תשורת ש"י שנא

הבליעה עכשיו ואוסר אבל להתיר לומר שנצטרף היתר הבלוע מכבר להאיסור שנתבשל עכשיו א"א דשמא אין בישול זה פועל כל כך וצ"ע דהרי הגעלה מועיל להפליט מה שבדופן הכלי וזה קשה גם על הכנפ"י וי"ל לפימ"ש הסמ"ק שהובא בב"י יו"ד סימן צ"ד והגש"ד שהובא בטו"ז שם סק"ג

ונראה דגם כונת התוספת בפג"ה דף צ"ז ע"ב בד"ה איכא דאמרי בקדרה עצמה דבזה פליגי התרי לישנא דלישנא בתרא ס"ל דאין בלוע שבקדרה מכבר מצטרף לבטל מה שנבלע בה אח"כ איסור ומטעם שכתבתי ועיי"ש ונקטינן לחומרא כלישנא בתרא כמ"ש הפוסקים דאין מצרפין לבטל רק מה שבלעה הקדרה אחר שנפל בה האיסור דבליעה זה עדיין לא נפסק ומקושר עם מה שבעין בתוך הקדרה

וברוקח סימן רל"א קדרה שנתבשל בה משהו חמץ בפסח מאחר שהקדרה נאסרה לא יבשלו לאחה"פ מינו עד שיבשלו בו מקודם ג' תבשילין אינו מינו כדאמרינן בירושלמי פרק ואלו עוברין ר' ירמיה ור"ש בר רב יצחק אמר רב קדרה שבישל בה רותח אל יבשל בה מאותו המין לאחה"פ עד אחר ג' תבשילין מא"מ דמין מעורר מינו אבל א"מ מבטל הבליעה של חמץ ולא הגעלה דכלי חרס ל"מ הגעלה את"ד והובא בפר"ח סימן תמ"ז בסד"ה ואכתי וכתב דלא קי"ל הכי דרב לטעמיה דס"ל כר"י דחמץ לאח"ז בלאו ומיירי הירושלמי אפילו נתבשל בו לפני הפסח דאין טעם לחלק בין לר"י בין לדידן דקי"ל כר"ש בין נבלע קוה״פ בין בפסח וגם בח"י סימן תמ"ז השיג כן על הרוקח סק"ד ונראה מ"ש הירושלמי שבישל בה רותח לאפוקי אם נכבש בה חמץ צונן מעל״ע אף דכבוש נמי כמבושל דע"י מעל"ע מתבשל מ"מ סגי גם בכ"ח הגעלה או עירוי ג"י כדאיתא בסימן תנ"א סכ"א

וזה ראיה למ"ש הטו"ז שם סקכ"ב דאפילו נכבש מעל"ע דכבוש כמבושל מ"מ מותר בהגעלה או בעירוי ג"י ומ"ש הרוקח דמיירי שנתבשל בה בפסח דאם נתבשל קוה"פ דהיתרא בלע מותר לבשל אחה"פ גם מינן ה"ט כיון דלפני הפסח אפ"ת דחמץ נקרא איסורא בלע דשמו עליו כדעת כ"פ מ"מ הרי נתבטל החמץ בהתבשיל היתר דלפני הפסח אפילו לאחר שש ע"פ בטל בששים ושוב אינו חוזר וניעור אפי' לר"י דהא כתבו התוספת בפכ"ש דף למ"ד בד"ה לשהינהו דטעמא דחמץ בקדרה אינו רק משהו דמסתמא אין מבשלין בה הרבה חמץ אך קשה כיון דהירושלמי לא ס"ל אליבא דרב דקדרות ישברו דגזרינן א"מ אטו מינו כדאמר בבבלי דף למ"ד ע"א אם כן נהי דס"ל דחמץ לאח"ז בלאו היינו החמץ עצמו אבל הקדרה שבישל בה משהו חמץ ויש ששים יתבטל החמץ לאחר הפסח בדופן הקדרה ועכצ"ל דבלוע בדופן הקדרה אינו בטל וקודם שנבלע הרי בשעת בישול בפסח אסור במשהו

