תשורת ש"י לב

עיי"ש א"ר שוחט ע"ד לקוברו דאינו לד' להקריב ולא לאכילת איש אין לנו לימוד לאסור מה"ת אבל מ"מ א"א להתירו לגמרי דהרואה שוחט קדשים בחוץ לא יעלה ע"ד דשוחט לקוברו דסתמא לאכילה שוחטין אבל בנידון הד"ח בשעת שחיטה אין חשש דיאמרו דסומך על המכירה רק כשיראהו קובר יתברר לו דלא סמך על המכירה ואז הוכיח סופו על תחלתו דשחטו כדי לקוברו ולא עשה איסור

ועוד לפמ"ש הרמב"ם בסוף מעשה קרבנות דשוחט בזה"ז קדשים בחוץ והעלה בחוץ חייב וכתב שם המל"מ דחדא מלתא הוא והיינו דאינו חייב בזה"ז רק אם שחט והעלה בחוץ ואם כן כששחט לקבורה ליכא חיוב רק א"א להתיר דמאן דחזי לא ידע דשוחט לקבורה ויסבור כיון דקדשים הוא סתמן להקרבה אבל כיון דליכא חשש בשעת שחיטה די"ל דסומך על המכירה רק בשעה שקובר אזי יוכיח סופו על תחלתו שלא שחט להעלותו ונראה דיש ראיה לרמב"ם ממה דאר"י בזבחים ק"ז ע"ב המעלה בזה"ז חייב והקשו תוספת למה לא אמר השוחט ולרמב"ם כיון דלא חייב שוחט רק אם העלה נקט המעלה ועוד דבע"ז דף י״ג ע"ב פריך וכשחטיה מישחט וכתבו תוספת דמיירי בקדשי מזבח דבזה"ז ליכא משום שחוטי חוץ וקשה מהך דהמעלה בזה"ז ע"כ שוחט לחוד אינו חייב וצ"ע עוד דבע"ז שם תניא אין מקדישין בזה"ז ואם הקדיש בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו איזהו עיקור נועל דלת בפניה ומתה מאליה ונשחטיה מישחט אתי לידי תקלה פרש"י לאוכלה וכתבו תוספת משום דבזה"ז אין חייב שוחט חוץ וא"כ אין איסור רק משום תקלה כדמשני ולא מהני שיקברנה אלא דתוספת שם כתבו די"ל דמיירי בבדק הבית וי"ל עוד דבעלמא ודאי אסור מדרבנן לשחוט קדשים בחוץ רק הכא דמשום חשש תקלה אמר דנועל דלת בפניה ומתה דיש צב"ח טובא מוטב יתירו רבנן שישחטנה ומ"מ י"ל דאיסור שחוטי חוץ בזה"ז אינו משום תקלה כשדעתו לקוברו מיד בזמן מועט אין לחוש לתקלה כמו התם בפירות דיניחם שירקבו רק מה דמשני אתי לידי תקלה היינו רבנן א"א להו לתקן דבר שאפשר לבא לידי תקלה אפילו על צד המיעוט אף כשעשה אדם מעצמו אין איסור והתם נמי אין לגזור עליו שישחוט כיון דיש חשש תקלה על צד המיעוט ע"כ הוכרחו לגזור לנעול דלת בפניה ולא לגזור לעשות מעשה אשר אותו מעשה יביא תקלה ע"י שחיטתו משא"כ בפירות ירקבו ולא חששו לתקלה בזמן מיעוט כיון דאינו עושה מעשה לסבב על ידה חשש תקלה יותר מכפי שהיה עד עתה

אמנם י"ל דבאמת בשוחט ע"ד לקברו אין חשש תקלה כמו בפירות דירקבו רק אסרו חכמים לשחוט דמאן דחזי לא ידע דיקברנו ואתי למשרי שחיטה לבד ואם כן כאן דבשעת שחיטה יסבור דסומך על המכירה אין חשש רק כשיראנו קובר והרי אז ידע דע"ד כן שחטו ואין חשש

