תשורת ש"י שכח

רוצים להתגייר אין לגיירם ומ"ש הגמ"ר וידוע לנו עכצ"ל משום דבזה"ז דישראל מעונים בגלות סתמא לשם שמים מתגיירים א"ל בידוע לנו ואם כן נ"ד אדרבה סתמא מאהבת אדוניה ושתירש גבירתה ולא תהא שפחה מתגיירת ועכ"פ יש במה לתלות

והנה התוספת ביבמות שם הקשו איך גייר הלל לזה שאמר לו גיירנו ע"מ שתעשינו כהן גדול ור"ה גייר לזו שבאה לישא אותו תלמוד ותרצו דבטוחים היו שאח"כ יעשו לשם שמים ולמד מזה הב"י ביו"ד ס"ס רס"ח דתלוי בראות עיני הדיין עיי"ש והנה מהא דר"ח אינו קושיא דפרש"י במנחות דף מ"ד בד"ה הוציאה כתב מידה וספרה לו כל המאורע שלש"ש היא מתגיירה עיי"ש הרי דאל"ה לא היה מגיירה וכדאמר לה שמא עיניך נתת ומה שהקשו תוספת מהלל הנה לפימ"ש מהרש"א בח"א בשבת ד ל"א דקודם שגיירו למד עמו עד שנודע לו שא"א שיהא כ"ג לק"מ קושית התוספת

ועוד נ"ל כיון דהתנה ע"מ שיעשהו כ"ג ממ"נ אם כאשר לא יעשהו כ"ג יקפיד ויחזור בו מן הגירות הרי באמת לא יהא גר כיון דלא נתקיים התנאי וא"ל דהוה מתנה עמש"ב ותנאו בטל דהא לא ידע הדין ואין דעתו לעקור ד"ת דאז לא בטל התנאי כמ"ש תוספת בפרק אע"פ דף כ"ו ואם לא יקפיד ויתבטל התנאי הרי הוא גר לשם שמים

וראיתי בחידושי הרא"ם שבספר ההשלמה בשבת שם שכתב דהעיקר נ"ל כמ"ש מהרש"א בח"א שם בשבת ולא כמ"ש תוספת ביבמות דודאי לא שייך גירות ע"ת דהא ליתא בשליחות עכ"ל ולא כ"ל דזה חידשה התורה לישראל דצריך כל דיני תנאי כמו בתנאי ב"ג וב"ר אבל לבני כח ליתא ואם כן כיון דקודם שנתגייר התנה שלא יהא גר א"ל יתקיים התנאי תנאו קיים

ואפשר לפימ"ש תוספת בפרק אע"פ שם בד"ה הרי דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ה"א דשום תנאי לא יבטל המעשה אפילו לא נתקיים התנאי לבסוף המעשה קיים וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ה ואם כן י"ל נהי דלבני נח ליכא למילף מתנאי ב"ג וב"ר מ"מ מסברא אין תנאי מבטל המעשה לפי דאין דיבור מבטל מעשה וצ"ע כי לפ"ז ל"מ תנאי כלל לבני נח והוא חידוש גדול דהרי מ"מ לא כתרצה על קיום המעשה רק על תנאי זה וגם בישראל חידוש הוא מאד ואין להוכיח דבב"נ גם כן יש דיני תנאי דב"ג וב"ר כמו דהביא הש"ס בקידושין פסוקים מלפני מתן תורה להוכיח כר"מ דזה רק לס"ד דש"ס ע"כ גלתה תורה כן אבל למסקנא אין ראיה יעיי"ש

ובערך ש"י לחו"מ סימן רמ"א כתבתי בדעת הרמב"ם דל"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה רק אם יש חלות למעשה מעיקרא אבל אם התנאי סותר להמעשה דא"א לחול כלל אזי מועיל התנאי אפילו אינו דומה לתנאי ב"ג וב"ר ואם כן כשהתנה ע"מ שיעשו אותו כ"ג דא"א מתבטל המעשה אם יקפיד אח"כ וא"כ שפיר י"ל ממ"נ כמ"ש ול"ד לע"מ שתעלי לרקיע ולמתנה עמש"ב דידע שא"א ומפליגה בדברים בעלמא כמ"ש הראשונים בכתובות שם

שו"ר בכס"ד סימן ד"ר עמד על חקירה זו כיון דלישנא דתלמודא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן משמע דתנאי ענין של חידוש ואי לאו דמצאנו בקרא לא היינו דנין עליו וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ה וא"כ ודאי אין לבן נח תנאי עם חברו א"ד

