תשורת ש"י שמו

היום ככולו היינו כשאותו מקצת הוא יום לבד אח"כ מצאתי בקרבן נתנאל בפ' ב"מ אות מ"א שכ"כ לדעת החכ"צ דהוי ביה"ש מן היום ומן הלילה וכ"כ במג"ש לדעת רש"י דביה"ש משונה ואינו דומה לא ליום ולא ללילה אלא דהספק הוא איך מחזקת אותה התורה בדיניה אם עשאה התורה לביה"ש כיום או כלילה או כיום ולילה ואם כן נוכל להרבות בספקות דלמא לענין דין אחד עשאה כיום ולענין דין אחר עשאה התורה כלילה כדאשכחן באנדרוגנס עיי"ש וכ"כ בחידושי גור אריה למהר"ל דסברא הוא דביה"ש לקצת דברים הוא יום ולקצת דברים הוא לילה

עוד יל"ע בהא דספק אם הוא יום או הוא כבר ביה"ש דאסור לעשות מלאכה אף דהוה ס"ס ספק עדיין יום ואת"ל שהוא ביה"ש מ"מ שמא יום הוא דהא לפי הי"א שבסימן רס"א דתו"ש לפני ביה"ש כשהוא ודאי יום ויש איסור עשה מלעשות מלאכה אם כן מאי ס"ס איכא הא אפילו ביה"ש יום מ"מ כבר אסור מלפני ביה"ש משם תו"ש ואין לומר הא דתו"ש לפני ביה"ש משום דבלא"ה ביה"ש אסור משום ספק לילה וכמ"ש הרא"ש בפרק יוה"כ ס"ח ושאר פוסקים אבל אם באמת עדיין יום הוא מותר לעשות מלאכה עד סמוך ללילה ואם כן הוי שפיר ס"ס דזה אינו דמבואר בגור אריה בשבת דף ל"ד דמן הנמנע מעולם לדעת אם ביה"ש יום או לילה דאל"ה היתכן שלא היו יודעים התנאים ואמוראים זה עיי"ש וא"כ כשרבתה תורה לעשות תוספת שבת ע"כ לא צוה הקב"ה על ביה"ש אלא אלפני ביה"ש כיון דביה"ש עצמו ע"כ בלאו תו"ש ישבתו ואם כן אפילו תימא שמא ביה"ש עצמו יום מ"מ כבר נאסר מן התורה במלאכה לפני ביה"ש ועכצ"ל הא דצריכין לומר דלא הוי ס"ס הוא רק לדעת הרמב"ם דס"ל כתנאי דלא דרשי מקרא לאסור תו"ש או משום דלרמב"ם ספ"ד מה"ת לקולא די לעשות התו"ש בתוך ביה"ש כמ"ש הר"ן וזה גופא אי ספ"ד מה"ת לחומרא תליא בפלוגתא אם חייב אש"ת בחתיכה אחת ספק חלב כמ"ש מהרי"ט

וא"כ ל"ל דהס"ס משם אחד לפימ"ש בטור האבן סימן מ"א והובא ביד אברהם בגליון יו"ד ס"ס ק"י דאם יש בספק אחד פלוגתא ובספק אחד לכ"ע מותר לא חשוב משם אחד כיון דספק אחד מותר לכ"ע הוי כמו דספק אחד מתיר יותר מחברו וה"נ הספק דשמא עדיין אינו ביה"ש דאז ליכא פלוגתא מתיר יותר מהספק דשמא ביה"ש יום דבזה פלוגתא דתנאים ופוסקים אם מ"מ אסור אפי' בתחלת ביה"ש משום תו"ש ולפיכך אין לנו לבטל הס"ס רק משום דהוה חסי"ד למאן דס"ל גם בס"ס דחסי"ד אינו מותר ומחצית השקל סימן רס"א סק"א כתב אפילו ביום המעונן דהוא ספק לכל העולם ומה שהוא ספק לכל לא הוי בכלל חסי"ד מ"מ לא הוי ס"ס משום דהוה משם אחד שמא לילה הוא וכמ"ש תוספת בסוגיא דפ"פ דשם אונס חד הוא עכ"ל ולפימ"ש אין זה שם ספק חד וי"ל ביום המעונן מותר לדעת הרמב"ם דליכא תוספת שבת לפני ביה"ש אלא דמ"מ אסור משום די"א דתו"ש לפני ביה"ש וכמ"ש אלא עכ"פ פלט מספק כרת ואינו רק ספק עשה