נו

שאלה ישובים הסמוכים לעיר שהיה להם רב אחר ואח"כ יצא נימוס שיהא שייכים לעיר אחרת ולשלם בשותפות להרב המחזיק המנוריקיל ואח"כ מת רב של עיר הראשונה ולא הניח בן ממלא מקומו וצוה שישיאו בתו לת"ח וימלא מקומו ובני הישובים רוצים לכנוס תחת רב השני של עיר אחרת אשר שייכים למטריקיל שלו כי קשה להם לפרוע בשתי מקומות לזה שכר המטריקל ולזה פרס רבנות יפה כתב השואל דשותף חולק לעצמו במקום פסידא דכן מבואר בחו"מ סימן קע"ו סכ"ח וסימן קפ"א ס"א

אך אם מאז שנתחדש הנימוס לא נתחלקו בטלה עכשיו טענה זאת אך בלא"ה כאן בטלה השותפות דכל שותפותם היה רק לשלם לרב אחד וכשמת הרי אין להם רב ומה שצוה הרב הנפטר אין מחויבים לקיים ולהמתין דאין חזקה רק אם הניח בן ממלא מקומו מיד ורשאים ליקח להם רב אחר ובטלה חזקת הראשון הואיל ואדחי אידחי כמבואר באשל אברהם סימן נ"ג סק"ב והביא ראיה מת"כ וכ"כ בהלכות קטנות סימן ל"ט ונסתייע מרדב"ז ח"ד סימן נ"ט ואין חיוב לקיים דברי שכ"מ ומצוה מח"מ רק על שלו דכתיב ביום הנחילו את בניו וזה אינו שלו להנחיל אם אין לו תיכף מי שימלא מקומו וא"כ יכולים כולם ליקח להם רב אחר לחלוטין ואפילו רובם רוצים להמתין ומיעוטם רוצים ליחלק וליקח להם רב להם שומעין שאומרים כהלכה שלא תהיה עדת ד' כצאן אשר אין להם רועה ועיין באה"ט בא"ח סימן נ"ג ס"ק כ"ט וכמו דאין הקהל משועבדים להרב להמתין כן אין הישובים משועבדים לעמוד בשותפות להמתין ויכולים לכנוס תחת דגל רב מעיר אחרת וזכות רב הראשון ושותפות בני העיר עם הישובים הואיל ואידחי אידחי ועיין פאה פ"ד מ"ב וש"ג פרק המקבל דף קכ"ח ובהג"ה חו"מ סוף סימן קכ"ג

נז

ראובן עשה תנאים עם בחור שישא בתו ונתחייב בהתנאים ליתן נדן מזומנים סך פלוני אח"כ שלא היה לראובן מזומנים נתפשר עם הבחור להשכין לו בית בשטר בעד הנדן ונתיישב הבחור וחוזר ותובע הנדן במזומנים וראובן תובע שישא הבחור בתו כפי הפשר נראה אף דמתובע לנתבע מהני פשר בל"ק כמ"ש מהרמ"ל הובא בש"ך סי"ב ס"ק י"ב בקיצור שא"ה דגם ראובן תובע את הבחור לישא בתו ובלא קנין אינו חייב לקיים הפשר ועוד עדיין לא נגמר הפשר דעדיין חסר כתיבת השטר משכנתא ומסירה ליד הבחור והוי כמו תנאי באם דיכול לחזור כמ"ש נא"ד הובא בפ"ת סימן י"ב ס"ק י"ב

ועוד כיון דהבחור תפיס שטרא דהיינו התנאים הוי ספ"ד אי מהני מחילה בל"ק כמ"ש הש"ך בסימן ב ס"ח ונ"מ בין הטעמים דלפי טעם השני הבחור יכול לחזור ונשאר ראובן חייב לסלק במזומן כמ"ש בתנאים ולטעם השלישי נהי דהוי ספ"ד והממע"ה כל אחד יש לו לחוש לספק חרם שיש בחזרת שידוך דהוי ספק איסור וכל הטעמים אמת כל חד בפ"ע

נח

ראיתי הגב"ע מדעש ונכתב בו שנעשה כ"ג שבט תרל"ח ואמרה האשה אז שהובא הארח אצלה חי זה שלש שבועות ושלחה אותו לשפיטאהל עודנו חי וזה הארח אמר לה שמו אהרן דוד ואשתו שמה אסתר מרים וכו' נמצא יום א' פ' בא חי היה ובאגרת שכתב הרב מדעש בפרשת בא נאמר שזה הארח מת בשבוע העברה יום ד' דהיינו בפרשת