תשורת ש"י שנ

ב"פ וכ"פ ביו"ד סי' צ"ד ס"ב וגם בסימן צ"ב ס"ז סמך על זה להתיר בע"ש שלא להצריך ששים פעמים ששים אם נפל החלב על הדופן שלא כנגד הרוטב ועיי"ש ביאור הגר"א שהביא על זה הטעם דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע כדאמרינן בטומאה גם האו"ה סימן ל"א הביא טעם זה דאין איסור בלוע אוסר טעם בלוע ועיין אור זרוע הגדול בהלכות פסח סימן רנ"ו שכתב לענין חטה שנמצאת בתרנגולת דהעולם נהגו להחמיר דשמא לא ילפינן לענין עיכול איסור מטומאה הרי דס"ל דמשום חומרא לבד חששו לשמא לא ילפינן איסור מטומאה

ומעתה אומר אני אם איסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע כ"ש דהיתר בלוע אינו מבטל איסור בלוע דהא כיון דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע ע"כ חשבינן ליה כמאן דליתא כיון דבלוע ואינו ניכר ה"נ להיפך חשוב ההיתר בלוע כמאן דליתא ועוד כיון דהאיסור כמאן דליתא איך יתבטל. וגם רמב"ן בחידושו לפסחים פכ"ש דף למ"ד ע"א בהא דמקשה הש"ס בקדרות לישהינהו לאח"ז וליעבד בהו שלא במינו כתב דמקשין הא אין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ כיון דליתיה לאיסורא בעיניה מבטלין דומיא למאי דאיתא בפ"ק דביצה ה"מ היכא דאיסורא בעיניה אבל הכא מקלי קלי איסורא עכ"ל הרי דמיחשב הבלוע בקדרה כמקלי קלי איסורא וא"כ ל"ל דההיתר כבר ביטל האיסור כיון דשניהן כמאן דליתא ובשלמא אם נתבטל בתבשיל קודם שנבלע והיה בעין י"ל כבר נתבטל ואינו חוזר וניעור אבל כשנתערב בפסח דלא נתבטל ואחר הפסח היה בלוע אינו מתבטל

ועוד כל ביטול ילפינן מאחר רבים להטות כמו שפרש"י בזבחים דף ע"ב בד"ה ופרכינן והיינו דוקא בדומה להתם דהמיעוט והרוב מתנגדים או לילך אחר המיעוט או אחר הרוב לכן גובר הרוב ומבטל את המיעוט אבל כשאין מתנגדים מהיכי תיתי יבטל אחד את חברו וכיון דאיסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע ואין צריך הכרע מנלן שיבטל ההיתר את האיסור וי"ל זה טעם מאן דס"ל כראבי' הובא במהרי"ל שאלה קפ"ו דהיתר בהיתר לא בטיל כיון דאין אחד מתנגד לחברו כיון דשניהם היתר ובתשובת הר"ן סימן נ"ז ונ״ט נדחק בטעם הדבר ואם כן ל"ל כיון דנתבטל הבליעת איסור קודם פסח או בע"פ אחר שש שוב אינו חוזר וניעור דהא כשהיו ההיתר ואיסור בעין בתבשיל בפסח לא נתבטל ואח"כ כבר היו בלועין

ובפכ"ש דף למ"ד בקדרות בפסח כתבו רש"י ותוספת דטעמא דחמץ בקדרה חשוב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביחד וא"כ אמאי אמר שמואל שם דמשהי להו לאק"ז ולמה לא יבשל בהו גם בפסח הא כבר נתבטל המשהו חמץ לפני זמנו ושוב אינו חוזר וניעור בפסח ועכצ"ל דלפני זמנו שהיה היתר בהיתר כשהיה בעין בשעת הבישול לא נתבטל ובע"פ אחר זמן איסור חמץ דבטל בששים כבר היה בלוע בקדרה ואין בליעת היתר מבטל בליעת איסור לכן חוזר וניעור בפסח כשיבשל בהקדרה ויצא החמץ שנבלע בו ועיין נוב"ת חיו"ד סימן קפ"ו תירץ למה צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר אח"כ לטורפן עם פשתן משום דשם חדש לא יחול על המיעוט כשעושה אח"כ חטים אף דהיתר בהיתר לא בטיל ואינו נקרא צמר רחלים עיי"ש

