תשורת ש"י שכד

לה שהבאתי בערך ש"י עיו"ד סימן ש"כ דשמא ע"י קבלת אחריות הוי יד נכרי באמצע וכתבת דמשו"ה רמ"א שהבאתי שם נראה דלא חשוב יד גוי באמצע מחמת אחריות את"ד

הנה ז"ל רמ"א בסימן פ"ז אודת פרה שקנה ישראל מכותית ושילם דמיה ולא משכה רק הניחה אצל הכותית לרעות עם פרותיה ואח"כ נגנבה הפרה ונתרצית הכותית לשלם לו הפרה ולהחזיר לו מעותיו ושאר הכותים אמרו לה דמדינא א"צ לשלם רק החצי ועד שלא הוחזרה הפרה ילדה בכור וכתב רמ"א בתוך הטעמים מה שאמרה הכותית לשלם הוי קנין לכותי מכח מנהג שאמרו שאר הכותים שצריכה לשלם החצי אם כן החצי שלה משעת גנבה והוי שותפות נכרי דפוטר מבכורה ומדלא אמר הרמ"א דגם טרם שנגנבה הפרה הוי יד גוי באמצע מחמת האחריות על מחצה ש"מ דאין אחריות פוטר ולע"ד אינו ראיה דיל"ד למה ארכבה רמ"א אתרי רכשי שאמרה הכותית לשלם וגם מכח מנהג ונ"ל משום דמה שאמרה לשלם יכולה לחזור ומחמת המנהג לבד יכולה לומר דלא ידעה מהמנהג ולא היתה מניחה הפרה אצלה אם היתה יודעת מהמנהג ואפשר טענה זו היה מועיל גם אצלם דגם לדידן מועיל מכח סברא וכמ"ש הרמב"ם פט"ז מה"א ה"ט ופי"א מהלכות מלוה הי"א אך שאמרה שתשלם כולה הרי סברה דצריכה לשלם כולה בדיניהם ובכלל מאתיים מנה גם א"י לומר אלו היתה יודעת מהמנהג לא היתה מניחה הפרה אצלה ולפ"ז אדרבה מוכח מהרמ"א אפכא דאיך אמר דהוי קנין דאטו קנתה ממנו הפרה דהרי לא אמרה לשלם רק אם לא תמצא הפרה ובמה קנתה אם תמצא אע"כ משום שאמרה לשלם אם לא תמצא הוי יד גוי באמצע מחמת אחריות כשלה היא כאלו קנתה ועכל"ל כן דהרי אפילו יהא זה קנין היינו אם היתה משלמת קנתה במעות אבל באמירה אינו קנין אע"כ מחמת אחריות וא"ל דכונתו דרמ"א משום הך דר"פ המפקיד דהרי זה כתב שם אח"כ לטעם אחר ואפשר נמשך הרמ"א גם כן לדעת רשב"ם ונמ"י שהביא בחו"מ סי' שס"א ס"ה דאם קע"א לא מקרי שינוי רשות ולכן טרם שאמרה דהיתה יכולה להשטמיט ל"ח אחריות

וצ"ע ממ"ש הרשב"א והובא בב"י וש"ך יו"ד סימן קע"ג סק"י במוכר שט"ח וקיבל עליו המוכר אחריות אם לא יוכל לגבות מחמת גזרות מלך מותר דזה אינו מבטל המכר ול"ד למקבל עליו א"ל יוכל לגבות מהלוה דזה מבטל המכר כיון דעיקר גביית החוב חל על המוכר הוי הלואה גמורה ואין הטעם משום דגזרת מלך לא שכיח כמ"ש בחוו"ד שם ממהרי"ט וי"ל דשאני לענין בכורה כיון שהפרה מעיקרא היתה של גוי כל שלא נסתלק הגוי לגמרי בכל דהו חשוב יד נכרי באמצע ופטור דלא קרינא ביה כל מקנך תזכר דמשממ שיהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל כמ"ש המ"ב שם מן התוספת

ולפ"ז יש ס"ס ספק דישראל מעכו"ם אינו קונה רק במשיכה דמ"ש מ"ב והובא במג"א סי' תמ"ח סק"ד דרוב הפוסקים ס"ל דמעות קונה בישראל מעכו"ם או להיפך כבר השיגו הח"י שם דאדרבה רוב הפוסקים ס"ל דעכו"ם מישראל או להיפך אינו קונה במעות ומ"ש נה"מ בסימן קצ"ד מהרמב"ן דישראל מגוי קונה במעות לבד כבר כתבתי בערך ש"י סימן ש"כ ס"ו בד"ה ולכאורה דביאור דברי רמב"ן דאינו קנין הגוף רק חיוב אקרקפתא דגוי וכיון דלרוב פוסקים לא קנה הישראל ע"י המעות חזי לאצטרופי ספק כל דהו דשמא ע"י שקע"א הוי יד גוי באמצע ובנוב"ת חיו"ד סימן קצ"ב כתב בנידון דידי' כיון שיש צדדי קולות יצוה לא"י לחתוך אוזן וכ"כ שארי אחרונים ובשו"ת הרי בשמים ח"ב סכ"א נמי סמך על ידי שיצוה לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר לעשות בו מום

