תשורת ש"י לג

וארא אם כן יש סתירה וע"כ אחר מת בשפטאהל בפ' וארא ואינו ידוע מנו הוא כי אותם שהעידו לפני הרב על מיתתו של הארח א"י שמו כלל

אמנם י"ל דאין סתירה דימים שלא באו לכלל שבוע לא אמרה ושבועות ליכא יותר משלש וכה"ג איתא בריש ב"ב דף ג' ע"ב דלא הוי טפח לא תני. ומה שאמרה האשה דהאורח אמר לה ששמו אהרן דוד ובעלה של עגונה היה שמו יצחק דוד אף דמ"ש בתשובות אחרונים לומר פלגינן דיבורו לא נ"ל דל"ד לפלוני רבעני לרצונו דאדם קרוב אצל עצמו ואינו עד נאמן לעצמו וכאלו לא העיד רק פלוני רבע אבל כאן כי היכא דנאמנת שהאורח אמר לה ששם אשתו כך ושם עירו כך נאמנת גם כן שאמר לה ששמו אהרן דוד ונימא אחר הוא וגם מה. שרצית לומר ראשה נאמנת להתיר לא לאסור לא נ"ל דכי יגרע משתי נשים המכחישות כשבאו בב"א ק"ו כאן דפה שהתיר אסר

אבל י"ל נהי דהר"ן בתשובה סימן ל"ג לא התיר בשינוי השם מטעם שעשוי להשתנות רק מחמת שהתפאר שישנה שמו עיי"ש הוצרך לזה דבל"ז מהיכי תיתי ישנה שמו ושארית ישראל לא ידברו כזב אבל בנ"ד עשוי להשתנות מחמת חולי דיקרע גז"ד ובראותו כי כבדה עליו החולי החליט בדעתו לשנות שמו בעצמו כי היה גר בארץ נכריה ומי יחוש חוץ ממנו והאשה ששאלה אותו על שמו והוא שהשיב לה לא נתכונו שלא תתעגן אשתו כנראה מהמשך דבריהם לכן לא אמר לה רק שם שהחליט בדעתו ובתום לבבו שינה שמו

ויש עוד סעד לזה כי העיד אחד מגערלא שזה האורח ששלח בו בפרק והובל אל האשה אמר לו ששמו יצחק דוד והאשה אמרה שזה האורח אמר לה ששמו אהרן דוד וכדי שלא להחזיקם מוכחשין יש ליישב דבריהם כדאיתא בחו"מ סימן למ"ד סס"ב וכיון דיש להתיר עגונה הזאת ע"י שאר סימנים שאמרה האשה על האדם שמת לא נאמר אחר היה מחמת שאמר לה ששמו אהרן דוד

נט

מעשה בראובן החזיק בשכירות ראנדיא מן שרי המדינה ולפני כלות הזמן נעשה ליסטאציא לפני הממונה של השר והוסיף שמעון על השכירות וכראות ראובן כן אמר לפני הממונה שלא בפני שמעון שיתן הוא ההוספה ולפי דיניהם לא היה יכול הממונה לסלק את שמעון עד ששאל את השר וכתב להשר לכתוב לו דעתו וראובן ירא שלא ישאר בלא הראנדי נתפשר עם שמעון ונתן לו ריוח ונתן לו שמעון שטר בכומ"ס ואח"ז כתב השר שיתן הראנדי לראובן ועתה תבע ראובן מן שמעון שיחזיר לו הריוח שנתן לו