והב"ח א"ח סי' תנ"א סע"י וסעיף י"ד כתב דבכלי לא שייך ביטול והובא במג"א שם סק"כ וסקנ"א ולא ביארו הטעם ואולי י"ל מטעם שכתבתי והמחצית השקל סק"כ כתב משום דאיתא בסימן צ"ב ביו"ד דמספק"ל בטיפת חלב שנפלה על הכלי אי מפעפע בכל הכלי ובש"ע של הגאון ר"ז שם סעיף ל"ה וע"ו כתב מטעם שנתבאר ביו"ד סימן צ"ט ועכ"פ חזינן דבכלי לא שייך ביטול אם כן כשנתערב משהו חמץ בתבשיל בפסח דאוסר במשהו ל"ל דאחה"פ נתבטל המשהו בהכלי וכיון שלא נתבטל אסור לבשל באותו כלי בשנה שניה בפסח דתצא המשהו חמץ ויאסר התבשיל דקי"ל משהו ונטל"פ אסור בפסח כדאיתא בא"ח סימן תמ"ז סע"י ותמהנו על הגאונים רע"ק וב"ש שלא העירו מזה כלום שו"ר בהגהות רב"פ ז"ל בסימן תנ"א סק"כ אהא שכתב המג"א בכלי לא שייך ביטול דלפ"ז י"ל דאף למ"ד דבטעם לא אמרינן דחוזר וניעור אחר שנתבטל קודם הפסח מ"מ יש להחמיר בכלים דיכול להיות שלא נכנס הבליעה בחמץ שבדופן הכלי עד כדי שיעור ביטול ונשאר כך עד אחר פסח בלי ביטול כלל עכ"ל

ולשון הב"ח בסימן תנ"א סע"י דטעם חמץ הנבלע בבשר ע"י מליחה קודם הפסח נתבטל בששים ואינו חוזר וניעור אבל טעם חמץ הנבלע בכלי אינו בטל בששים וצריך הגעלה והכי נקטינן עכ"ל משמע דאף בששים אינו בטל בכלי אפילו ידוע שיש ששים וכן בסעיף י"ד כתב אינו בטל בששים בכלי ולשון המג"א סק"כ אע"ג דהבשר עצמו שרי היינו דאפילו את"ל שהיה בו חמץ בטל בששים אבל בכלי לא שייך ביטול משמע דלא שייך אפילו יש בבליעת היתר ששים ולא כהמחצית השקל ותניא דהראו מקום לסי' צ"ב ס"ה וסימן צ"ט דבסימן צ"ב שאני דשמא הטפה לא נתפשט בכל דופן הקדרה משא"כ אם היה נודע דנתפשט ויש ששים נגד הטפה י"ל דבטל הטפה בששים וכן הא דסימן צ"ט דלא משערין במה שבלע הקדרה כמבואר שם ובפג"ה דף צ"ח דאטו דהיתרא בלע ואיסורא לא בלע ובאמת התם י"ל דאם היה ששים בבליעת היתר או בצירוף עם מה שבתוכו מועיל לבטל משום דבשעת בישול מקושר הבליעה עם מה שבתוך הקדרה והוי ככולו תוך הקדרה כמ"ש תה"ד בסי' קפ"ג

ועיין בכנפי יונה בסימן צ"ט הביא דברי רמב"ם שבפט"ו ממאכלות אסורות הכ"ד שכתב משערים בכל מה שיש בקדרה ובמה שבלע הקדרה מאחר שנפל בו האיסור לפי האומדן דעת והקשה הכנפ"י אם אותו הבלע מצטרף לבטל למה לא נשער גם כן בליעת הקדרה של קודם נפילת האיסור מאותו תבשיל או תבשיל אחר הקדום שנתבשל בו ותירץ דס"ל דאין זה מצטרף דאין זה אחד עם מה שלפנים בקדרה אלא דאותו הבלוע שבלע אח"כ אנו מחזיקים שבלע מן ההיתר והאיסור בשוה עיי"ש ולפ"ז גם כן אין ראיה משם דמ"מ י"ל עדיין בליעת איסור שבדופן מתבטל בבליעת היתר שבדופן ולפימ"ש לעיל הטעם פשוט דבליעה אינו מבטל כמו דטומאה בלועה אינו מטמא טהרה בלועה ה"נ איסור בלוע אינו אוסר היתר בלוע וה"נ אין היתר בלוע מבטל איסור בלוע וס"ל לרמב"ם דלא היה כח בהיתר בלוע מכבר לבטל איסור שבקדרה עכשיו דשמא מדמין איסור לטומאה וא"א להקל ורק להחמיר אמרינן דאיסור בלוע מכבר אוסר מה שנתבשל אח"כ באותו כלי או אפילו דומה איסור לטומאה מ"מ כשנתבשל עכשיו אפשר מוציא