תשורת ש"י שלג

של שאר מינים מותר ולא נזכר של שער ויש להסתפק אם הוא בכלל שאר מינים וביו"ד סימן שפ"ב איתא אבל אסור בנעילת הסנדל דוקא של עור אבל של בגד או של גמי או של שער או של עץ מותר שאין מנעל אלא של עור עכ"ל אך כתב שם באה"ג אות ב' רמב"ן בסת"ה ויליף לה מדין איסור נעילת הסנדל ביוה"כ עכ"ל ועיינתי בסת"ה לרמב"ן דף כ"ז ע"ג וז"ל וכי אסור במנעל וסנדל הני מילי בשל עור אבל אינפילא של בגד מותר וסנדל של שעם נמי מותר דהתם ביוה"כ אמרינן אני ראיתי את ריב"ל שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ וכו' ואין מנעל אלא של עור ואנעלך תחש עכ"ל הרי דלא הזכיר של שער רק של שעם לכן נראה דט"ס נפל בדפוס ביו"ד ובמקום שעם כתב שער אבל של שער י"ל דאסור

וכן בראה דהא ביבמות פרק מצות חליצה דף ק"ב ע"ב אר"י א"ר סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו שנאמר ואנעלך תחש ופרש"י דתחש הוא עור לכן ה"נ צריך נעל של עור כולו בעא מיניה ר"א מרב הוא של עור ותרסיותיו של שיער מהו א"ל מי לא קרינן ביה ואנעלך תחש אי הכי כולו של שיער נמי ההוא קרקא מיקרי פירש בגליון הש"ס שם משום דיש לו שם בפ"ע וכתב נמ"י העושה מנעל כולו של שער הוא עב בהכרח לפי שמדבקם יחד וזה אינו קרוי מנעל כלל דשם בפ"ע יש לו שקורין אותו קורקא ונעל אמר רחמנא עכ"ל הרי קמן דכולו של שער חשוב מנעל של עור כדפריך כולו של שיער נמי אלא משום דיש לו שם אחר ובחליצה נעל כתוב פסול אבל לענין יוה"כ ואבל ר״ל דלאו דוקא נעל כתיב אלא דאין מנעל אלא של עור ואנעלך תחש כתיב ותחש הוא עור והרי של שיער נמי הוי החש ובלח"מ פ"ד מהלכות יבום הלכה י"ט כתב דלרמב"ם של שער חשוב עור ולהטור לא חשוב עור אמנם הב"ח באה"ע סימן קס"ט סעיף חי"ת וב"ש סי"ד סקט"ו כתב די"ל גם להטור העשוי משער חשוב עור אך בס"ק י"ג כתב דלרש"י ורשב"א מנעל העשוי מצמר לא חשוב עור וממועט מתחש עיי"ש אם כן הוי ספק לענין אבל ויוה"כ ואפשר אפילו נימא דחשוב עור העשוי משער מ"מ כיון דקורקא נקרא ואבד שם נעל מותר ביוה"כ ואבל לפי מה דיליף הש"ס מיחזקאל דא"ל הקב"ה נעליך תשים ברגליך מכלל דלכ"ע אסור כדאיתא בפרק ואלו מגלחין ט"ו ב' אם כן כיון דשל שער לא מיקרי כעל אינו אסור ואף דבפ' יוה"כ דף ע"ז יליף מוהוא הולך יחף מ"מ הא אין איסור רק בנעל של עור אם כן י"ל דאזלינן בתר שמא אך אם בתר טעמא אזלינן נראה לאסור לפימ"ש בכונות הטעם דאסור לנעול נעל או סנדל של עור משום דהוא משכא דחויא ואין לו אחיזה בקדושה ביוה"כ

