תשורת ש"י שמא

כנ"ד כמו שנסתפק הב"ש בסימן זיי"ן ס"ק ל"ד וא"כ מי לא יחוש לספק סוטה לדור עמה עוד ממילא אזלא טעם דקטטה דמחמתו תיקן הרגמ"ה כמ"ש בד"מ וב"ש סימן א' וכיון דליכא הטעם אין לחוש רק משום שמא לא פלוג והרי הוכיח הפרמ"ג בא"א סי' קכ"ח סק"ל דבמקום מצוה כשלא שייך טעם התקנה לא אמרינן ל"פ וה"נ משום פ"ו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן א"צ התרת מ"ר רק ישבו ב"ד ואם יכירו דבר אמת דכנים דברי הבעל יתירו לו וכאן א"צ לזכות לה גט כיון דבפירוש אמרה דאינה רוצה אך ישבע ע"ד שכתב נו"ב סימן ג' ליתן לה גט כשתרצה ואף דבנידון הנו"ב דלא פשעה רק נשתטית אבל הכא פשעה מ"מ הא איתא בשו"ת גא"ב סימן ס"ב דאפילו ודאי זינתה מחויב וכופין אותו ליתן לה גט

אח"כ מצאתי בשו"ת הרי בשמים תניינא סי' ע"א העיר מדברי הב"ש דסימן ע"ז ומרשד"ם הנ"ל והביא משו"ת נחלת יעקב ושו"ת רעק"א הנדפס מחדש שהתירו בלא מ״ר ואין הספרים אצלי

תקמד

שאלה רו"ש בני יעקב ירשו נכסי יעקב ובתוך העזבון מקום בביהכנ"ס הסמוך לכפר שדר בו יעקב וראובן נשאר גם כן דר שם ושמעון דר במקום אחר ובימים נוראים היה בא ראובן להבהכ"נ וישב על מקום זה אחר כך מכר ראובן המקום לזר ושמו לוי וישב עליו ששה שנים וקנייתו היה בשטר ועדים אח"כ מכר לוי המקום לזר ושמו זבלון והלך אחר ושמו דן וקנה המקום משמעון ויש קול דלא פסק דראובן קנה משמעון בעד אלף ז"כ חלק ירושתו ושמעון אמר שלא מכר חלקו בהמקום שבבהכנ״ס והנה בסמ"ע סימן קמ"ט סק"ז דבירושה מאביהם אין מחזיקין זע"ז נמצא ליכא לראובן חזקה אך כיון דהקול נשמע שקנה ראובן משמעון חלק ירושתו הוי ספק והדין כל דאלים גבר כדאיתא בחו"מ סימן קמ"ו ס"ב א"ד השואל

תשובה הקול אינו כלום להוציא מחמ"ק של שמעון וכדמוכח מגיטין דף פ"ט דקול מזנה אין חוששין דכתיב ומצא בה ע"ד ובממון כתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר מה בממון בעינן דבר ברור ה"נ באשה ובפנויה דחוששין לקול משום דלכתחלה חוששין ללעז

ועוד שם יצא קול פלוני הקדיש נכסיו או פלוני הפקיר נכסיו אין חוששין וכתבו רמב"ם ספ"ז מערכין ה"כ דאין חוששין עד שתהיה ראיה ברורה ואם איתא דהקול עושה ספק הל"ל בהקדיש ספק איסורא לחומרא כדאיתא בחולין דף קל"ד ואפילו בצדקה דעת רמב"ן ורשב"א דהוי ספק איסורא לחומרא כדאיתא בר"ן פ"ק דנדרים ד"ז מכ"ש בהקדיש לגבוה כדפרש"י בגיטין שם אין חוששין לאסור נכסיו עליו דלכ"ע הוי ספק איסור מעילה וא"ל כיון דטוען ברי דלא הקדיש ליכא משום ספק איסור מעילה דידע בנפשיה כמ"ש הנמ"י בפרק מי שמת גבי בעיא דשכ"מ שהקדיש נכסיו דהא סתמא קתני אין חוששין דמשמע אפי' יצא קול אחר שמת

