תשורת ש"י שלז

דמתקריא דעש דהיינו הראשון בשני עיינין ודמתקריא בעין אחת

אח"כ ראיתי בשו"ת ב"ח סימן צדי"ק שהיה מנהג לכתוב שם העיר בגט טיקטין ונתקבל אחד לרב וחקר אחר שם העיר ומצא שהגוים כותבין טיקאטשין וכן בשטרי קיומים מן המלכות כתוב בכולם טיקאטשין לכן כתב בגט טיקטין דמתקריא טיקאטשין והשיב הב"ח שיפה עשה שאין בזה הוצאות לעז על גיטין הראשונים שהרי רבינו אביגדור פסק שאיזה מהם שיכתוב בלא חברו כשר ובדיעבד ודאי כשר כיון שמכירין שניהם א"כ אין כאן לעז על גיטין הראשונים ולכתחלה ודאי צריך לכתוב שניהם והובא בשו"ת רח"כ סימן עין והסכים עמו וכן הסכים שם בסי' ע"א בעל מרכבת המשנה

תקלט

שאלה בחדר קטן אורך קלאפטר וכן ברוחב היה בו תשעה תרנגולים ושתי בר אווזות והדלת סגורה ושמעו אותם בלילה מקרקרין ונמצא בבוקר עוף אחד נקרע על הראש ועוף אחד נמרטו מנוצת שלו ומן החדר יכולין לעלות לעליה כי אינו מקורה והעליה על כל חדרי הבית באורך ששה קלאפטר ורוחב ארבע קלאפטיר ושכיח שם טחורין הדורסים וכתב כיון דיכולין לפרוח מן החדר הקטן להעליה ושם הוא מקום רחב הרבה אפשר להכשיר גם באכילה עופת שלא נמצא בהם ריעותא כי המשב״ז בסימן נ"ז מיקל בעופות דיכולין לפרוח לחוץ וה"נ יכולין לפרוח על העליה שהוא מקום רחב וכ"כ בשו"ת בית שלמה סי' קט"ז. תשובה

הנה הבית שלמה שם כתב דמתשובת צ"צ סי' ק"ה וגם מתשובת ב"ח מבואר דאף בדיר אין היתר לגבי עופות רק בדיר שאינו מקורה משום דיכולין לפרוח למעלה מן המחיצות הא מקורה גם בעופות אין להתיר עיי"ש אמנם בב"ח שם מבואר דלא כבית שלמה דז"ל בשאלה קכ"ז ועל דבר האווזות בחצר ונכנס ביניהם שועל ופצע לאחד מהם אי לא מסתפינא הייתי מתיר אפילו בחצר קטן מאחר שאפשר לו לעוף דרך מעלה יש לו מקום לברוח קרינן ביה אלא דמלשון סה"ת סימן כ"ה וסמ"ג בעשה סימן ס"ד משמע להדיא דאפילו בעופות אין להתיר אא"כ במקום רחב וכן משמע מלשון או"ה דלענין תרנגולים כולם מתירים בחצר רחב את"ד הב"ח הרי דגם בחצר קטן הוכיח מסה"ת וסמ"ג ואו"ה לאסור וגם בצ"צ שם לא כתב רק בחצר ולא בדיר שאינו מקורה דכתב דבתרנגולים ועופות דמיירו בהו ספר התרומה דאפילו בחצר המוקף מחיצה מיקרי יכולים לברוח משום דיכולים לפרוח באויר למעלה ממחיצת החצר אבל בבהמות אע"פ שהחצר גדול הרבה אם הוא מוקף מחיצה מיקרי אין יכולין לברוח מפניו כיון שיכול לרדפו ושלא להניחו עד שישיגנו עיי"ש וכיון שהב"ח העיד דסה"ת לא מתיר בחצר קטן גם בעופות רק במקום רחב צ"ל דס"ל להצ"צ דתרתי למעליותא בעינן חצר רחב ומשום דאינו מקורה ויכולין נמי לפרוח למעלה מן המחיצות אם כן אין לסמוך על המשב"ז בסימן כ"ז סקי"ד ועל הב"ש דטובה צפורנן של ראשונים וכי' אלא במכירה או להשהותן אותן שלא נמצא בהן ריעותא אפשר להתיר