תקלד

ישראל קנה בית וחצר מגוי ופסק עם הגוי להעמיד לו עד ז"פ עוד בנין באותו חצר ובתו"ז זה יש שבתות ויו"ט לכאורה כיון שלא היה עדיין נקרא שם ישראל יש לדמותו להא דאיתא בא"ח סימן רמ"ג ס"ב בהג"ה דאפילו במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל רק שכרם מגוי וחזר והשכירם לגוי שרי דאין שם ישראל נקרא עליו וכתב מג"א דה"ה אם קנה מותר אם כן י"ל ה"נ כיון דהגוי אינו שכיר יום של הישראל ועדיין לא נקרא שם ישראל עליו אמנם נראה דליתא דאין לדמות בנין מחובר שבונה הגוי בשביל ישראל ברשות ישראל למרחץ ותנור דהגוי נוטל דמים מן הריחב"ן והאופים לעצמו וכדמחלק מג"א בסימן רמ"ד סק"ד וסק"ז וגם בספר תוספת שבת סימן רמ"ג סק"ג כתב דאם קנה מעכו"ם לא שכיח שלא יקרא שמו עליו ואסור ושם בסימן רמ"ד סק"י גם כן מבואר דמחובר ממש ברשות ישראל אפילו אינו מפורסם שהוא של ישראל אסור והדג"מ בסימן רמ"ד ס"ב כתב דאם הישראל עשה קיבולת עם הגוי לסתת אבנים וקורות של הגוי אם אינו בביתו של ישראל שרי עיי"ש אבל כאן הרי הוא בבית וחצר של ישראל שו"ר בתשובה מאהבה ח"ב על ש"ע א"ח סימן רמ"ד דדחה דעת השואל דר"ל דגם בזה מועיל מה שקנה מהגוי ועדיין לא נקרא שם ישראל עליו והישראל אינו דר עדיין שם והת"מ דחה דבריו בפשיטות ואסר עיי"ש

אמנם כ"ז דאין קנין הבית והחצר נעשה על תנאי שאם לא יגמר המוכר בנין החדש עד ז"פ יתבטל גם קנין הבית והחצר דנמצא קנין הבית והחצר מוחלט לישראל רק חיוב בפ"ע על המוכר להעמיד לו עד ז"פ עוד בנין חדש ואם לא יגמר הגוי הבנין חדש עד ז"פ יחויב בדיניהם לשלם לישראל מה שגרם לו מניעת ריוח עוד קנס כפי מה שהתני ואפשר נמי אפילו נעשה בתנאי גמור רק במעכשיו דהבית וחצר קנוי מעכשיו לישראל אם יגמר הגוי הבנין חדש עד ז"פ דהרי כאשר יקיים הגוי תנאו נמצא לא נתבטל המכר מעולם ונבנה הבנין חרש ברשות ישראל להנאות ישראל אבל אם קנה הבית והחצר באופן שלא יחול הקנין כלל רק כשיגמר בנין החדש נמצא אין בונה ברשות ישראל והאבנים והעצים גם כן אינם של ישראל לעת עתה בזה נראה דמותר תדע דתוספת ספ"ק דע"ז וש"פ לא מצאו פתר להא דאמר בירושלמי דמחובר אפילו בביתו של גוי אסור דהלא מחובר הוא בביתו של ישראל ונדחקו לומר דגוי מסתת אבנים בביתו לצורך מחובר לשקעם אח"כ בבנין של ישראל ולמה לא מוקי בכה"ג דפסק עם גוי לבנות לו בית בקרקע של גוי ואחר גמרו יהא קנוי להישראל אבנו ועצו וקרקעו אלא ודאי דזה פשיטא להו דשרי והב"ח א"ח בסימן רמ"ד ס"ב כתב לפרש דברי הירושלמי בפשוט דלא אסר בנין בביתו של גוי אלא ממש במחובר דבונה ביתו של ישראל ברשותו של גוי כגון שהקרקע של גוי והבנין של ישראל דמיפרסמא מלתא דהמלאכה בשביל ישראל ואסור יעיי"ש נראה דמשום דהעצים ואבנים של ישראל מכבר אסור ועיין מג"א סימן רמ"ד סק"ט והגהות לבש"ר שם והפרמ"ג באשל אברהם סי' רמ"ד סקי"ג כתב על התו"ש בסק"י הנ"ל דא"י מנ"ל ויש לצדד היכא שקצץ ועכו"ם בונה בית חדש וא"י ולא נקרא עדיין שם ישראל עליו ובפרט ברחוב שאין ישראלים דרים שם הרואה אומר של א"י הוא עכ"ל נראה דמיירי כנ"ד שהקרקע קנה מגוי לכן עדיין לא נקרא שם ישראל עליו ומ"מ לא סמך להתיר רק צידד ומיירי גם כן שאין ידוע כגון שקנה בצנעא הקרקע וגם קצץ בצכעא דאל"ה הרי ידוע ע"י המכר וע"י הקציצה וגם זה אוסר התו"ש בסק"י

קהלת מחק המדינה ניתן לקצת אנשים בכל עיר וכפר למכור משקאות אח"כ יצא הדת שלא יהיו כל כך רק יפחתו שליש וישארו רק שני שלישים ונמסר זה לרצון שר אחד בכל מקום מי שירצה יסלק