תשורת ש"י שמד

תקמט

חנוני מוכר בהקפה לנכרי וקבע זמן פרעון והנכרי לא פרע עד אח"ז הרבה אם אסור בעל החנוני לכתוב יותר בפינקסו על חשבון של נכרי כי אלו היה יודע החנוני שלא ישלם לו בז"פ לא היה נותן לו בזול כל כך

הנה זה גנבה שנוטל שלא מדעת הנכרי וגם להטעותו אסור כדאיתא בחו"מ סימן שמ"ח ס"ב ומה דטוען אלו היה יודע שלא יפרע לו בזמנו כא היה מוכר לו אלא ביוקר יותר אין זה טענה דלאו בדעת המוכר לבד תליא אלא גם בדעת הקונה ואולי לא היה רוצה לקנות ממנו ביוקר וכה"ג כתבו התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא ואם יאמר נא ישראל כי אם היה נפרע בזמנו היה יכול להרויח בהמעות גם זו אינה טענה דהא קי"ל מבטל כיסו של חברו פטור כדאיתא בש"ך חו"מ סימן רצ"ב סקט"ו ועוד מי ערב בדבר דאדרבה שמא היה לו הפסד ואפילו גרמא אינו כדאיתא בש"ך חו"מ סימן ס"א סק"י בשם הב"ח ועיין קצו"ח סי' ע"ג ס"ב סק"ב

ועוד ראיה מיו"ד סימן קע"ב סס"א בהג"ה שכתב דהיכא דהמשכנתא אבק רבית אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה מיהו אם אמר לו לא בעינא דתיכול עוד פירותי ברבית אם אכלן אח"כ מנכין לו פירות שאכל וכתבו טו"ז וש"ך בשם הנמ"י דאז אכלם בגזל ולא ברבית וכל גזל מוציאין ממנו והרי אף דלוה מעכב הלואתו ואינו פורע הוי גזל מה שאוכל המלוה בלא רצון הלוה ואלו היה רק משום רבית לא היו מוציאין מהמלוה וכיון דהוה גזל אין חילוק בין ישראל לגוי וממילא אם נוטל שלא בידיעת הלוה הוי גנבה וחמיר מגזל כמ"ש הנו"ב בחיו"ד סימן פ"א דבגזל גוי ליכא לאו רק איסור דאורייתא דילפינן מוחשב עם קונהו או מאחרי נמכר אבל בגנבה מגוי עובר בלאו משום דלא תגנבו סתמא כתיב וכולל ישראל וגוי

ואפילו אם מחשב לו יותר רק מה שהיה יכול לגבות בדיניהם בשכר אגר נטר כגון ששה פערצענט למאה לשנה ואם כן יכול הישראל לומר לו כך הדין בדיניכם היינו כשמודיע להגוי אבל להטעותו בחשבון יש בו איסור משום גנבת דעת אף היכא דרשאי ליטול מדינא וכמ"ש בשער משפט סי' שמ"ח ס"ב סק"ב לענין אם נתן גוי מעות לישראל לקנות לו איזה דבר וקנה בזול פחות ממה ששוה דאסור לחשוב להגוי ביותר ממה שנתן להמוכר

תקנ

שאלה מת לו מת ב"מ וכשהוציאו לקוברו שלח הקרוב אחד לראות כשנסתם הגולל אם עוד יום או לילה והקרוב בביתו חלץ מנעליו בעוד יום ואח"כ בא השליח ואמר דמסופק אם כבר היה לילה או ביה"ש ודעת בה"י הובא בבאה"ט סי' שע"ה דאם נסתם ביה"ש מונה ימי אבלות ממחרת ובזכל"א מביא פוסקים דס"ל דמונה מהיום דספק אבלות להקל ואפשר גם לדדהו מ"מ הכא יש עוד ספק שמא לילה ממש היה והוי ס"ס שמא לילה ואת"ל ביה"ש גם כן כל ביה"ש ספק לילה אלא דאפשר דהוי ס"ס משם אחד שמא היה לילה ועוד דהוה ספק חסרון ידיעה דלא מיחשב ספק

