תשורת ש"י שלב

ולכאורה כיון דנתחייב לדון בפני גוים ואצלם אסמכתא קונה אם כן אין לבטל החיוב משום אסמכתא אך זה יתכן רק לדעת הראב"ד הובא במג"א סימן תמ"א סק"ב אבל כתב הה"מ שדעת רוב מפרשים אחרונים אינו כן וגם בחידושי רע"ק שם כתב דאין לומר כיון דבדיניהם אין דנין דין אסמכתא גמר ומקנה דהא מ"מ לא גמר ומקנה דסבר שלא יבא לידי זה שיעבור על התנאי

ולפ"ז מ"ש הסמ"ע בסימן כ"ב סקט"ו ובסי' כ"ו סקי"א דאם קנו מידו לדון בפני עכו"ם דאם יש לאחד מבע"ד זכות בזה במשפט עכו"ם טפי מבמשפט ישראל דאז מהני הקנין עיי"ש עכצ"ל שאר זכות אבל לא כשיש אסמכתא כיון דסבר שלא יבא לזה לא גמר ומקנה וגם בתומים בסימן כ"ו סק"ד חולק על הסמ"ע והביא דמבעה"ת מבואר דאינו מועיל שום קנין בשום אופן

גם מ"ש הסמ"ע דאם כתב בפירוש בשטר שמתחייב נפשו לדון טכ"פ לפניהם אם יש למלוה זכות בזה אין בידו כח לחזור בו דהקנין חל על נכסיו שנשתעבדו לו על אותו זכות שקיבל עליו לדון בפני דייכי עכו"ם ולא מצאתי מי שחולק בזה עכ"ל תמוה הא לדעה שהובא בסימן ר"ג דאם הקנין על שני דברים דעל דבר אחד אין מועיל קנין בטל הקנין לגמרי גם מהדבר שמועיל בו קנין עיי"ש סעיף יו"ד בהג"ה וגם הטו"ז דחה דברי הסמ"ע והעלה דאפילו רוצה זה שידונו לו דייני ישראל באותי זכוח שיש לו בדיני עכו"ם אין שומעין לו עיי"ש ועיין בערך ש"י על חו"מ סימן כ"ו ס"ג בד"ה סמ"ע מה שתרצתי שם קושית הסמ"ע על המחבר ומוכח דהמחבר לא ס"ל מ"ש הסמ"ע

תקלא

אם מותר לאבלים תוך יב"ח על או"א להתפלל מעריב שחרית מנחה בימי סליחות ועשי"ת הנה זה מבואר בנו"ב חא"ח סימן ל"ב דיש מקומות נהגו כן אבל לא נתפשט מנהג זה מבעלי תורה וכתב דיצא להם טעות זה ממה שראו במג"א סימן פ"ח סק"ג דמיום ראשון של סליחות נקרא ימים נוראים אבל טעו שלא כ"כ רק לענין כיון שהרבה מתאספים לבית הכנסת יש בושה לעמוד בחוץ עיי"ש שהוכיח בראיות וגם הפרמ"ג באשל אברהם סימן תקפ"א סק"ו הוכיח כן דאבל יכול להתפלל סליחות אף בעשי"ת גם בפ"ת ליו"ד סימן שע"ו סק"ח הביא דברי הנו"ב ושום אחד מהם לא כתב דהיכא דנהגו לא ישנו המנהג ומשום דפשוט בעיניהם שהוא מנהג בטעות דלא כמטה אפרים שכתב בסימן תקפ"א סכ"ג דכל מקום יחזיק במנהגו עיי"ש ואפשר טעמו משום דהמון עם חושבים דיש בו איסור ויבואו למחלוקת וגדול השלום אבל זולתו הרי יש חשש לאידך גיסא דהא כתב באה"ט בסימן נ"ג סקכ"ד דמצוה להניח לאבל להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינא של גיהנם ובשו"ת מאיר נתיבים סס"פ כתב דהמוחה באבל מלהתפלל בפני התיבה כאלו מוחה באדם מלעשות מצוה