אמנם שבתי וראיתי דזה אינו דהא שכתבו תוס' ורא"ש אי לאו דגלי קרא בתנאי ב"ג וב"ר ה"א דאין תנאי מבטל מעשה דהיינו משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה זה נמי רק לישראל נאמרה במסכת כלים פכ"ה ובר"פ האומר בקידושין וכל דברי חכמים אינם מסברא בעלמא אלא שכך קבלו איש מפי איש עד מרע"ה מסיני וכמ"ש הברטנורה בריש מסכת אבות עיי"ש ואם כן מ"ש התוס' והרא"ש הוא לפי דבישראל הוי לפי דיני תורה דאין דיבור מבטל מעשה ה"א דאין תנאי מועיל לבטל מעשה אי לאו דגלן קרא בתנאי ב"ג וב"ר אבל בבני כח ליתא להאי דינא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ממלא מועיל תנאי נמי

ובש"ע השמיטו המחבר ורמ"א דתלוי בראות עיני הב"ד אפשר משום דיש לפקפק בזה דאין הכרח מקושית התוספת או משום דבחו"מ סי' ט"ו כתבו דעכשיו קשה לסמוך אאומדנא ואם כן ביש לתלות באיזה סיבה אף דאין ידוע בבירור דמשום אותו סיבה מתגיירת אין להזדקק

עוד נ"ל דגם מהתוספת אין ראיה דמ"ש התוספת דבטוח היה הלל דסופו לעשות לש"ש דיל"ד איך היה בטוח מה שעכשיו נהפוך הוא או דנפה ברוה"ק ויש ראיה לזה ממה דאיתא בשבת שם דאמרו קפדונותו של שמאי בקשה לטורדינו מן העולם וענותנותו של הלל קירבנו תחת בכפי השכינה דיל"ד דמה זה תלוי בזה הלא שמאי היה יכול לדחותו בניחותא לומר אין מקבלין גרים על אופן שאתה רוצה וגם הלל היה יכול לדחותו משום זה גם שהוא ענו אע"כ משום דע"י כעס מסתלק השכינה ממנו כדכתיב גבי אלישע קחו לי מנגן במלכים ב' ג' לכן שמאי ע"י קפדונתו לא ראה אז ברוה"ק והלל ע"י שלא כעס ראה ברוה"ק והיה בטוח

וכיון דהב"י לא אמר דתלוי בראות עיני הב"ד מסברת עצמו אלא שנתחדש לו זה ממה שלמדו מן התוספת ומאחר דגם מן התוספת אין ראיה אין לנו לעשות מעשה זולת בהוכחה ברורה או שאין לנו סיבה לתלותו שמתגייר שלא לש"ש

ומפרט די"ל מ"ש בהגמ"ר מי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם הוא לפי מה שכתב שם הא דפריך הש"ס א"ה לכתחלה נמי רוצה לומר כשמתכונים גם לשם שמים ואפ"ה משני משום לזות שפה כיון דכמו כן כונתם לדברים אחרים עיי"ש לזה כתב דוקא כשידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים דאל"ה כיון שמתכוונים גם לש"ש מקבלים לכתחלה דאין ספק שמא עושה גם משום תועלת דבר מוציא מידי ודאי שרואים שעושה לש"ש

עוד נ"ל הא דגיירני ע"מ א"צ כתנאי ב"ג וב"ר לפימ"ש רמב"ן בפי"נ דף קכ"ז הא דתנאי בנזיר מועיל אף דא"י לעשות ע"י שליח דכי גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר ה"מ כיוצא בו שהוא תנאי שבין אדם לחברו אבל תנאי שהוא בינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי והטעם נותן שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיים תנאי עכ"ל וכונתו דתנאי שבינו לחברו לא חשוב מדעת חברו דהיה רוצה יותר שלא יוכרח לקיים התנאי רק יתקיים אצלו המעשה לבד משא"כ בנזיר ע"ת דהמעשה על עצמו ורוצה שיקוים רק בתנאי ואם כן ה"נ גיירני ע"מ המעשה בעצמו ואין נותן לאחר כלום גם למקום אם צדקת מה תפעל בו כמ"ש רמב"ן בפ' תצא בפסוק כי יקרא קן צפור לפניך.