והנה בפא"ט דף נ"ג איתא תרי לישני ללשון קמא אין דרוסה לשועל ולאיכא דאמרי יש דרוסה לשועל וכתב אור זרוע בהלכות טרפות סימן ת"כ דפסק הראב"ן דאין דרוסה לשועל אבל ר"ח וה"ג וראבי"ה פסקו דאזלינן לחומרא כיון דיש תרי לישני וכ"כ הרי"ף והרא"ש דהוי ספק איסור דאורייתא ולחומרא ומ"מ העלה הב"ח לאסור בחצר קטן בשאלתו לענין שועל מכ"ש בדורס ודאי

ויל"ד למה כתב הרי"ף דהוה ספק איסור הלא כתב הרא"ש בפ"ק דב"ק סימן וא"ו בכל דוכתי רגיל רב אלפס לפסוק כלישנא בתרא וכ"כ בגיטין פ"ו סימן י"ב ואם כן ודאי יש דרוסה לשועל ונראה דסברת הרי"ף כיון שקבעו רב אשי באחרונה זה עיקר וכמ"ש הרא"ש בב"ק שם ובע"ז רפ"ב וא"כ תינח אם באחרונה לקולא ש"מ דעשה לישנא בתרא לודאי אבל אם לישנא בתרא לחומרא באיסור דאורייתא י"ל משום דרב אשי גופיה מספ"ל ויש להחמיר מספק לכן קבע לשון זה באחרונה

תקמ

שאלת עמ"ש תפא"י הובא בפ"ת לאה"ע סימן נו"ן סק"ט דאם מחל החתן ואבי הכלה אהדדי מועיל וא"ל דא"י למחול שעבוד הכלה וכמו בחו"מ ס"ס של"ג ליתא דהא לא זכתה מאביה סך הנדן עדיין דהו"ל קנין אתן והרי אין החתן צריך לנשאה חנם והקשתה דבפרישה סימן קי"ד כתב אהא דאם האם פוטרת בעלה מלזון בתה אחר שפסקה עמו לזונה אין שומעין לה דלאו כל כמינה להפסיד בתה דיש למדין מכאן שאם האב עושה שידוך לבתו עם אחר ופסק לה נדן ואח"כ נתרצו האב והחתן לבטל השידוך שאין לאב רשות לבטל שלא ברצון בתו את"ד השואל

הנה באמת הב"ש בהביאו דברי הפרישה דילג אותן תיבות ופסק לה נדן והבית יעקב שם כתב דנראה דמיירי שהחיתון היה בלי שום התחייבות ממון על עצמו רק שהחתן יקחנה כך רק הפרישה כתב דמיירי אפילו בפסק האב נדן ובלאה"נ לק"מ על תפא"י דהא היש למדין מהא דפסק לזון בת אשתו דמיירי באופן דמתחייב וא"י לחזור בו כדאיתא בר"פ הנושא ושם באה"ע אם כן ה"נ ע"כ מיירי דפסק לה נדן באופן דמחויב כגון בקנין וחיוב גופו דאינו קנין אתן אבל התפא"י כתב משום דהוי קנין אתן ואין הספר אצלי

וראיתי במהרי"ט חחו"מ סימן קו"ף בראובן שנשתדך עם בת שמעון ונתחייב שמעון בקנין ושבועה לתת לראובן את בתו רצויה ומפויסת לז"פ ובנדוניא כו"כ וראובן נתחייב גם כן בשבועה לכונסה לזמן הנזכר אח"כ נתחרט שמעון ואמר לראובן נתחרטתי מהשידוך ושאל ראובן אם אח"כ יחזור שמעון ויתרצה בהשידוך אם מחויב ראובן לעמוד בהשידוך והאריך שם לפטור את ראובן כיון דשמעון חזר בו פ"א ומחל לראובן וכ"ת מאחר ששדוכין אלו זכות הם לבת לא כל הימנו דשמעון לחוב לבתו ולא תפסיד היא זכותה מפני דברי אביה מ"מ לא נתחייב זה אלא ע"י התנאי שהתנה עם האב והוא נתחייב להככיסה מפוייסת ומאחר שהאב חזר בו אף הוא פטור את"ד והנה זה נתחייב בשבועה וא"י לחזור בו מהשידוך והנדוניא ואיך יכול למחול זכות בתו והנה הך דחו"מ סימן של"ג הוא מתשובת מהר"ם שהובא בשו"ת הרשב"א סימן תתע"ג וז"ל נשאל על מלמד שהתחילו ללמוד ואמר לו בעה"ב לך מעמדי ונתרצה המלמד ושוב חזר בו בעה"ב ורוצה לעכבו והמלמד אמר מחלת לי שעבודי ואינו רוצה ללמד לך