ועוד דהפקר אין נ"מ רק אם בא אחר והחזיק בנכסים ונימא כל דאלים גבר והרי גבר והחזיק ועוד דלכאורה קשה כיון דקתני הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין תו אצ"ל הפקיר פלוני נכסיו דמה לענין הקדש דהוה ספק איסור אין חוששין מב"ש הפקיר דאינו רק ספק ממונא אע"כ דה"א בשלמא הקדיש דהוא ידע בנפשיה דלא הקדיש אין לאסור עליו אבל הפקיר דהנ"מ אם בא אחר והחזיק דאל"כ גם בעל הנכסים יכול לחזור ולזכות בהן מן ההפקר כדאיתא בחו"מ סימן רע"ג ס"ד וכיון דהחזיק בהן אחר ה"א מספק אין להוציא מידו קמ"ל גם בזה אין חוששין והיינו דדייק רש"י הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין לו לאסור נכסיו עליו דלמה הוצרך לפרש זה דאטו לא נדע דאין חוששין לומר דהנכסים הקדש אלא לומר דתחלה קמ"ל דאין חוששין לו לאסור נכסיו עליו לכן ה"א משום דטוען ברי שלא הקדיש וידע בנפשו ונאמן לענין איסור עכצ"ל הפקיר נכסיו דאין חוששין ומוציאין מיד מי שבא והחזיק בהן

ועוד ראיה מחו"מ סימן ק"ן ס"ה במחזיק בשדה של חברו ג"ש ויצא קול שהוא משכנתא אצלו וטוען המלוה אמת שהוא רק משכנתא אלא שאני מחזיק בשדה מחמת תביעה אחרת שיש לי על הלוה אינו נאמן במגו דלקוחה והוא בב"ב פחז"ה דף כ"ג כתבו תוספת וראשונים שם הטעם דלא הוי מנו דאינו יכול להעיז פניו כיון דנפק קלא ומכאן למדו הפוסקים דמגו נגד קול אינו מגו ואם איתא דכשיש קול אמרינן כל דאלים גבר בלא"ה אינו מגו דירא לטעון טענה במה דאפשר יגבר כנגדו וכ"כ כנה"ג באות ע"ט דלא אמרינן מגו דאיבעי היה טוען טענה שמועיל תפיסת שכנגדו

ואף דכאן מודה שמעון שמכר לראובן חלק ירושתו חוץ מחלק המקום מה ראיה מזה על מכירת המקום הכי אין עשוי למכור חלקו חוץ מדבר אחד ואדרבה זה מגרע הקול דמשום דבאמת מכר כל השאר יצא הקול. עוד כתב השואל כיון דראובן מכר כל המקום בשטר ועדים יצא הקול דעדים מפקי לקלא ולא ערער שמעון אחיו ידים מוכיחות דגם זה מכר לראובן או ידע ומחיל. זה אינו דגם במכר בשטר ועדים והחזיק הלוקח ג"ש לא מועיל חזקתו רק אם דר בו המוכר חד יומא כמ"ש האחרונים בסימן קמ"ו סע"י וכיון דאחין אין מחזיקין זע"ז לא חשיב דירת ראובן כלום להחזיק על ידו ואף דמהרי"ט חחו"מ סכ"ו פלפל בזה הרבה הרי בנה"מ סימן קמ"ו סע"י סקי"ד בד"ה ומכרה בפרסום העלה דבכגון זו לא מועיל חזקת הלוקח אף דנמכר לו בפרסום

אך טעמא אחריני איכא הכא כיון דהלוקח מראובן החזיק שני חזקה ואח"כ מכרה זה הלוקח לזבלון טענינין לזבלון דהלוקח מראובן לקחה גם משמעון דאלו הוה קמן וטעין הכי היה מהימן השתא נמי טענינן לו אע"ג דזבלון מודה שתחלת קנין המקום בא מן ראובן וזה מבואר במהרי"ט שם בראיות וממילא אפילו יעמוד הלוקח מראובן ויאמר דלא לקח משמעון כלל רק מראובן אינו נאמן וכמבואר בחו"מ סי' קמ"ח סע"י בהג"ה ראשונה

ודברי הנתיבות שכתב כיון דאלמנה שמכרה או נתנה קיים מהני אף דדירתה לא חשיב דר בו חד יומא כיון דבלא"ה יש לה לדור בבית בעלה במיגר אלמנותה ולכן א"צ חזקת ג"ש נמי דבכה"ג ה"ל ליורשים למחות לא נ"ל דהמעיין בשו"ת רשב"א ח"ד סימן קמ"ב יראה דלאו מה"ט אתי עלה דהא מעיקרא כתב כיון דמכרה בפרסום והכרזה והיורש ידע ולא מיחה מהני מכירתה ואח"כ כתב ועוד יש להלוקח זכות לדעת הרי"ף דמכרה ונתנה קיים אף שלא נשבעה על כתובתה אלא שיש לי על זה כמה