וראיתי בשו"ת הרי בשמים שם הקשה במכר נכרי לישראל בקנין כסף אמאי הוא ספק בכור הא בספק ע"י פ"ד מהני תפיסה ובפ"ק דב"מ דף וא"ו בהא דתניא הספקות נכנסין לדיר להתעשר אמרו אס"ד ת"כ א"מ מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן אם כן ה"נ הוי יד נכרי באמצע עיי"ש ונ"ל דבשלמא התם שפיר קאמר בשלמא א"ל מהני תפיסת כהן חשוב כולי של ישראל כמו ודאי ויכול לפטור בו ממונו דהרי ל"מ תפיסה כמו בודאי של ישראל אבל אם ת"כ א"מ מידו עדיין אינו בהחלט של ישראל רק ספק ואיך יפטור ממונו דשמא באמת של כהן הוא דעדיין לא יצא מידי ספק ואם כן ה"נ נהי דמהני תפיסת גוי לא משום דבזה ודאי של גוי רק מספק מהני תפיסה ואם חזר הישראל ותפסו א"מ מן הישראל נמצא לעולם עומד בספק שמא לאו ממונו של עכו"ם הוא וחייב בבכורה דבזה דיועיל תפיסתו מחמת חסרון ידיעתנו אינו שלו באמת דהא אם הדין דמעות קונה מה שתופס הגוי הוי גזלה בידו רק מחסרון ידיעתינו אין מוציאין מידו וכה"ג כתב בנה"מ סימן ר"ז סי"א וכן באומר מנה לי בידך והלה אומר א"י אם נתחייבתי דפטור משום דמוחזק ותפוס ומ"מ חייב לצי"ש משום דשמא באמת חייב והוי גזלה בידו רק ב"ד א"י להוציא מידו מכח ספק ועוד כתבתי במקום אחר דל"מ תפיסת גוי מישראל מחמת ספק דגוי שגזל הוא במיתה וישראל שגזל רק בלאו גם ספק גזל לא מתסר לישראל משא"כ גוי אסור נמי בספק גזל דילפינן מכל עץ הגן צ"ל ודאי כעץ הגן

ובריט"א בפ"ב דבכורות נסתפק אי איסורא בתר ממונא גריר אפילו לקולא וגם האריך בזה בקהלת יעקב בתוד"ר אות חי"ת חמץ והעיר מהא דפ"ק דב"מ שהעיר בשמים ראש וכתב נמי כמו שכתבתי דאם ת"כ א"מ מידו חשוב ספק משא"כ אם ת"כ מוציאין מידו ל"ח ספק דהוי ודאי של בעלים ראשונים ושם הביא ראיה מדאמרינן בפרק השולח דאם אמר אעשנו ב"ח ל"ק עצמו ב"ח והרי זה לשון מסופק אם לשון הבטחה הוא או לשון קנין נהי דלענין ממון רבו מוחזק מ"מ לענין איסור אמאי הוא עבד גמור ומותר בשפחה יעיי"ש ואינו ראיה לפימ"ש רשב"א שבב"י אה"ע סימן צ"ג דכל לשון מסופק במתנה אפי' המקבל מוחזק תפסינן רק הפחות שבמשמעות לשונו והסבירו הנתיבות בדיני תפיסה דלא חשוב ספק כלל כל שבא לזכות מכח הלשון עיי"ש סי"א וה"נ כיון די"ל לשון הבטחה ול"ל אם כן בכדי לא עביד כמו דאיתא בחו"מ סימן מ"ב ס"ט היכי דשטר בטל לגמרי אמרינן יד המקבל על עליונה דבכדי לא עביד דהא דוקא היכא דטרח ועשה שטר כמ"ש בפ"ת שם ועוד דבזה ל"ל בכדי לא עביד דזה דרך העולם להבטיח ומפיס דעת המקבל בזה דאפשר לא יחזור בו הנותן אח"כ שלא יהא מחוסר אמנה ואפילו במתנה מרובה אף דאינו מחוסר אמנה מ"מ הרבה פעמים אין חוזרין מדבריהם מפני הכבוד ואפילו בגוים אשר פיהם דיבר שוא איתא בע"ז דף ע"א דלא הדרי בהו מפני רמות רוחא ועוד כמ"ש הסמ"ע בסימן מ"ב ס"ק כ"ו משום דאמרינן דהנותן טעה דכסבור שלשון זה מועיל עיי"ש

ועיי"ש בריט"א דפלפל דיש ס"ס אם כדעת הרמב"ם