תשורת ש"י שמה

מן הלילה אזי שמא היה הלידה ברגע שמתחלק היום והלילה והיה מקצת הלידה ביום וקצתו בלילה ואז אין לחשוב יום השמיני רק מסוף הלידה דנגמר בו הלידה בלילה ועדיין צ"ע או אפשר דאם נימא דבין השמשות קצתו יום וקצתו לילה היינו דכל ביה"ש מעורב ואינו יום גמור ולא לילה גמורה לכן אף דמקצת יום ככולו ה"ד יום גמור לבדו ולא מעורב

עכ"פ חזינן דלא חייש הרדב"ז לומר דלא הוה ס"ס כיון דהוא משם אחד גם משמע דלא חש לומר דהוי ספק חסרון ידיעה דמשמע אפילו בא הספק מחמת שלא ידע להבחין בין יום ולילה אפי' השגיח שפיר וכן משמע מהתשובות שבדרכי נעם הנ"ל ובתו"ש ריש סימן רס"א כתב וז"ל אם נסתפק אם הוא ביה"ש אסור ב"ח ודייק כן מלשון רש"י והיינו דלא נימא דשרי מטעם דהוה ס"ס ספק יום ספק ביה"ש ואת"ל ביה"ש אכתי איכא ספק דשמא הוה ביה"ש יום קמ"ל דלא וטעמו של דבר נראה משום דהוה ספק דחסרון ידיעה דלא מיקרי ספק אבל ביה"ש ממש הוה ספיקא ממש כיון דהספק הוא לכל העולם ועיין באה"ע ס"ק קנ"ה בב"ש עכ"ל הנה התו"ש לא חש משום דהוה ס"ס משם אחד

ונראה דטעמייהו דהנהו דלא חיישו שהוא ס"ס משם אחד אף דזה נלמד ממ"ש התוספת בפ"ק דכתובות דף טי"ת דל"ל ס"ס שמא זינתה כשהוא קטנה ופיתוי קטנה אונס ואאת"ל זינתה כשהיא גדולה שמא באונס ונמשכו אחר התוספת הפוסקים די"ל דוקא התם דשתי הספקות רק במקרה שאירע לאשה זאת משא"כ היכא דספק אחר בדין וספק אחד במקרה כמו ספק אם הוא קודם ביה"ש דזה רק במקרה בענין זה וספק אם ביה"ש יום או לילה דזה ספ"ד לכל העולם לעולם ונ"מ לשאר דברים תמיד זהו לא חשיב שם אחד וכיון דכבר צווחו האחרונים למה לא יחשב לס"ס אף דהוא משם אחד כמ"ש בתוה"ש ובכו"פ אם כן אין לנו להוסיף על חידוש שחדשו התוספת ואפשר זה טעמו של פסקים וכתבים לבעל תה"ד בסימן קל דכתב דאם ילדה העז אחר שחלבה זכר ונקבה ל"ה ס"ס משם אחד ולא ביאר טעמו ולפימ"ש י"ל משום דשמא חלב פוטר ספיקא דדינא ושמא ילדה הנקבה תחלה ספק במקרה בנולדים הללו לבד

ומה דלא חיישו דהוה ס"ס מחסרון ידיעה או דס"ל כהמ"ב שהביא הש"ך ביו"ד סימן כ"ג סקט"ו דס"ס מהני אף דהוה מחסרון ידיעה והסכים עמו הש"ך בהפס"מ

או משום דנולד הספק אם יום עדיין ואם הוא ביה"ש לאדם זה דלא ידע להבחין ואם ישאל לבקי היה יכול להבחין אבל אחר כך שכבר נולד לא יוכל לדעת שום אדם והוה כמלאה אשה כתם ולא ידעה להבחין אם הוא טמא רק היתה יכולה לחקור אצל חכם המכיר ואח"כ נאבד העד דבכה"ג הוי שפיר ספק גמור כמ"ש לבושי שרד בפתיחה להלכות טרפות סמ"ד

ולפ"ז ליכא פלוגתא בין רש"י וב"ח ותו"ש לבין רדב"ז והגדולים שבדרכי נעם דרדב״ז והנהו גדולים דמיירי אם למולו בשבת או בששי או ביום א' דעכשיו א"א לשום בקי לדעת מתי נולד דהזמן הלך והוה כנאבד העד אבל רש"י וב"ח ותו"ש דמיירי דעומד עכשיו ומסופק אם הוא ביה"ש או יום אם מותר לעשות עכשיו מלאכה והוא א"י להבחין הוה ספק חסרון ידיעה אצלו דאם הוא אינו מכיר אחר יכול להכיר

