תשורת ש"י שמב

גמגומין ועוד שאף הרי"ף נראה שלא אמרה אלא בנשבעה לבסוף על כתובתה עיי"ש וכ"פ בשו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף ע"ח וז"ל אלמנה שנתנה מנכסי בעלה קרקע לבנה או לאחרים ומתה אם נשבעת שבועת אלמנה קודם שמתה ושמו אותו קרקע אפילו בד' הדיוטות הבקיאים בשומא מתנתה מתנה עד כדי כתובתה ואם לא נשבעה ומתה או שלא שמו אותה אפילו בד' הדיוטות לא עשתה ולא כלום ויכולים שאר אחים יורשי בעלה לתבוע חלקם עכ"ל והרי שם בשו"ת הרשב"א ח"ד מבואר דהמערער ערער על מכירתה משום שלא נשבעה על כתובתה וע"כ לאו מחמת טעם שכתב הנתיבות וגם באה"ע סימן צ"ו פסקו המחבר ורמ"א דאין מועיל מכירתה ומ"ש רמ"א שם אם מוחזקים המקבל המתנה או לוקח אין מוציאין מידם היינו במטלטלין דעלה קאי דהא מקורו מן מהרי"ק שרש ח"י ושם מבואר דהיינו במטלטלין ומה שהקשה הנתיבות הא חזקת ג"ש לא מהני רק אם דר בו המוכר קודם שמכר יום אחד ודירת אלמנה לאו ראיה כלל שהיא שלה וכן באומן ואריס נ"ל דשאני בנידון הרשב"א דמכרה בפרסום והכרזה ולא מיחה יורש האחר ואף דאפילו מכר בשטר ועדים והחזיק הלוקח ג"ש אין תזקתו חזקה אם לא דר בו המוכר חד יומא וכמבואר בסימן קמ"ד בסמ"ע סק"ב וכן הוא בטור והרי שטר יש לו קול עכצ"ל דשאני פרסום דנידון הרשב"א שנמכר בהכרזה וכמ"ש גם התומים בסימן קמ"ו סקי"א ובשו"ת שם כתב דהיורש האחר היה במקום שידע שמכרה האלמנה אלא דהרמ"א לא העתיק רק דמכרה בפרסום ומ"מ דוקא בפרסום אבל מה שמכרה בשטר ועדים לא מהני וכמבואר בשו"ת הרשב"א שם דמיירי דמכרה בשטר ועדים ומ"מ לא סמך על זה רק אטעם דמכרה בפרסום והכרזה

היוצא מזה דלאו דוקא אשה שמכרה בנכסי בעלה אלא אפילו אחר שאין לו חזקה כגון אחין בדבר שאין בו חלוקה ואומן ואריס אם מכר בפרסום והכרזה מהני ללוקח אך אם צריך חזקת ג"ש תלוי בפלוגתת הסמ"ע ותומים והש"ך מדשתיק להסמ"ע משמע דמודה לו ואם כן כיון דעכשיו יושב הלוקח בהבית או מחזיק בקרקע אין להוציא מידו דבספ"ד חשוב מוחזק מי שיושב בה אפילו לא החזיק ג"ש כמ"ש בכנה"ג בסימן פ"ב בכללי מגו אות כ"ח וכן מוכח מדברי הטוש"ע בחו"מ ס"ס קמ"ו דס"ל דלא כהברצלני לענין מגו להוציא עיי"ש בפרישה

תקמה

שאלה אם עזרת נשים שבחלק הביהכנ"ס יש בו קדושה כמו ביהכנ"ס של אנשים הנה באגור בדיני טבילה כתב ז"ל בספר המקצעות כתב שאשה לא תכנס בבהכנ"ס כל ימי ראייתה עד שתתלבן שנאמר בכל קודש לא תגע ורש"י התיר עיי"ש והרי נשים הולכות רק לביהכנ"ס של נשים ואמר בכל קודש לא תנע ורש"י דהתיר י"ל דמודה דקודש היא אלא דלא על זה נאמר בכל קודש לא תגע אלא בקדשים ממש ואל המקדש ממש אבל ביהכנ"ס נהי דרבנן מדמי לה למקדש לענין כבוד ושלא להוריד מקדושתו מ"מ לא אמרו לעכב הנשים מלעשות מצוה או לביישן ולצערן כמ"ש בפו"כ סימן קל"ב לענין ימי נוראים ועיין בש"ע א"ח סימן פ"ח והרבה דברים מצינו דהתירו רבנן בדרבנן משום צער או משום דגדול כבוד הבריות כדאיתא בש"ע א"ח סי' י"ג ס"ג ובסימן שכ"ח סל"ג וביו"ד סי' ש"ג ועיין רמב"ן בפ' בני העיר

