב המכונה וכ"פ באהלי שם אך כאן יש עוד ספקות חדא כיון דשם ליב ודאי שם לעז וכשיש לאדם שני שמות לעז כותבין על שם השני דמתקרי רק כאן דמעורב שם הקודש עם שם לעז יש ספק כגון מאיר ליב לתורה ולחתימה ובפ"כ נקרא ליב וכה"ג יש ספק אם מאיר ליב הכל נחשב לשם קודש או הכל נחשב שם חול וכ"כ בעל אהלי שם בהגהותיו על שבלי לקט בסוף הספר וכן מצאתי שכתב בקונטה"ש הרב מהוסאטין אות כ"ז עיי"ש ועוד דשם שואל לא נמצא לאדם בתנ"ך רק יש לו ביאור בקודש כמו שואל מארבע שומרין ויש בזה פלוגתא בכה"ג אם נחשב שם חול או שם קודש דפליגי בזה מהרי"ב ויש"ש וטי"ג בש"א אות מ"ם סקי"ג נוטה לדעת מהרי"ב דזה נחשב שם חול כגון מנחם ונקרא בפ"כ מן עיי"ש ואם כן גם שואל הוי שם חול ויש לכתוב על שם אלטר דמתקרי ובצירוף כל הני ספקות ודאי לכתחלה צריכין לכתוב דמתקרי אלטר ואם כבר כתב המכונה צ"ע בדיעבד דיש צדדים להתיר חדא דאהא דכתבו דאם כתב על שם הקודש המכונה פסול הקשה בחאנ"ש סימן קכ"א הא כתוב ובשם ישראל יכנה אם כן מוכח דשייך לשון כינוי על שם הקודש יעיי"ש ולפ"ז י"ל דאף דשם לעז ללעז כיון דראשון נמי שם לעז חשוב גם השני לעיקר מ"מ לא עדיף משם קודש לשם קודש דשפיר נופל עליו