וא"כ ה"נ עכשיו דמסופק אימת נסתם הגולל ומתי כלתה ימי השבעה תו א"א לשום בקי לדעת שפיר הוה ספק ועושין ס"ס שמא כבר היה לילה ואת"ל שהיה ביה"ש מ"מ שמא לילה היה דביה"ש עצמו ספק לילה וגם לרדב"ז הוי שפיר ס"ס ואדרבה עדיף מס"ס דההוא אמר בספק נולד קודם ביה"ש דאזי אותו ספק דביה"ש לא הוי ספק השקול ד"ש שני צדדים לומר דהיה לילה דשמא כולו לילה ושמא מקצתו לילה ואז נגמר הלידה אבל כאן אדרבה אם נאמר דמקצת ביה"ש לילה ואז נגמר סתימת הגולל הרי לא חל האבלות עד הלילה

וגוף דברי רדב"ז דאם ספק אחד אינו שקול לא מצרף לעשותו ס"ס אינו ברור די"ל כיון דספק אחד כפלגא ופלגא אף דספק שני אינו שקול מ"מ הוי כרוב וכע"ש הפנ"י בפ"ק דכתובות דף טי"ת ובמה"ב שם בד"ה ואב"א סימן כ"ח ובשו"ת נט"ש סט"ז החזיק בסברא זו ובאס"ז פ"ק דכתובות דף טי"ת כתב דגם התוספת שם לא אמרו כיון דחד ספק אינו שקול ל״ה ס"ס אלא התם דספק תחתיו וספק רצון אינם ענין אחד ואינם מחד טעמא וכל אחד עומד בפ"ע וכיון שכן רובא דרצון נגד מיעוט האונס לבדו וכמאן דליתא המיעוט כיון דאין לצרף עמו שמא לאו תחתיו דהוא ענין בפ"ע משא"כ הא דאמרינן סמוך מיעוט דמפילות למחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא דתרווייהו מרעים כח הזכרים מחד טעמא והובא בשו"ת בית שלמה ח"ב בסימן טו"ב ואם כן ה"נ ספק ביה"ש אף דאינו רק חד צד נגד שני צדדים לומר דיום הוא מצטרף עם הספק דנולד קודם ביה"ש והוי שפיר רוב כמו מחצה נקבות ומיעוט מפילות

ואפשר ליישב דברי הרדב"ז דספק יום או ביה"ש הוי ספק חסרון ידיעה אלא בס"ס מהני כמ"ש המ"ב והש"ך ביו"ד סימן נ"ג סקט"ו כיון דבס"ס אפילו בדיקה א"צ כמ"ש רמ"א בסימן ק"י סוף ס"ט אם כן חסרון ידיעה אין מזיק וה"ד בס"ס גמורה דעדיף מרוב כמ"ש בפו"כ למהרא"י סימן קכ"ט אבל היכא דאינו ס"ס גמור משום דספק אחד אינו שקול רק דמהני משום דסמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא בזה צריכין לברר כשאפשר ולא סמכינן ארובא כדאי' ביו"ד ריש סימן א' ועיין בקונטרס הספיקות לבעל מנ"י בתוה"ש סקמ"ה ואם כן כגון זו מזיק חסרון ידיעה היכא דספק אחד אינו שקול

ולפימ"ש לעיל עפימ"ש לבשר"ד כיון דעכשיו שעבר הזמן וא"א לדעת והוי כנאבד הוי ספק שפיר ולא חשיב חסרי"ד גם נ"ל לפ"ד הדרכי נעם דהוי ס"ס משם אחד אבל צווחו המנ"י וכו"פ ואחרונים מה בכך דהוי משם אחד מ"מ כיון דיש שני צדדים להתיר ורק ספק אחד לאסור הוי כרוב ואם כן י"ל נמי דתינח כשהס"ס אינו מחסרון ידיעה מהני רוב אבל כשהוא מחסרון ידיעה ומהני רק משום דס"ס א"צ בדיקה ובירור אבל זה דהס"ס מש"א דאינו רק מטעם רוב צריך בדיקה וממילא כשהוא מצד חסרי"ד לא מהני ס"ס משם אחד כשאנו דנין בשעה שנולד הספק כנ"ל לעשות מלאכה כשספק עדיין שמא אינו ביה"ש

ולענין מ"ש לעיל דיש צד אחד לומר דביה"ש מעורב בבת אחת מן היום ומן הלילה ולענין מילה א"א למנותו ליום דאף דאמרינן מקצת