ובא"א להפרמ"ג בסימן קנ"א סק"א כתב דיש לעזר"נ קדושה של ביהכנ"ס ובא"א להגאון מביטשאטש סימן קנ"א מסתפק אם יש לה קדושה ובשו"ת בית שלמה חא"ח בסימן כ"א וכ"ג וכ"ח כתב דיש לה קדושת ביהכנ"ס רק מסופק אם קלה קדושתה מביהכנ"ס של אנשים ונ"מ לענין הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה ובשו"ת ד"ח בח"א וח"ב בכמה תשובות כתב דודאי קדושה יש בה רק קלה מקדושת ביהכנ"ס של אנשים

ובשו"ת הרי בשמים סימן א' הביא ממהרי"ט ח"א סימן קל"ב דביהכנ"ס של נשים אינו קדוש עיי"ש וזה אינו אלא מהרי"ט כתב לענין נידון שלו שאחד החזיק בחלונות על גג של ביהכנ"ס דנשים כיון דלאו ביהכנ"ס גופא היא אלא קודש שהוקדש לביהכנ"ס ומוכרים אותו לחזק בדק הבית הכנסת ועל ידי זה נפטרו בעלי המקומות שבביהכנ"ס ליתן מכיסם אין דינו כהקדש דאין מחזיקין בו אלא כקרקע של יחידים ומחזיקין בו וביאור דבריו נראה דבפאר הדור סימן ע"ד כתב לענין ביהכנ"ס שיש עליה בנוי ע"ג ובה צד אחד מכווין על ההיכל שבו הס"ת המקודשים על אותו צד אסור לישן או להניח כלי מלאכתו ועל מקום שאינו נגד ארון הקודש מותר אבל במרדכי פ"ק דשבת מסתפק אם גג ועליה של ביהכנ"ס דמי לעליות ההיכל שנתקדשו או דמי רק לגג ועליות העזרה שלא נתקדשו כקדושת העזרה וכ"כ בש"ע סימן קנ"א בסופו וספקו כיון דהס"ת מונחים באה"ק בביהכנ"ס ומוציאים אותן וקוראים בהם אפשר כל ביהכנ"ס של אנשים דמי להיכל ועליה וגגו ואויר הגג מקודש כהיכל ואם כן גג שעל ביהכנ"ס של נשים לכ"ע אינו קדוש כגוף הבהכנ"ס של נשים וזה שכתב מהרי"ט דהגג ואוירו אינו כהקדש גופא ומוכרין אותו לחזק בדה"ב של ביהכנ"ס כיון דהוא גג של ביהכנ"ס של נשים אבל תוכו ודאי קדוש ואם כן אם תוך ביהכנ"ס של נשים שוה לקדושת ביהכנ"ס של אנשים תליא בספקו של המרדכי דאם נימא משום דהס"ת מונחים שם בביהכנ"ס של אנשים דמי כל ביהכנ"ס להיכל וגם אוירו וגגו מקודש אזי ביהכנ"ס של נשים אף דתוכן קדוש מ"מ קלה מקדושת ביהכנ"ס של אנשים אבל אם גם ביהכנ"ס של אנשים אין דומה להיכל של בית המקדש וכאשר נוטה ג"כ דעת מהרי"ט בחיו"ד סימן ד' אזי שוה תוך ביהכנ"ס של נשים לשל אנשים אבל גגותיהן ועליותיהן אינן קודש כתוכן וגם תוכן קדוש רק מדבריהם כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה כמ"ש הר"ן בפ' בני העיר ואם כן אף דנשים לבדן אין אומרין קדושה אפילו בעשרה מ"מ כיון דעם הציבור אומרין נמי קדוש והא דתנן במגילה שם דף כ"ח דביהכנ"ס שחרב נמי קאי בקדושתיה שנאמר והשימותי את מקדשיכם צ"ל דאסמכתא דרבנן הוא לענין ביהכנ"ס שדימוה רבנן לבית המקדש דמיירי ביה קרא וספר המקצעות הנ"ל שהביא קרא בכל קודש לא תגע וסמיך אסיפא דקרא ואל המקדש לא תבא אפשר דס"ל דמדאורייתא היא קדושת בהכנ"ס לכן החמיר ובשו"ת באר עסק סל"ז הפליג לומר דבדותא היא ולא ראה באגור שם והביא נמי כן בשם הגאונים ובספר יראים סימן שכ"ד כתב נמי כשאמרה תורה מקדשי תיראו בתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל הרי ס"ל דמן התורה הוא והובא בנחל אשכול בהלכות בהכנ"ס סי' כ"ד ופרמ"ג בא"ח במשב"ז סימן קנ"א סק"א דכתב בפשיטות דמורא מקדש מ"ע הוא אבל מורא ביהכנ"ס דרבנן