נראה דא"י להוציא משמעון דקי"ל אין ברירה ולא הוברר למפרע רצון השר ולומר אגלא למפרע שלא היה הראנדי של שמעון ונתן לו ראובן הריוח בטעות אלא נולד אחר כך וא"כ לפמ"ש תוס' בפרק ד' דכתובות מ"ז ב' אהא דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה דלפיכך הקונה פרה ונטרפה או מתה אין הלוקח יכול לומר אדעת כן לא קניתי כיון דלאו כדעתו לבד תליא ואפשר המוכר לא היה מתרצה למכור עד"ז ה"ל ללוקח לפרש ובמל"מ פ"ז מזכיה הסביר הדבר דדוקא שאין קפידא בתנאי זה למוכר דאין לו הפסד דמחזיר לו מה שנטל ממנו אזי אזלינן בתר אומדנא עיי"ש מ"מ גם כאן יש קפידא לשמעון דאם לא היה מוכר לראובן היה משתדל שלא ישאל הממונה את השר או היה משתדל אצל השר שלא יטול הראנדי ממנו וע"י המכירה נסתלק וי"ל דע"ת זה לא היה רוצה להסתלק ועוד דיכול שמעון לומר אלו לא מכרתי לך מזל שלי היה גורם שלא יטול השר ממני ועיין ב"מ דף ק"ו דהיכא דאפשר לתלות במזל תלינן ועיין נתיבות סימן ר"ל גבי מכר פרה ומתה דאין מבטלין המכירה משום דיכול המוכר לומר אלו היתה שלי לא היתה מתה דנסתפחה שדך ומזלך גרם ה"נ תלוי במזל

מעשה ראובן היה רב בעיר ונפטר ונתמנה אחר ובן הראשון מיחה בו מתחלה ולא שמעו לו ואחר ארבעים שנה מת הרב ונתמנה בנו והיה רב איזה שנים ונתמנה במקום אחר ויש לו אח ורוצה להתמנות מכח אביו ובן הרב ראובן טוען שהוא קודם מכח אביו. הנה א"ל דבן ראובן ודאי נתייאש כיון דעברו ארבעים שנה חדא דיאוש ל"מ כיון דבאיסורא אתי לידיה ויורש ל"ח ש"ר עיין חי"מ סימן שס"א ועוד כ"ז דלא שמעניה דנתייאש גם בארבעים שנה י"ל דלא נתייאש כמ"ש בנה"מ סימן קמ"ט סעיף י"ד אך כיון דלא מיחה רק מתחלה י"ל דאח"כ קנה הרב השני חזקת הבן של רב ראשון כדקי"ל דמחאה צ"ל כל ג"ש דאל"כ אמרינן קנה ממני ואבד שטרו והיורש טוענין לו דאביו קנה כדאיתא בחו"מ סימן קמ"ו ס"ח וס"י

ולענין השני אחר שיצא אחיו י"ל נמי אינו יורש חזקת אביו כיון דכבר אידחי ואסח דעתו עיין אשל אברהם א"ח סימן נ"ג והלכות קטנות שאלה ל"ט בתוקע שמת ונכנס אחר במקומו כי בן הראשון לא היה גדול אז ואח"כ מת תוקע השני יש לבן תוקע השני החזקה מכח אביו ובן הראשון אין לו ועיין רדב"ז ס"ס נ"ט וצ"צ סימן ט"ז ומשם תראה להדיא ראיה לנ"ד דפקע זכות של זה הבן שבא אחר שיצא אחיו ונפטרו הקהל ממנו מאחר שבדין קבלו אחיו תחלה מחמת שהיה גדול יותר או מומחה ביותר דאין זכות לבן מכח אביו רק מחמת מנהג כמ"ש מג"א סימן נ"ג בסופו ואין המנהג רק ליקח המיוחד שבבניו וכן היה בכהן המשוח תחתיו מבניו ולא כל בניו ואינו יכול ליקח זכותו מאחיו דלא נשתעבדו לו הקהל רק כשיהא רב אצלם כמו אביו אבל להעמיד אחר במקומו יכולין הקהל לומר את מהימנות לי ואידך לא מהימן לי וכדאיתא בפרק המפקיד דף ל"ו ע"ב ואיתא בחו"מ סימן רצ"א סכ"ו די"ל כן אפילו השני ידוע לכל שהוא טוב וכשר יותר מן הראשון ובגיטין דכ"ט איתא אין השוכר יכול להשכיר ועיין בצ"צ סימן צ"ט דהשואל והמשיב פשיטא להו דאין שותף יכול למכור חלקו לאחר וא"כ ה"נ דרב או שו"ב וחזן ושמש אין יכולים למכור זכותם לאחר בע"כ של הקהל ומכח ירושת אחיו אין טעם בחייו וכמ"ש במקום אחר דלא מצינו רק בתורת ירושה כשמת משא"כ כשהרב הולך למקום אחר

ובשו"ת ד"ח ח"א סי"ג נראה דאישתמיטתיה דברי הא"א