תשורת ש"י שמ

הכא מי יימר דדעתו היה להקדיש אפילו אם יעמוד הלכך ודאי נכסים בחוקת נותן קיימי ואף ספק איסור מעילה ליכא דאיהו ידע בנפשיה עכ"ל דהובא בקיצור בנה"מ בדיני תפיסה סק"ב ומזה ראיה לדברי המג"ד ס"ס קמ"ג

וא"ל כיון דהניחם להתפלל שם עד עתה מה יועיל מה שאומר דבדעתו היה שיהא בית הכנסת רק עד שיחזור בו והא איתא בפ' ארבעה נדרים דף כ"ח אהא דנודרין להרגין דאומר יאסרו כל פירות עולם עלי ומחשב בלבו היום ואף דדברים שבלב אינן דברים אונס שאני הרי דכשאינו אונס אין מועיל מה שמחשב בלבו היום וה"נ מה יועיל מה שחישב בלבו עד זמן שיחזור בו דזה אינו דהא מבואר בפירוש הר"ן בנדרים שם ובפרק שבועות שתים בתרא פ"ג דבאומר יאסרו כל פירות עולם עלי משמעות לשונו משמע לעולם לכן דברים שבלב ל"ה דברים כשאינו אונס עיי"ש משא"כ הכא דאין אומר ואין דברים שהקדיש הבית רק באנו עליו מדהשאיל ביתו להתפלל בו או הניח לכנוס בו ציבור להתפלל סתמא הקדישו בלבו והרי אומר דבלבו היה רק עד זמן שיחזור בו ול"ל בזה דברים שבלב ל"ה דברים כיון דאינם סותרין לדברי פיו כלל אלא הכל דברים שבלב נהי דמהני משום כל נדיב לב כדאיתא בפ' שבועות שתים דף כ"ו ע"ב מ"מ אם נתכוין בלבו איזה תנאי הרי לא נדב בלבו יותר

ובשו"ת חוט המשולש ס"ז פסק בכגון זה דאין בו קדושת בית הכנסת ויכול לדחות הציבור משם ויכול למכרה לכל מילי וא"צ להעלות דמיו לקדושה דאין לזה דין קדושה עד שיקנהו לציבור או יקדישיהו לצמיתות לדורותיו וחתמו על תשובה זו גם התשב"ץ וחכמי העיר

אבל מה שהביא א"ר סימן קנ"ג ממהריט"צ דבזמנינו אין בבית המשאיל קדושה כלל במכ"ת לא העתיק יפה דהתם מבואר דבמלכות תוגרמה אין להם קדושה מטעם המבואר שם ועיין מג"ד סימן קנ"ד סק"א הלא המה דברי מהרי"ח שהביא מהריט"צ ובשו"ת יעב"ץ ח"א סימן קע"ו חולק וכתב שבמשך ימי שכירתו ודאי קדוש הוא לכל דיני בית הכנסת ואינו נפקע כל ימי השכירות אם לא התנו עליו מתחלתו כהלכה והובא בע"ד כלל חי"ת

תקמג

שאלה צעיר לימים ועדיין לא קיים מצות פ"ו עזבה אותו אשתו וברחה עם ערל אחד החשוק שלה והלכו שני ת"ח אצלה ובקשו ממנה שתקבל ג"פ מבעלה ואמרה היא א"צ גט רק אם יתן לה הבעל אלף ז"כ תקבל ממנו גט כי יודעת כי הבעל ירא חטא ולא ישא אחרת עד שתקבל ממנו גט וכאשר באו אצלה הת"ח מצאוה עם הערל גם אנשי מקומה אומרים כי כשבאה שם וכסבורים אשר הם שניהם ערלים והם בעל ואשתו דרים יחדו ואי אפשר לגרשה בעל כרחה ולהתראות פנים עמה מפני סכנה גם מעות אין לו ליתן לה וגם אין בכחו וממונו להשתדל היתר ממ"ר וגם צריך לזה זמן רב והעיר משו"ת ד"ח ואב"צ ובאמת נ"ד אינו דומה לדדהו כי בנידון דידן עדיין אינו ברור אם אסורה לחזור לבעלה ישראל אפילו נתייחדה עם הגוי זמן הרבה כמ"ש דג"מ באה"ע סי' זיין