ולפ"ז י"ל דעת הרוקח מקושית הפר"ח והח"י והרי גם הרוקח פסק בסימן רנ"ט דלאחר הפסח קי"ל כרבא דאתערובות לא קניס ר"ש וא"כ לכאורה סותר א"ע אך לפימ"ש י"ל משום דאפילו נתערב בפסח במינו או א"מ ואז אוסר במשהו מ"מ לאחה"פ מיד ממילא בטל כיון דכבר מעורב אבל קדרה שבלעה משהו חמץ בפסח דאז אוסר במשהו ואח"כ מובלע בקדרה וכשבא אחה"פ עדיין מובלע בקדרה ואין ביטול בכלי וחמץ עצמו אסור גם אחר הפסח לכן אסור לבשל בה מינו אחר פסח דאין מבטלין איסור לכתחלה אפילו בליעה ואינו ניכר כיון דבשעה שנבלע היה איסור והיה ניכר וכן משמע בחידושי רמב"ן פכ"ש דף למ"ד דהיכא דהיתרא בלע מותר לבטלו אח"כ כיון דאינו ניכר אבל אם איסורא בלע אסור לבטלו והא דמתיר הירושלמי לבשל בו ג"פ א"מ ה"ט דעי"ז מפיג טעם החמץ וכשורפו ומלבנו דמותר וכמ"ש הר"ן בפרק אין מעמידין בד"ה איבעיא להו מהו לתת לתוכן שכר שהכשיר המים של מלוי ועירוי לית בו משום אין מבטלין איסור לכתחלה שמפיגין היין הנבלע בתוך הכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא הן כאלו שורפין אותו במקומו עיי"ש עוד

וזה שכתב הרוקח בסימן תפ"ח קדרות שנאסרו בפסח אסור לבשל בהן אחר הפסח במינו דאמרי' אין מבטלין איסור לכתחלה איסור הניכר עכ"ל דהיינו איסור הניכר קודם שנבלע לכן דוקא אם נאסרו בפסח ודוקא אסור לבשל בהן מינו אחה"פ דמינו אינו מפיג הטעם אדרבה מעורר אותו כדאמר בירושלמי וצריך לבוא משום ביטול דקי"ל מין במינו בטל לכן אסור לכתחלה דאין מבטלין איסור לכתחלה וכשיצא הבליעה לתוך התבשיל הרי מבטל איסור לכתחלה והנה רמב"ן הנ"ל כתב כיון דליתה לאיסורא בעיניה מבטלין דמיא למאי דאמרינן בפ"ק דביצה ה"מ דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי איסורא ומיהו מסתברא דה"מ בזמן דכי אישתמיש בהו לאו באיסורא משתמש בהו וכיון דמעיקרא היתרא הוי ובסוף היתרא הוי לאו מבטל איסור לכתחלה הוי עכ"ל ומלשון דהני מילי משמע דלא חזר בו רק קאי עמ"ש כיון דליתא לאיסורא בעיניה מבטלין דדמיא למאי דאמרינן בפ"ק דביצה ה"מ דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי ואם כן הא התם עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור היו אסורין משום מוקצה ואפשר לומר דכי נפלו מן הדקל לתנור לא אישתמש בהו רק מעצמן נפלו ועכשיו דמרבה עליהם עצים מוכנים להשתמש בהו מיקלא קלי איסורא או אפשר הכי מדמה כמו דבעצים אף דתחלה היה איסור בעין מ"מ לבסוף מקלי קלי ה"נ כיון דהיתרא היה מעיקרא ועכשיו כשיפלוט הבליעה לתוך התבשיל מיד בטל ולעולם ליכא איסורא בעיניה לכן מותר לבטל משא"כ אם מתחלה היה האיסור ניכר ועכשיו לא מיקלי איסורא כשיפלוט לתוך התבשיל ויהא איך שיהא מ"מ דעת הרוקח עולה יפה

והפוסקים שלא הזכירו מזה דמשמע דלא ס"ל הכי כמ"ש פר"ח וח"י נראה משום דס"ל כראב"ן וסיעתוה שבמג"א סימן תנ"א סק"א דבלוע בכלי לא נראה ולא מצוי ולא עבר על ב"י ולא קניס ר"ש לאסור אחה"פ אם כן הבלוע חמץ עצמו מותר אחה"פ לר"ש וליכא בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה ולפ"ז אם נתבשל חמץ ישראל בקדרה תוך הפסח דכבר עבר הישראל בב"י כשהיה בעין י"ל דמודו הפוסקים לרוקח רק אם היה רק משהו ואחה"פ הוא גם כן נטל"פ ס"ל לתוספת בכ"ש דף למ"ד דלית בזה משום אין מבטלין ומצאתי בא"א להפרמ"ג בסי' תנ"א סק"א שכתב גם כן אם בישל דייסא בקדרה בפסח והיה כזית חמץ אסורה הקדרה עכ"פ יום אחה"פ עיי"ש ומ"ש הפרמ"ג בא"א סימן תמ״ז סק"א דכלי הבלוע מיי"ש ל"מ שאב"י וודאי צריך שבירה אחה"פ או הגעלה באפר לא הבנתי איך כתבו לודאי והרי מג"א בסימן תנ"א סק"א כתב דראב"ן וסייעתיה