תשורת ש"י שלח

יותר והשיב מהר"ם כיון שהשכירו ללמד אח כרו נתחייב לבנו ולא כל הימנו לאב למחול שעבודו דבן דזכין לו ואין מחייבין לו וראיה מתוספתא דכתובות פרק מי שהיה נשוי כתב לזון את בת אשתו ומחלה לו לאו כל כמינה את"ד ואפ"ת דמהרי"ט לא ס"ל הכי מה יענה להראיה שהביא מהר"ם ואף די"ל שאני הא דפוסק לזון בת אשתו אף דפסק לה מחמת שנשאת לו הרי גם עתה נשואה לו ואין להבעל טענה משא"כ הא דמהר"ם כיון דבעה"ב שכרו וכשא"ל לך מעמדי הרי ממילא אינו רוצה לשלם לו השכירות והמלמד נשתעבד רק לאב בעד השכירות ולא ניחא למלמד לילך עמו בדיני ודיינא ואולי לא יציית וכן בהך דמהרי"ט דהאב נתחייב להעמיד לו בתו לנשואין וליתן לו נדוניא וע"ד זה נשתעבד החתן וכיון דהאב חזר בו ואינו רוצה לקיים גם החתן פטור וכיון שנפטר נתפרדה השידוך לגמרי וכמ"ש מהרי"ט שם לפני זה וחדא טעמא הוא מ"מ קשה לומר דפליג על מהר"ם דיליף מהתוספתא ולא מחלק בהכי ואיך לא זכר מהרי"ט דברי מהר"ם והובא בפוסקים במרדכי ר"פ האומנין סימ' שמ"ו וברי"ו

ונראה לחלק דלענין שידוך שייך השתעבדות גם אצל הכלה שתתחייב להנשא לו ולא לאחר ומ"מ ע"י שעבוד אביה לא משתעבדת כשאינה קטנה ונערה לא מבעיא כשנעשה השידוך שלא בפניה ולא מדעתה אף דאיתתא בכל דהו ניחא לה מ"מ יש בה גם כן צד חוב דמתסרה בקרוביו ואולי לא ניחא לה חתן זה דהרי אפילו קטנה מצוה לאביה שלא לקדשה עד שתגדיל ותאמר רוצה אני בזה כדאיתא בר"פ החזיש מקדש ובאה"ע סימן ל"ז ס"ח ועיין נה"ך ביו"ד סימן קס"ב דהיכא דהוה זכות ויש בו נמי צד חובה לא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו ואף דמהר"ם כתב דזכות הוא לבת היינו משום דהברירה בידה לקיים או לבטל הוי זכות וכמ"ש בנה"מ סי' קצ"ה ס"ג לענין מכר וזיכה ללוקח ע"י אחר מ"מ היינו משום דהברירה בידה לבטל השידוך אלא אפי' נעשה השידוך מדעתה ובפניה מ"מ קיום השידוך שנעשה ע"י שנשבע אביה אין מכריחה דאפי' אמרה לאביה שישבע לא מהני שבועה ע"י שליח וכמ"ש רמב"ן בפי"נ והובא בבית מאיר אה"ע סימן ק"כ וגם מה שקיבל אביה בקנין אפילו לפוסקים דקנין אתן מועיל מ"מ אין מכריח את הבת בקנין זה וכמ"ש בשו"ת מהר"ח א"ז סימן כ"ז במי שמכר לחברו בהקפה ונתערב אחר בקנין שאם לא ישלם לז"פ ישלם ההפסד שיהא למוכר מחמת עיכוב הפרעון דלא נשתעבד הלוקח אפילו אם היה אומר הערב אני מקבל עלי בקנין שהלוקח יפייסך כאשר שלחני לעשות קנין לא היה כלום לשעבד המשלח אא"כ אמר אני מקבל קנין במקומו וידי כידו לפי שאני שלוחו וסודר שאני מושכו ותופס בו בידי כאלו הוא היה מושכו ותופס בו שאז שלוחו שא"כ ואז בקבלת הקנין נשתעבד המשלח ולא השליח יעיי"ש וה"נ האב קיבל בקנין סתם נשתעבד האב לבד ולא בתו ויכולה לחזור בה אח"כ דאין עליה לא שבועה ולא חיוב הקנין וכיון שכן גם החתן לא נשתעבד לה רק לאביה וכה"ג כתב תוספת בפרק איזהו נשך דף ס"ו בסד"ה ומניומי בשם ר"ת לענין ערבוני מחול לך כיון המוכר יכול לחזור וא"צ לכפול הערבון גם לוקח יכול לחזור בו וזה לא שייך גבי מלמד דהא מה דמלמד א"י לחזור בו אף דפועל חוזר בחצי היום משום דמלמד הוי דבר האבד כדאי' בשו"ת רשב"א ובמרדכי שם וא"כ ע"כ כשאין מצוי מלמד אחר כזה ואזי גם הבן א"י לומר לא אלמוד אצל זה דע"כ מחויב ללמוד וכן בפוסק לזון בת אשתו משום שנשאת לו והרי קיימה קמיה ואצל הבת ליכא מעולם שום שעבוד ושום חוב שיאמר הבעל כיון שלא חל שעבוד הבת שתהא בם כן משועבדת לי גם שעבודי לא חל דאצל הבת ליכא רק זכות ואצל הבעל אדרבה הלואי שלא תתרצה הבת שיזובה בחכם

