תשורת ש"י שמג

הוא לא ראה דברי ספר יראים דעכ"פ הל"ל דיש בזה פלוגתא דרבוותא ועיין בספר יראים סי' שפ"ו שכתב כשם שאסור ליהנות מן הקודש כך אסור ליהנות מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנתייחדו לדרשה ולתפלה שגם הם הקדש כדתנן במגילה פרק בני העיר עיי"ש וסיים הלכך צריך ליזהר שלא יהנה מאבני בהכנ"ס בלא דמים ולא מעליו ואפריו ומהרי"ט חיו"ד ס"ד תמה על מהר"ם בתשובותיו סימן קמ"ה שכתב על מעשה שנשבר אה"ק וצוה הר"ר אליעזר לגנוז כל העפר אל גומא מדתניא בספרי הקוצץ אבן מן ההיכל אסור ליהנות ממנה עיי"ש והרי ספר יראים דנמי הכי ס"ל

תקמו

שאלה אם יש איסור לעשות החפיפה במי מקוה עצמו אף שקודם הטבילה תנקה את המים ע"י סינון וכדומה. לכאורה י"ל לפימ"ש בשו"ת בנימין זאב דמותר להטיל חמין למקוה דליכא השתא משום גזרת מרחצאות כיון דהאידנא מרחצאות שלנו אינן לטבילה עברה החששא וכיון דעברה החששא בטל הטעם ורמ"א ביו"ד ס"ס ר"א הביאו ואסברה לן החת"ס יו"ד דלא גזרו חכז"ל אלא משום מרחצאות שבקרקע כמו שהיה בזמנם אבל עכשיו הרוחץ במרחץ רוחץ בכלי בגיגית מים בהא לא גזרו דלא מיחלף במקוה עיי"ש סימן רי"ד ואם כן אם ינהגו לרחוץ ולעשות החפיפה במקוה בחמין לא עבר טעם הגזרה דמרחצאות ואיך יטבלו במקוה בחמין אמנם ברדב"ז ח"א סימן צ"ה כתב להקל לטבול בחמין משום דגזרת מרחצאות בטובלת בכלים ולא בטובלת בחמין במקוה אף דשייכא נמי הגזרה מ"מ אין לנו לכלול בגזרה רק מה שאחז"ל להדיא יעיי"ש ואם כן אין לנו לחדש איסור שלא נמצא בגמרא ופוסקים אלא סברא היא שלא לעשות החפיפה במקוה עצמה במקום דיש נשים הרבה דיש אנינו הדעת רבות בנות וימנעו מלרחוץ ולשהות בחמין ביחד מחשש נשים שיש להן ערבוביא וחטטין וכדומה וזמן החפיפה סמוך לחשכה ואז זמן אסיפה לכל הטובלין אבל לשאוב מים מהמקוה ליתן לגיגית לחפיפה אינו רואה שום חשש ואף שיחזרו המים למקוה אם יש במקוה מ"ם סאה זולת השאובין ואי דהמים שבגיגית נטמאו הא כשהוחזרו למקוה נטהרו בהשקה כדאית בפ"י דמקואות משנה וא"ו ובפ"ב דביצה משנה ג' וברמב"ם פ"ב דטומאת אוכלין הכ"א ומ"ש הרמב"ם כיון שצפו מי מקוה עליהן נטהרו דמיירי במים שבכלי דליכא חיבור רק אם צפו מי מקוה עליהן וחיבור כל השאובין והמים הטמאים עם מי המקוה סגי לטהרן ובשו"ת ד"ח ח"ב בחיו"ד סימן צ"ה כתב דאסור לחפוף במקוה שהוחמה בחמין משום שנעשה כמרחץ שאסור לברך שם והנשים מברכות בשעת טבילה