זמ"ש מחה"ש דאפשר לומר גם ביום המעונן הוי ספק חסי"ד דודאי אינו מעונן בכל העולם לא נ"ל כלל דהא כתב הש"ך ביו"ד סימן צ"ח סק"ט דספק חסי"ד ל"ה ספק דדעת שוטים הוא זה וא"כ הכא ל"ל הכי דכל העולם אם היו כאן במקום המעונן לא היו בקיאין

ועוד דכל הספקות אין דנין אלא לפי מקומן ושעתן ולא איכפת אם יש יודעין במקום אחר ומשנה בהאשה בתרא היה לה חמות אינה חוששת יצאה מלאה חוששת רי"א אינה חוששת וטעמא דר"י דאינה חוששת משום דהוה ס"ס שמא הפילה ושמא ילדה נקבה כדפירש"י ובירושלמי והא במקומה דחמותה הכל יודעין וטעמא דת"ק משום דהפילה הוא כמיתה ולמיתה ל"ח כמ"ש רמב"ן א"נ שמא אח"כ יתברר ע"י עדים

ולפ"ז כשהיום מעונן באופן דבאותו מקום אין שום מבחין אם כבר הגיע ביה"ש מותר לעשות שבותין האסורין ביה"ש כגון להטביל כלים או שאר שבות שאינו דחק ומצוה כיון דספק שמא עדיין לא הגיע ביה"ש והוי ספק דרבנן ויש עוד צד צירוף דעת הרמב"ם דאין תו"ש עכ"פ תחלת ביה"ש א"כ י"ל את"ל הגיע ביה"ש שמא יום הוא

תקנד

שאלה אם יכולין להוציא מן היורשים בכתב תנאים כי אפשר מחמת שלא רצה להתקוטט לא תבע לב"ד ועכ"פ אם מחויבין לשלם לצאת יד"ש עכ"ל

תשובה מה שלא תבע אינו מגרע החיוב כמבואר בכתובות דף ק"ד דרק בכתובה ולא תבעה כ"ה שנים אמרינן דמחלה עפ"י אופנים המבוארים שם אבל בשאר חוב לא הוי מחילה ואפילו היה בלבו למחול הוי דברים שבלב ולא הוי דברים ויעיין באה"ע סימן ק"א ובחו"מ סימן צ"ח ובקצו"ח סי' י"ב ואין חילוק בין הוא בין יורשיו לענין זה

אד סתם שאלתו ולא ביאר באיזה תנאים מיירי כי יש מקומות שכופלין התנאים ועושין תנאים ראשונים וגם תנאים אחרונים סמוך לחופה כדאיתא בסמ"ע סי' רמ"ה דת"ר לא מועיל הקנין דהוי קנין אתן

ולפי מה שנהגו גבן עכשיו לכתוב דפלוני התחייב את עצמו ליתן נדן כך וכך ולבסוף התנאים נכתב וקנינא מפו"פ לדעת הב"ש בסי' נ"א סק"ח מועיל החיוב בקנין וכ"כ החת"ס בחאה"ע סי' קל"ה

אבל בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סימן כ"ט אות י"ב חולק על זה וטעמו כיון דהתנאים מתחילין ראשית דבר ישא פב"ב פלונית בת פלוני וכו' וקנינא קאי על הכל והוי הק"ס גם כן על הנשואין שישאו בניהם זה לזו ועל זה בודאי לא מהני הקנין דהוי קנין דברים גם אינו ביד האב ועיין ב"ש סימן נ"א סק"ג בזה וממילא הה"ד דלא מהני הקנין על חיוב גופו בנדוניא דהוא קנין אחד על הכל רק הקנס חייב משום בושת ובאמת א"צ קנין כדעת הש"ך והקנין רק לאמת הדברים כמ"ש הב"ש ואף לפ"ד הש"ך סימן סמ"ך סקכ"ו דס"ל דמתחייב בשטר א"צ קנין ואם בן י"ל דחיוב הנדן מהני בשטר כיון דנכתב בלשון התחייב א"ע ואינו ענין לקנין אחד דבטל הכל משום דהוי כולל בדיבור אחד וקנינא כמ"ש הפוסקים בסוגיא דקידושין שאין מסורין לביאה יעש"ה בהרא"ש אך כתב הש"ך סימן מ"ם סק"ד דבמתנה ש"ח ל"מ שטר רק קנין משום דאינו חיוב מוחלט רק אם יאבד ואם כן בנ"ד בנדוניא דהוא לכשנשאו לא מועיל החיוב בשטר בלא קנין אם כן וקנינא קאי על הכל ול"מ כלום מחמת דקאי ג"כ אהא שישאו זא"ז ואין להוציא מיד היורשים

ובראנ"ח כתב כל שלא הקדים הקנין על גוף