נמצא מהרי"ט לית ליה הא דהפרישה והב"ש בסי' קי"ד סק"ו כתב על דברי הפרישה להקשות דאין צריך ראיה ולפימ"ש צריך וצריך ואדרבה י"ל כמ"ש מהרי"ט וגם הפרישה לא קאמר רק יש למדין מכאן משמע דלאו כ"ע ס"ל הכי ועמ"ש לעיל שאלה תקכ"ז

תקמא

שאלת אחד דירתו סמוך ליער עצים וכל פרנסתו מהפועלים שם ויש עוד אחר ומוכר גם בשר חזיר ולכן נמשכו הפועלים לקנות גם שאר דברים משם בבת אחת ונגרע פרנסת זה שאין לו בשר ד"א ושואל כי יש לו מקולין הנקרא באנק למכור בתוכו בשר אם מותר לחלקו במחיצה ולעשות חדר בפ"ע ולהשכיר החדר לגוי והגוי יעשה לו לעצמו עסק מכירת בשר חזיר ולא יהא להמשכיר שום חלק בזה ורוצה לכתוב זה עפ"י שופטי העיר אשר השכיר החדר להגוי ואין לו חלק במכירת הד"א את"ד

הנה שלא יהא מחמת השכירות כעושה סחורה באיסורין ליכא חשש דהא מבואר במג"א סי' ת"ן סק"ו דאסור בפסח להשכיר חדר לגוי להניח בו חמץ משום דאין משתכרין באיסורי הנאה עיי"ש וא"כ הכא דד"א אינו אסור רק באכילה כמו שמותר ליהנות מהשכירות ה"נ בהנאה דאתי לו מחמתו מהפועלים וכ"כ הרמ"ע בתשובה למד דלא אסרו רק להשהות איסורי אכילה כדי להשתכר הא אם נשתכר ממילא מותר וחילוק מחיצה סגי מחשש שמא יאכל כמבואר בא"ח סי' ת"ם ס"ב

אך יל"ע משום חשש מ"ע דיאמרו דהעסק של הישראל המשכיר והגוי רק שכיר אצלו כיון שהוא ברשות הישראל והנה בפ' הזרוע דף קל"ג ע"ב איתא בגוי המשתתף עם ישראל בבהמה פטורין מהמתנות וא"צ לרשום משום דגוי מפעי פעי שיש לו חלק בה עיי"ש והתם דבאמת אינו רק שותף מפעי פעי דיש לו חלק והכא דכולו שלו מפעי פעי דכולו שלו וליכא מ"ע. ואין לומר דשא"ה דהגוי יושב במטבחיים בשעת מכירה בשר כשר לישראלים ואז מפעי פעי וליכא מ"ע לישראלים משא"כ הכא רק גוים באים לקנות בשר חזיר דהא הרמב"ם בפ"ט מהלכות בכורים ה"י כתב משום דסתם עכו"ם מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף ואף שאין עמו בשעת מכירה. אמנם רש"י וטוש"ע יו"ד סי' ס"א סכ"ה כתבו דדוקא כשיושב הגוי בבית המטבחיים בשעת מכירה ועיי"ש בפר"ח וא"כ ליכא ראיה לכאן דאין ישראלים קונים. לפי נימוס מדינתנו דמכל עסק צריכון לתת מס וצריך להשיג רשיון על העסק שקורין אפערט והישראל מסתמא יש לו אפערט על העסק הבאנק והגוי ניצול על ידו מלתת מס ואין צריך