תקמז

שאלה באיזהו מקומן נהגו לבדוק איזה מין דגים אם נמצא תולעת בראשם. אם אחד נתאכסן אצל חברו לסעודה צריך לחקור קודם אכילה אם נבדקו או לא. והאיך הדין אם לא נבדקו קודם הבישול הנה במנ"י ריש כלל מ"ז משמע דתולעים הנמצאים במוח שבדגים מותרים דלאו מעלמא אתי אך הפר"ח ביו"ד סימן פ"ד ס"ק מ"ה כתב דהנמצאים במוח או בכבד אסורים דמעלמא קאתי ועיילי ליה דרך נחיריו וכ"כ בחכ"א כלל ל"ח סכ"ח וא"כ נראה דמדינא א"צ לבדוק דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן וכמ"ש השיך ביו"ד סימן פ"ג סקי"א אך הנוהגים לבדוק כיון דכן נהגו הוי כקבלת נדר וכדאיתא ביו"ד סימן רי"ד וממילא צריכין נמי לשאול אם נבדקו וכהא דפ"ק דפסחים וא"ח סימן תל"ז היכא דאיתא בעיר שילינן ליה אף דהתם איתחזיק כל השנה בחמץ וכמ"ש מג"א שם הא התם לעומתו הוא בחזקת בדוק והוי ספק השקול וה"נ הוי ספק השקול דליכא חזקת איסור ולא חזקת בדוק אך אפשר דנשים אין נאמנות כיון דאפילו נמצא תולע הוי רק ספק איסור דשמא מיניה קרבי ועוד בלא"ה יש ספק שמא אין כאן איסור וכדאיתא ביו"ד סימן קכ"ז ס"ג בהג"ה דבספק שמא אין כאן איסור או איסור שיש בו צדדים להקל אין אשה כחאמנת וכיון דקבלו עליהם לבדוק לא חשיב בדיקה מה שאשה אומרת דבדקה והוי כאלו לא נבדק כלל

אלא דכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר נתבשל בלא בדיקה י"ל לא קבלו רק לכתחלה ולפימ"ש ברכ"י ביו"ד סימן רי"ד דמנהג שנהגו בדברים המותרים דהוי כקבלו עליהם בנדר אינו רק מדרבנן דאינו רק כקבלו ולא ממש קבלה אם כן אפשר להקל לומר בדיעבד לא קבלו וכמ"ש בשמלה חדשה סימן ל"ט ס"ה

ועוד אם נבדק אחר הבישול ולא נמצא ודאי י"ל אחזוקי איסורא לא מחזיקין וגם יש כמה ספקות שמא לא היו תולעים כלל ואת"ל היו שמא מיניה קרבי ואת"ל מעלמא שמא נימוחו בבישול והיה ששים נגד התולעים דאם נימוקי בטלים דתו בטלי מתורת בריה ואם לאחר הבישול ונבדקו ונמצא תולעים יש לשער אם הוה בדג עצמו ששים בטל הטעם ואם ליכא ששים בדג עצמו אסור הדג אבל מה שנתבשל עמו מותר כשיש ששים בין הכל דלענין זה לא אמרינן איסור דבוק כמ"ש החוו"ד בסי' צ"ב סק"ט

תקמח

שאלה אם מותר להתפלל בבית שיש שם חתול שקורין קאטץ או הוא רק מדת חסידות. הנה מבואר בירושלמי ברכות דצואת חתול דינה כצואת אדה והובא ברא"ש ותר"י ובש"ע א"ח סימן ע"ט ס"ה אך לאסור להתפלל בבית שיש חתול לא נזכר ובאשל אברהם להגאון מביטשאטש סימן ע"ט כתב דמותר כי בית יציאתו מכוסה תמיד בזנבו עכ"ל אמנם צריך ליזהר מאד לראות אם אין שם צואת חתול וכשהחתול בלילה בבית והבית סגור ואין יוצא ואין בא וכן ביום כשלא נשאר איש בבית וסגר הבית מצוי מאד שהטילה רעי ולענ"ד הוי זה כאשפה ומקום הראוי להסתפק ואם התפלל ומצא אח"כ רעי צריך לחזור ולהתפלל וכן לענין קר"ש וכדאיתא בסי' ע"ו ס"ח וסי' פ"א ס"ב ואם בדק והלך והניח חתול בבית וחזר וקרא ק"ש והתפלל והלך לו ואח"כ חזר לבית ומצא לואת חתול הנה יש כאן חזקה דמעיקרא שהיה בדוק ונקי ויש חזקה דהשתא לומר כן היה בשעת ק"ש ותפלה י"ל דמחזיקין מזמן לזמן כדאיתא בא"ח סימן תס"ז סי"ב ואף דזה שלא בדק לפני ק"ש ותפלה הוה פושע וחייב לחזור אינו רק מדבריהם כמ"ש בש"ע התניא סימן קפ"ה ס"ה הא גבי חמץ משהו גם כן רק איסור דרבנן אך התם מחמת חומרא אסרינן ואם כן ה"נ תפלה דהלואי יתפלל כל היום וק"ש בלא ברכותיה צריך לחזור ולקרות.