תשורת ש"י שלה

אף שאין אלא שיעור אחד ומשום דזה אינו יכול וזה א"י כל אחד ואחד כולה מעשה עביד כדפרש"י שם בד"ה שאינה יכולה לעמוד על שלשה וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהלכות שבת הט"ז והכא אם הגביהו פקח וחרש דגם פקח לא קני ולא מחלק בין שניהם יכולים בין שניהם א"י ומשום דקנין חרש מבטל קנין הפקח לרש״י אם כן ה"נ משיכת הגוים מבטל משיכת הישראל ולאס"ז קנה הישראל כולו כיון דהוה כאלו כ"א עביד כל המעשה דל"ל דרק לענין חיוב שבת חשוב כאלו כל אחד לבדו עביד הכל דהא התם מדמי שאר דברים לשבת לענין טומאת מדרס ולענין טביחה לחייב בדו"ה דאף דליכא רק שיעור אחד חשוב כאלו כל אחד עשה כל השיעור לבדו

תקלז

שאלה מעוברת בחדש טי"ת שכבה במטה ובצדה תינוק בן ג"ש ישנים והבעל ישב אצל השלחן ושמע בכיה קול דממה דקה והלך אצל המטה והעיר אשתו ושאלה אם הרגישה איזה דבר והשיבה לא ואחר איזה ימים המליטה זכר בשבת ומסתפק אם התינוק ששכב אצלה בכה מתוך שינתו או העובר דאם העובר בכה יש למולו בשמיני לבכייתו כדאי' ביוד סימן רס"ב ס"ד דאז ודאי הוציא ראשו חוץ לפרוזדר

והנוב"ת חיו"ד סימן ק"כ כתב אם בכה העובר כשהיתה אמו ישינה ולא הרגישה יש ספק כי יש רוב דאינו בוכה אא"כ הוציא ראשו חוץ לפרוזדר ויש נמי כנגדו רוב דאגב צערה היתה מתערה עיי"ש והובא בפ"ת יו"ד סימן קצ"ד ורס"ב ואם כן הכא דמסופק שמא התינוק ששכב אצלה בכה יש לנו לומר דהתינוק בכה ולא העובר דבין שתאמר דהעובר בכה טרם שהוציא ראשו חוץ לפרוזדר בין שתאמר שהוציא ראשו ולא מתערה הן נגד הרוב

ולכאורה יל"ע לפימ"ש במרדכי ביבמות בהגהות סימן קכ"ז לענין אי חלב פוטר מבכורה דרוב בהמות אינן חולבת אא"כ ילדה דיש מיעוטא דחולבת אף דלא ילדה וחזקת הבהמה שלא ילדה אף דקי"ל כרבנן דר"מ דרובא עדיף ה"מ לחומרא אבל לענין בכורה חיישינן למיעוטא להחמיר כיון דהוא איסור חמור דבכור יש בו שתי כריתות משום שוחט בחוץ ואוכל קדשים בטומאת הגוף יעיי"ש ואם כן אפשר ה"נ לענין למול בשבת יש לחוש למיעוט

אך שאני הכא לפימ"ש המרדכי בר"פ אין צדין לענין ספק אימת נולדה יש חזקה דלא נולדה עד היום ואם כן ה"נ יש חזקה דלא נולד עד שבת והוי רובא וחזקה דגם ר"מ דחייש למיעוטא מודה ברובא וחזקה דחשוב רק מיעוטא דמיעוטא כדאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב ואיתא בריש גיטין דגם לענין איסור אשת איש לא חייש ר"מ למיעוטא דמיעוטא ואם כן כ"ש לדידן דקי"ל כרבנן דר"מ ואפשר גם המרדכי לא אסר רק כשחזקה מסייע למיעוטא להחמיר וגם זה לכאורה קשה דהא אמרינן ביבמות שם דף קי"ט ע"א דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת לענין שלא תתייבם ודוחק לחלק בין שתי כריתות לכרת אחד ואפשר משום דלגבי ספק בכור הוי לכתחלה דהא א"צ ליתנו לכהן דהממע"ה משא"כ לענין יבום דאם לא תתייבם גם כן לא תנשא לאחר כדאיתא התם ותשאר עגונה ואם כן הכא אף דאפשר למולו אחר שבת מ"מ מילה בזמנה מצוה והוי דיעבד והא דאי' בפ"ק דיבמות דף זיי"ן ע"ב מידמי התם תרי איסורא הכא חד איסורא עיין בתוספת שם דף ג' ע"ב בד"ה לא תעשה ומהרש"א שם

