תשורת ש"י לד

הא"א ורדב"ז והלקינו וצ"צ הנ"ל דלא הזכירם כלל ומ"ש שם ראיה אף דאפסקיה אחר לא אבד זכותו מברכות דכ"ח בהא דאמרו מזה בן מזה עיי"ש י"ל חדא דהתם לא היה הסח הדעת דאפשר יפייס ר"ג לר"י וכאשר היה לבסוף וראב"ע עצמו לא סמכא דעתו דאמר לדיבותהו לישתמש אינש בכסי דמוקרי חדא יומא וגם אשתו אמרה דלמא מעבירין לך משום דר"ג יפייס לר"י וכ"כ בח"א שם ועוד כיון דר"ג הסיח דעתו בע"כ לא ניחא ליר"ש ליתהני מאחרים מה דאפקריה בע"כ כדאיתא בשבת פרק כל כתבי וה"נ ראב"ע מרצונו החזיר הנשיאות לר"ג כדאיתא בירושלמי פרק תפ"ה ועוד דל"ל כיון דאידחי אידחי במה שבידו כדאיתא בפ"ג דזבחים דף ל"ד ע"ב כל שבידו ל"ה דחוי וביד ר"ג לפייסו לר"י דר"י ודאי ימחול לו כדאיתא בס"פ החובל ובש"ע א"ח סימן תר"ו דהמוחל לא יהא אכזרי ועיין ש"ך חו"מ סימן ל"ד ס"ק ל"ג

סא

אשר שאל מר עמ"ש הש"ך יו"ד סימן ר"א סט ס"ק מ"ו בד"ה סוחט כסותו דכתב בתשובת רמב"ן סימן רל"א בשם ראב"ד דטעמא כיון שהמים יורדים למקוה מתוך ידי אדם עפי"ז תירץ הא דס"ז בכלי שניקב שוליה אינו פוסל את המקוה וכסות דהכא ככלי מנוקב הוא והקשו למר הא כסות מקבל טומאה והוייתו ע"י דבר המק"ט פסול כמבואר שם סמ"ח נ"ל דאינו פוסל רק אם לולא דבר המקבל טומאה לא היו המים באין למקוה כמבואר שם סל"ה ובש"ך שם ס"ק ק"ג וכאן אדרבה לולא הכסות היו המים במקוה שו"ר בשו"ת מנחת יהודא בקונטרס למקואות כתב כמ"ש

סב

שאלת אהא דשבת דף פ"ט עד עשרין שנין לא ענשת ומהרש"א בח"א פ"ק דקידושין דף כ"ט אהא אי נסיבנא בי"ד כתב דאז בר עונשין י"ל לפימ"ש ריטב"א שם דף ל"א דגדול מצווה ועושה דבמצוה יצה"ר מתגרה ביותר ה"נ כיון דעבירה גוררת עבירה מתגרה היצה"ר בבר עונשין בהרהור עבירה אולי יביאנו לעבירה שב"ד שלמטה מעכשיו ועוד כאן דבן סורר נידון ע"ש סופו דעמדה תורה עס"ד ודוקא כשיהא בן י"ג ה"נ ב"ד של מעלה שצופין לעתיד ורואין שסופו להרע יותר רק ב"ד של מטה לא נמסר להם רק בן סורר דעמדה תורה עס"ד כיון דעיני בשר להם אלא דזולת דברי מהרש"א נראה דכה"ג גם בפחות מבן י"ג דהא איתא בסנהדרין דף נ"ה דקטן מזיד הוא אלא דחס רחמנא עליו והובא בב"מ א"ע סימן קע"ח אם כן כה"ג דעבירה גוררת וב"ד של מעלה צופין לעתיד אדרבה חס רחמנא עליו ולוקטו מיד וזה אפשר טעם שמתו ער ואונן על מה שעשו בקטנותם

