תשורת ש"י של

שעשה אבי הבת בסעודה שעשה ושכר שדכנות ואף דעכשיו רוצה האב בהשידוך והחתן אינו רוצה מ"מ כבר נתפרדה החבילה בשעה שהאב לא רצה ואז נעשה הבושה ומה דהוה הוה ועיין כנה"ג בסי' נו"ן בהגהות ב"י סקי"ג והובא בבאה"ט שם בסק"ז בשם שארית יהודא וכן משמע בשו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן ק'

ולפימ"ש מהרי"ק שרש קל"ג בראובן שאמר לשמעון שישתדל בעבורו חנם זולתי ההוצאות ואחר אשר הוציא שמעון מעותיו והיה הדבר עומד להגמר חזר בו ראובן מדיבורו אע"ג שהוציא מעותיו על סמך דברי ראובן שמעון הוא דאפסיד אנפשיה דה"ל לאסוקי אדעתיה דלמא הדר ביה ראובן עכ"ל אם כן ה"נ אבי הבת ה"ל לאסוקי אדעתיה דלמא היורשים יחזרו מליתן בחנם להחתן ולא ה"ל להוציא הוצאות אמנם המל"מ פ"ו מזכיה הכ"ג הקשה מהרמב"ם שם שכתב שאם מנהג המדינה לעשות סעודה או לחלק מעות וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו לאבד ממון עיי"ש ולע"ד אינו דומה דבשלמא בנידון הרמב"ם אין טענה דה"ל לאסוקי אדעתיה דלמא הדרה בה כיון דמנהג המדינה לעשות סעודה בושה הוא לו לשנות ממנהג המדינה ועיין לח"מ שם והוי כמוכרח אבל בנידון המהרי"ק מה הכריחו לסמוך על דיבורו של ראובן ואיהו דאפסיד אנפשיה ולפ"ז י"ל ה"נ אין טענה דה"ל לאסוקי אדעתיה דלא רצה לשנות מהמנהג ואח"כ מצאתי ברשד"ם חאה"ע סימן ל"ב שכתב טעם הרמב"ם דמוכרח הכרח גמור לעשות כמנהג דגדול כבוד הבריות

אך לפימ"ש הטו"ז באה"ע סימן נו"ן ס"ב בטעם הרמב"ם דעכשיו כשחוזרת מזקת ההוצאות למפרע בעקימת שפתיה דעכשיו מורגש ההיזק וכמזיקה בידים עיי"ש אם כן כאן דמעיקרא בשעת השידוך לא ידע החתן שלא יעמדו היורשים בדבריהם ולא מורגש ההיזק ועכשיו אין החתן עושה כלום דהא אבי הבת ביטל השידוך גם לרמב"ם פטור החתן מההוצאות

תקכח

רו"ש נשתדכו ופסקו נדוניא סך כו"כ וכתבו תנאים ובהתחייבות ראובן נכתב פחות ממה שנתחייב בע"פ וכתבו בתנאים קנס איזה סך מצד העובר לצד המקיים וכשבאו לפרק נשואין לא רצה ראובן לסלק רק סך הכתוב בתנאים וע"כ ביטל שמעון השידוך מי מהם חייב קנס

הנה אף דאיתא בחו"מ ריש סימן ר"ז בהג"ה אם התנו תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי ראשון כתבוהו מ"מ נראה דוקא כתבו שטר סתם אבל כאן דמפורש בשטר דלא כמו שהתנו בע"פ דהרי בפירוש נכתב פחות יש לילך רק אחר השטר וקצת ראיה מתוספת פרק נערה דף מ"ד בד"ה והלכתא שכתבו דנתבטל תנאי ראשון ע"י שטר כיון דבתנאי ראשון ליכא שטר ועחו"מ סי' ר"מ ס"ב בהג"ה ובמהרי"ט צאהלין ס"ס ק"ג