ועוד דיש כאן ס"ס חדא שמא התינוק ששכב אצלה בכה ואת"ל העובר בכה שמא לא הוציא ראשו חוץ לפרוזדר וכבר העלו האחרונים לענין נולד ביה"ש דמותר למולו ביו"ט שני משום ס"ס עיין בפ"ת יו"ד סימן רס"ו ס"ח ובחידושי רע"ק שם ועיי"ש בדג"מ דצידד דהוה דשיל"מ ובחידושי רע"ק כתב דל"ה דשיל"מ כיון דמלוה למולו בזמנו והנו"ב עצמו בחא"ח סימן למ"ד כתב דלא הוי דשל"מ כיון דחוזר לאיסורו

ועוד הא הנו"ב עצמו כתב בנוב"ת חאה"ע סימן ל"ח דלא אמרינן דשיל"מ אפילו בדרבנן ספקו אסור אלא בדבר שלא היה לו חזקת היתר עיי"ש ואם כן כ"ש דס"ס בדשיל"מ ויש לו חז"ה דמותר דהא כתב הש"ך ביו"ד סימן ק"י סקנ"ט דאף דס"ס בדשיל"מ מותר לצורך כמ"ש רמ"א שם דוקא ס"ס אבל ספק דרבנן בדשיל"מ אסור לכ"ע כדמוכח בהדיא בש"ס רפ"ק דביצה דף ד' ע"א וכ"כ הרשב"א בת"ה וכיון דבספק דרבנן בדשיל"מ כשיש לו חזקת היתר מותר כ"ש ס"ס אפילו בדאורייתא דקיל ואם כן הכא דיש חזקה להיתר דלא ילדה עד השתא מותר גם בדשיל"מ בס"ס

ועוד לעולם תלינן בדבר המצוי יותר אפי' לקולא ואפילו באיסור דאורייתא כדאיתא ביו"ד סי' כ"ז סי"ג ובמג"א סימן תס"ז סקח"י ומקורו מפא"ט דף כ"א שגרונא שכיח ופסיקת חוט השדרה ל״ש וכמ"ש בביאור הגר"א שם ביו"ד ואם כן ה"נ שיהא עובר בוכה במעיה של אשה או שיוציא ראשו ויבכה ויחזור לבטנה אינו מצוי אבל תינוק בוכה קצת כשהוא ישן מצוי תולין במצוי ולא חשיב ספק

ועוד גם כשלא היה תינוק אצלה והקול בכיה נשמע מהעובר כשהיתה ישינה ויש ספק אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדר כנידון הנו"ב נ"ל די"ל כיון שאחר כך כשילדה נמצא העובר כולו תוך האשה י"ל כאן נמצא כאן היה כשבכה ולא היה חוץ לבית בטן האשה וכדאיתא פ"ק דנדה דף ד' ע"א כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן וכתב בשו"ת הרמ"ע סימן צ"ז הא ודאי כללא הוא כל האסורים והשרצים והנגעים והטומאות כשעת מציאתן ואף דהרמ"ע מיירי התם להחמיר מ"מ בדאיכא נמי חזקה אמרינן גם לקולא כמ"ש תוספת בנדה שם בד"ה שכל והובא בבכור שור במועד קטן וה"נ איכא חזקה דלא נולד עד השתא כמ"ש לעיל וצ"ע למה לא העיר הנו"ב בזה

תקלח

שאלה עיר דעש מעיקרא היתה נכתבת דעעש בשני עיינין בגיטין ושטרות ובאמט וכעת קם מושל חדש ותיקן לכתוב שם העיר בעין אחד לבד וכן הסכימו עמו ממקום גבוה וכ"כ באמט וכן התחילו לנהוג אחריהם כל העיר ומשמעות הפוסקים לכתוב בגיטין כמקדם וכמ"ש בג"פ סימן קכ"ח ס"ק כ"ו דכל שלא נעקר שם הראשון לגמרי ומעת שנתיישבו היהודים כותבין שם הראשון לבד לא מיקרי נשתקע וכותבין בגיטין כמקדם אף דבפי המון נשתנה לשם אחר וכ"ש אם שם השני הוא קיצור השם וכעין דעש אף דבשו"ת דרך יבחר בסימן סמ"ך כתב דלהכי מקדם היה דעעש בשני עיינין בכדי להיות נרגש במבטא עין השני דבחד עין אין העין רק לנקודה מ"מ הוא רק קוצה"ש ועיין בפ"ת בסימן קכ"ח שמביא שו"ת הרי"ם בשם בריסק שכותבים בריסטי ועיר