תשובה בגוף הפלוגתא דבית הלל עם הפוסקים שהביא זכל"א נראה עיקר כהבה"י דהא בפ' בכל מערבין דף ל"ו דאם אמר ככר זה היום חול ולמחר קודש וערבו לו בזה עירובו עירוב ואם אמר ככר זה היום קודש ולמחר חול וערבו בו אין עירובו עירוב והטעם אמר שם דרישא היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתה ליה קדושה ובסיפא היום קודש ולמחר חול מספיקא לא פקעה קדושתה מיניה ופרש"י היום חול ולמחר קודש וביה"ש דקניית עירוב ספיקא היא ומספיקא לא תפקיא ממלתא קמייתא וכן סיפא והרי עירוב מדרבנן ומ"מ בסיפא לא הוי עירוב וגם לענין קדושת הככר אמרינן מספיקא לא נפקע ממלתא קמייתא והמג"א סי' שמ"ב כתב צ"ע אם במו"ש ביה"ש נמי לא גזרו על שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעא קדושה כמ"ש ס"ס שפ"ו וער"ס תקס"ב ושם הביא מהב"י שכתב מהג"מ דאע"ג לענין שאר תענית חוץ ט"ב מותר ביה"ש לאכול מ"מ באפוקי יומא אסור משום דמספיקא מוקמונין במלתא קמייתא א"כ ה"נ בסוף האבלות י"ל כיון דעד עתה תיה עליו חובת שבעה לא נפקע עדיין אף דהאבלות רק מדרבנן כמו לענין שבות ותענית דרבנן ואף דספק אבלות פטור מ"מ כשיש חזקה חייב כדאיתא ביו"ד סימן שצ"ז לענין ספק אימת מת קרובו אם כבר עבר שלשים ובחזקת איסור העלה הש"ך בכללי ס"ס סק"כ דגם ספק איסור דרבנן אסור איברא דבתורת השלמים בכללי ס"ס חולק על הש"ך וס"ל דבדרבנן גם בחזקת איסור יש להקל בספקו עיי"ש וגם בשו"ת בש"ר פסק כן בסימן שפ"ה לענין אבלות וצ"ע הא דביו"ד סימן שצ"ז פלפלו טו"ז ונה"ך אם מסופק אם עבר שלשים ואם מעמידין אותו בחזקת חי עד עכשיו ומת תוך שלשים והרי בש"ר מתיר אפילו יש חזקה לענין אבלות

אמנם כאן נוסף עוד ספק שמא נקבר אחר ביה"ש ומ"ש דהוה ס"ס משם אחד הנה בזה נחלקו שני גדולים בסוף שו"ת דרכי נועם בהקונטרס דשם בדף כ"א כתב גדול אחד אם ספק אם נולד מבע"י או ביה"ש הוי ס"ס דשמא ביה"ש גם כן יום ואם הספק לענין שבת סמכינן על הס"ס אך שם דף ל"א ע"ב חולק עליו בעל דרכי נעם וכתב דהוה ס"ס משם אחד וברדב"ז ח"א סימן רפ"ב כתב לענין ספק אם נולד קודם סוף השקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים דלכאורה נראה שנימול ליום ששי דהוא יום שמיני מששי שנולד בו דס"ס הוא שמא קודם סוף השקיעה יום ממש הוא ואת"ל אחר סוף השקיעה וביה"ש הוא שמא ביה"ש עצמו כילו מן היום אבל כד מעיינת תשכח דביה"ש שלש ספקות יש בו כמ"ש רש"י ור"ן ספק כולו מן היום ונ"מ למו"ש ספק כולו מן הלילה ונ"מ לערב שבת ספק יש בו מן היום ומן הלילה ונ"מ לזב שראה ביה"ש הרי דביה"ש יש בו שני צדדין לומר שהוא לילה או כולו מן הלילה או שיש בו מן היום ומן הלילה הלכך אפי' יהא לנו ספק אחד שהמעשה היה קודם ביה"ש יהיו הדברים שקולים וכיצד הם הצדדין ספק היה ביה"ש ספק ביום ואת"ל ביה"ש ספק הוא מן היום נאמר לו אנחנו זה הספק האחרון אינו שקול שיש בי שני צדדין להחמיר ספק כולו מן הלילה ואת"ל אין כולו מן הלילה ספק יש בו משניהם ולפיכך ידחה לעשירי עכ"ל ואם כי דבריו קשיין להולמן דכמו שיש שני צדדין בביה"ש לומר שהוא לילה משום דאפשר יש בו מן היום ומן הלילה ה"נ יש בו שני צדדין לומר שמא כולו יום ושמא נולד באותו מקצת שהוא יום ונראה דס"ל לרדב"ז דאם ביה"ש מקצתו מן היום ומקצתו