אך אם בפירוש התנו בע"פ שהשטר לא יבטל הפסיקה שבע"פ אך לאיזה סיבה מעלימין בשטר סך המרובה לפ"ז זה שאינו רוצה ליתן רק סך שבשטר הוא העובר אך מ"מ יכול לטעון הקנס שכתבתי בשטר מצד העובר היינו העובר עמ"ש בתנאים ולא על תנאי שבע"פ דלעולם יד בעהש"ט הבא לזכות ולהוציא מהשני על התחתונה ומבואר במהרי"ק שרש קל"ג דאפילו היכא שהדברים מוכיחין קצת כדברי בעהש"ט אמרינן ידו עה"ת עיי"ש ומ"מ גם השני אינו חייב קנס די"ל כיון דאידך עובר על מה שפסק בע"פ חשוב עובר והוא צד המקיים כיון דהשתא באנו לחייב את זה חשוב ראובן בעהש"ט וידו עה"ת

ובפרק המגרש דף פ"ז ע"א תניא עדים החתומין על שאילת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאילת שלום חתמו כ"ש כאן יש לחוש דהקנס לא נכתב רק אם יעבור על הכתוב בתנאים

ועוד דכמה פוסקים ס"ל כר"מ בשטרות דע"ח כרתי והוי ספ"ד כמ"ש הש"ך בחו"מ ס"ס כ"א ומבואר בתוס' פרק כל הגט דף כ"ז ע"ב בד"ה בעדי דלר״מ בעינן שיהא מוכח מתוך השטר החתום ועיין בנה"מ סימן מ"ה סק"ב לענין חיוב כל שאין מהשטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה עיי"ש

וא"כ חיוב הקנס דאינו מדינא דמבייש בדברים פטור ואפילו להתוספת דכיון דנהגו לחייב הקנס אין בו משום אסמכתא דהוי סטימתא מ"מ מבואר בבית מאיר על אה"ע סימן נו"ן כיון דנהגו להתחייב הקנס בקנין אפ"ת דמדינא חייב בלא קנין מ"מ מנהג זה כמנהג דסטימתא להיפך דכל דליכא קנין ליכא לחיוביה אם כן עכשיו דהמנהג להתחייב הקנס בשטר וקנין ממילא צריך החיוב מבואר ומוכח מתוך השטר וכיון דמתוך התנאים אינו מוכח שנתחייב בקנס רק אם לא יסלק סך הנדן הכתוב בו אפילו התנו בע"פ שמה שיכתבו בתנאים פחות ממה שנתחייבו בע"פ לא יגרע החיוב בע"פ מחמת השטר ממחייב הקנס אינו חל רק על מה שכתוב בשטר

תקכט

שאלת עמ"ש מג"ד בסימן רי"ש במעשה שנגזל השופר ושלחו להביא להם ולא בא עד אחר שהתפללו הקהל מעריב של שבת ועדיין היה יום וכתב המג"ד אפילו היה יודע שיביא שופר אח"כ ואפ"ה קיבל עליו שבת דלא מהני ליה לאפקועי החיוב של שופר דקבלה שלו לא עדיף משבועה וקי"ל אין שבועה חלה לעבור על המצוה והקשת הא קבלת שבת כולל גם מלאכות רשות ואם כן חל בכולל הנה כבר קדמוך בזה בחידושי רע"ק והגהות רב"פ זלה"ה ומקו"ח

והנ"ל דבקבלה לא אמרינן כולל רק בשבועה וכונת המג"ד דקבלה לא עדיף משבועה דאין שבועה חלה לעבור על המצוה אם השבועה על המצוה לבד ה"נ קבלה וממילא גם בכולל לא חל הקבלה דלא אמרינן כולל בקבלה וראיה מפ"ק דתענית דף י"ב יחיד שקיבל עליו בה"ב של כל השנה ואירעו בהם ימים טובים הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזרתינו יבטיל נדרו את גזרתינו ואם גזרתינו קודמת לנדרו תבטל גזרתינו את נדרו ואמאי תבטל גזרתינו את נדרו הא בה"ב של כל השנה כולל גם ימים שאינם ימים טובים אע"כ דבקבלה לא חל בכולל אח"כ מצאתי בבית מאיר על יו"ד סימן רט"ו שכתב כן עמ"ש הטו"ז שם באמצע סק"ג דקבלת תענית הרי אוסר נפשו על האכילה ודמיא לשבועה דאין חלה על דבר מצוה וכתב הב"מ עלה אבל מ"מ שבועה גמורה לא הוי דאל"כ תחול בכולל ועיין או"ח סימן תי"ח עכ"ל וכונתו דשם איתא הך דפ"ק דתענית הר' מ"ש ודמיא לשבועה היינו בזה דאין חלה לעבור על