ומ"מ נ"ל דמותר לישא אחרת בלא התרת מ"ר לפימ"ש ב"ש בסימן ע"ז סק"כ ממהרי"ק שרש ס"ג במורדת אם ב"ד יסכימו שעוותה עליו מוסר לישא אחרת אפילו בנשואה ואף דכתב הב"ש לבסוף דהד"מ כתב בסימן קנ"ד בשם תשובת מיימני סוף אישות אפילו ארוסה אין מתירין לו לישא אחרת ומשמע דחולק על מהרי"ק גם במורדת דהא התשובות מיימני מיירי במורדת מ"מ חדא דהתם מיירי דיכול ליתן לה גט ברצונה אבל נ"ד אפילו בע"כ א"י לגרשה ועוד הד"מ גופא בסימן א' כתב דהיכא דאיכא פלוגתא המיקל לא הפסיד והובא בב"ש שם ס"ק כ"א

ועוד הרי כתב תה"ד סימן רמ"ב אם רגילה להתייחד עם גוים היא עוברת על דת ופשיטא על כה"ג לא תיקן הגאון עכ"ל משמע דא"צ התרת מ"ר כיון דלא תיקן הגאון על כה"ג ובנ"ד מציור הענין נראה דנתייחדה עם הערל כמה ימים לשם זנות דגרע מנידון התה"ד שנתייחדה משום סרסרות ומשא ומתן

ורשד"ם חאה"ע סימן ק"כ כתב על מורדת זה ארבע שנים מותר לישא אחרת דספק ככמה פוסקים דס"ל דלא גזר רגמ"ה רק עד סוף אלף החמישי ואת"ל לחלוטין תיקן שמא במורדת לא תיקן כדעת כ"פ ואפילו את"ל במורדת סתם לא עבדינן מעשה מ"מ למורדת כזאת שעבר ד' שנים לא יעלה ע"ד שיהא האיש אסור בנחשתיים ואשתו שוחקת ממנו ויש בזה כמה איסורים ודרכי התורה דרכי נועם ואומדנא גדולה דזה לא עלה בדעת רגמ"ה לתקן עליו את"ד ולפ"ז אומר אני דכגון זו בנ"ד אפילו במעט זמן י"ל באופן זה שתמרוד על בעלה ותתחבר לערל לא עלה ע"ד רגמ"ה לגזור עליו אפ"ת דלא נאסרה לבעלה ישראל ביחוד כזה בלא קו"ס

וברשד"ם שם בסוף התשובה כתב עוד כיון דלא שכיח שתמרוד בבעלה ותשב גלמודה ארבע שנים ודאי לא תיקן רגמ"ה במלתא דלא שכיח ושכן כתב הר"ר יחיאל ומדהביא ראיה מסתמא ידע ביה דגברא רבה הוא ולפ"ז אומר אכי אף דכאן ליכא זמן הרבה מ"מ יותר י"ל דלא שכיח דהא כתב הרא"ש בסוף נדרים דחזקה אין אשה מפקעת עצמה מתחת בעלה להיות יושבת באיסור א"א כל ימיה ואם כן דתמרוד וגם גט אינה רוצה דניחא לה בצוותא דהערל לעולם זה ודאי לא שכיח כלל בבנות ישראל ואם נימא דגם זו אין דעתה לישב באיסור א"א כל ימיה אלא דלבה בטוח שיתן לה בעלה הרבה ממון שתקבל גט כדי שיוכל לישא אחרת כאשר מענה בפיה אם כן תקנתה שישא הבעל אחרת וכשתראה דתוחלתה נכזבה תתרצה לקבל גט בלא מתן דמים והרי רגמ"ה עיקר תיקן מפני תקנתה או אפשר נמי מפני תקנתו כמ"ש הר"ן בתשובה מ"ח וכאן תקנת שניהם שישא אחרת וא"כ בממ"נ מותר ליקח אחרת

ואין לדחות נהי דיש טעם להתיר או דלא שכיח מ"מ אפשר לא פלוג וכמ"ש תוספת פ"ק דשבת דף י"ד ריש ע"ב דהרי מהרי"ק ורשד"ם ור' יחיאל הנ"ל לא תשו לזה ונראה טעמם לפימ"ש המל"מ פי"ב מה"ג הט"ז דהיכא דיש תק"ע לא אמרינן ל"פ עיי"ש ואם כן כ"ש משום עגון האיש דהרי מבואר בפ' אע"פ דף ק"ד ע"ב דצער האיש לישב בלא אשה מרובה מצער האשה וכ"כ רשד"ם חיו"ד סי' ק"ם דיותר יש לחוש לעיגון דאיש מעגון האשה עיי"ש וגם הוא מצווה על פו"ר

ועוד נהי דאין ברור איסורה לחזור לבעלה ישראל מ"מ גם ההיתר אינו ברור בנתייחדה עם גוי