עוד יש אופן עפימ"ש בכוונת ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה דכבר חי בגלגול נ"ב שנה ועתה כשהיה בר ח"י שנין היה כבר שבעין ועיי"ש א"כ כה"ג פחות מבן עשרים אפשר דינו כבן עשרים דבצירוף שנים שכבר חי בגלגול ראשון בא לו הגדלות הראוי לבר עשרין וי"ל בזה מ"ד ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה דכפל שני חיי שרה של"ת מה שחלקם התורה משום דלא היו כולם בב"א רק בצירוף גלגולים ואפשר זה טעמו של הינוקא דבזהר פרש' שלח דף קע"א שנענש בעולם עליון על שבייש את רבו ועוד יש אופן דסתם בני אדם אין עונשין ב"ד שלמעלה פחות מבן עשרים אבל הראוי לעלות במדרגה גבוה בג"ע מדקדקין עמו יותר וע"ד וסביביו נסערה וע"ד שפירש אריז"ל מ"ש חכז"ל צדיקים אין להם מנוחה בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל והכי משמע בזהר שם דכשרצה הינוקא לעלות למתיבתא אחדי ביה מארי דדיינא ורצו לדונו משום דלפי אותו מתיבתא צריך צירוף יותר

ובת"ז ליום ל"ח תיקונא חמישאה משמע דעל עבירות שעד עשרים שנה נענש בעוה"ז כשיש תובע דוקא עייש"ה ולזה אפשר במוציא ז"ל ר"ל אם היה ראוי להוליד איזה נשמה בגוף וע"י אותו מעשה נולד תוך מזיק הנשמה תובע ר"ל ואפשר שזה שאמר וירע בעיני ד' אשר עשה היינו דנעשה מזיק וימת גם אותו דבמיתת אונן גם המזיק מת כיון שקיבל עונשו

ב) ומה ששאלת עמ"ש במ"ח במסכת שארית ערבית פ"ו דאין קדיש מציל או"א רק על שלא ענו אמן והרי במדרשים הובא ברמ"א יו"ד סימן שע"ו דמציל מגיהנם גם על שאר עונות יפה תמהת ואני הבנתי מסידור ר"ש מכוונת האריז"ל דקדיש של היתום עצמו מציל או"א גם מעונש גיהנם אחר וגם מעלהו בג"ע ממדרגה למדרגה ולכן אומרים גם בשבת ויו"ט ויא"צ אך מה שעונים הצבור איהש"ר אחר היתום אינו מציל רק מעונש על שלא ענה אמן וכן משמע בזהר הרקיע דף ס"ב ע"ב דהא דאינו מציל רק על עניית אמן קאי רק עמ"ש בזהר שם דעניית הציבור אמן יהש"ר מציל. וי"ל עוד דאם או"א צריכין לכפרה על שלא ענו אמן אזי הקדיש אינו מציל רק ע"ז אבל כשא"צ כפרה על זה או כבר נתכפר אזי הקדיש מציל גם משאר עונש דמדה הוא בתורה אם אינו ענין לזה תנוהו ענין לזה וז"ש ריב"ל כל העונה איהש"ר בכל כחו קורעין לו גז"ד דבנו הוא כחו כדכתיב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני דאם בעצמו עונה וגם כחו אזי קורעין לו גז"ד באא"ע

סג שאלה כלי מתכות מצופין בפנים בגלייז ונבלע בהן איסור ומחמת חשש שהגלייז מן חרס מלבנן ואומרים דאם ממלאן אפר ומניחים בתנור להתלבן לא יזיק להגלייז אם שפיר דמי הנה בח"ס יו"ד ס"ס קי"ג כתב למלאות גחלים דמסתמא לא ניחוש דפקעי ול"ח דלא אסיק להו שפיר משום דחייס דכיון דאינו אלא שיע בעלמא וגם ספק אם הוא חרס מותר לסמוך ע"ז עיי"ש משמע שיתלבן בתנור מבחוץ לא מועיל ומשום דכבכ"פ מה בלעתו מבפנים כן ליבונו להפליט צ"ל מבפנים וכן מבואר בש"ע א"ח תנ"א ס"ב אף דבפרק אין מעמידין דף ל"ג מ"ב קנקנים של נכרים שהחזירן לכבשן האש כיון שנשרו מהן זיפתן מותרין ואפילו רק רפאי מרפא ופרש"י כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה הזפת כבר בתלבן החרס וכתבו תוספת דלפ"ז אם מסיקו מבפנים עד שאם היה זפת מבחוץ והיה נושר די בכך רק יש לחוש דלמא חס עליה דלמא פקעי ועיי"ש ואם כן כאן דלא חיישינן לחייס הל"ל דסגי בליבון מבחוץ אבל באמת אין ראיה דהתם לענין הכשר מיי"נ שאני