ול"נ דהמנהג שבאיזה מקומן שלא יתפלל אבל בימי סליחות ועשי"ת נמשך ממ"ש רמ"א בהג"ה סי' הקפ״א ס"א שידקדקו לחזור אחר ש"צ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום וכתב המג"א דאפילו לאבל הוא קודם משום דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ואם כן ממילא נדחו האבלים כל היום ואם המתפלל סליחות גם כן אבל כיון דהוא היותר הגון וגדול בתורה ובמעשים ליכא דעדיף יותר וגם בימים נוראים רשאי להתפלל כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן שע"ו סקי"ד ומזה נשתרבב המנהג באיזה מקומן שלא יתפלל אבל באותן ימים אפילו היכא דאין מקפידין דהמתפלל סליחות יתפלל כל היום כי לא הבחינו להפריש ולפ"ז במקום דמניחין להתפלל כל היום אפילו מי שלא התפלל סליחות אין למחות באבלים מלהתפלל אם אין חשש מחלוקת ובישועות יעקב על א"ח סימן תקפ"א כתב ז"ל בהרבה קהלות נהגו שאין מניחין אבל להתפלל בעשי"ת ופה בקהלתינו נהגו שהאבל מתפלל בעשי"ת והדין עמהם שכן נראה מלשון מהרי"ל שכתב דר"ה ויה"כ כרגל עיי"ש

תקלב

חבורה שעשו תקנה בינם באם אחד מהם תלד אשתו זכר אזי בשבת שלפני הברית או כשיהא הברית בשבת יהיו כל הקרואים לס"ת שייכים בחנם לבעל הברית שלמי שירצה הוא יעלה ולא ימכרו העליות אז כבשאר שבתות ואירע שילדה אשתו זכר לפני יוה"כ שחל בשבת והברית יהא אחר יוה"כ

דבר זה למדנו ממהרי"ק שרש זיי"ן בעובדא שנתפשרו קהל עם ראובן שבהוצאות צדקה יפרע בשוה עם פלוני ופלוני הח"מ ואח"כ נזדמן שהיו צריכים לפדות אחד ממיתה ורצו להטיל על ראובן לפי עשרו וראובן טען שכבר נתפשר דבהוצאות צדקה יתנו בשוה והשיב לחייב את ראובן ליתן לפ' עשרו חדא דבלשון בני אדם אין פדיון שבוים בכלל צדקה סתם אפילו את"ל דבלשון חכמים פ"ש בכלל צדקה סתם מאחר דבלשון ב"א אינו כן שנית דבצדקה אינו הפסד כל כך כמו בפ"ש דלפעמים יעלה לסך גדול איכא למימר דלצדקה כהאי לא נתכונו דיד בעהש"ט על התחתונה כיון דזולת השטר הוא צריך ליתן יותר שלישית בצדקה לעניים שכיח וצדקת פ"ש לא שכיח יש לומר כי אתנו שיפרעו בשוה אמלתא דשכיח אתנו אבל על פ"ש לא אתנו כיון דלא שכיח ואפילו היה פ"ש במשמעות הלשון כשאר צדקה והוכיח בראיות שלש אלה יעיי"ש

וכל השלשה טעמים שייכים בנ"ד דהא אין חיוב ליתן לבעל ברית רק עליה אחת זולת התנאי שהתנו ביניהם וא"כ ה"נ דבלשון בני אדם יוה"כ שחל בשבת לא נקרא שבת סתם שנית דהעליות ביוה"כ נמכרין ביוקר הרבה מבשאר שבתות וי"ל לא התנו רק על הפסד מועט שלישית דהעליות ובעל ברית בשבת סתם שכיח שיזדמנו הרבה בכל השנה משא"כ שיחול יוה"כ בשבת דאינו רק פעם אחת בארבע שנים רק כשחל ר"ה ביום ה' אבל כשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג' או בשבת לא חל יוה"כ בשבת וא"כ סיזדמן אז בעל ברית הוו מלתא דלא שכיח וכי אתנו רק אמלחא דשכיח והדברים ק"ו דאם דן מהרי"ק להוציא מיד המוחזק בטענות הללו ק"ו כאן דאין בעל הברית מוחזק

תקלג

שאלה אם מותר לילך ביוה"כ במנעלים העשוים משער של בהמה הנה בא"ח סי' תרי"ד איתא אסור לנעול סנדל או מנעל של עור או של עץ המחופה עור אבל של גמי ושל קש או של בגד או