תשורת ש"י שכג

דהערמה מחמת הדחק שיהא הפסד גדול כשיבערו כל חמצם ולא פלוג בין רב למעט עיי"ש ולפימ"ש בד"ק בתחלת הלכות טרפות בכללי הפס"מ אות ב' דמלתא דשכיח כ"פ ביום אחד בשעה אחת הוי ליה הצטרפות הפס"מ כאלו באו כולם לשאול כאחד או עליו ועל חברו וכ"כ ריש סימן מ"ה כיון דשכיח בעני ועשיר חשבינן גם לעשיר בדבר מועט הפס"מ עיי"ש ואם כן ה"נ בע"פ אין לך שכיח יותר מזה לגבי עשיר ועני והרבה חמץ ומעט אבל בנ"ד דאם לא ידושו בשבת אינו רק מניעת ריוח ומבואר בש"ך יו"ד ס"ס רמ"ב בהנהגות הוראות או"ה דהפסד ריוח לא חשיב הפס"מ

תקכ

רו"ש נשתתפו בעסק אחד והטילו שניהם מעות לכיס לצורך העסק ועשו שטר שותפות וכתוב בו באם יולד סכסוכים בינם יפסקו ביניהם בעלי בתים דהיינו אפילו ע"ה שיבררו ואחר איזה שנים נולד בינם סכסוכים וכעת אחד מהם אינו רוצה לדון רק לפני ב"ד עפ"י ד"ת

הנה מבואר בחו"מ סי"ב דפשרה צ"ק ובשו"ת רשב"א סימן אלף למ"ד כתב אפילו נתנו כל אחד משכון ליד הפשרנים שאם יעברו דבריהם שיזכה שכנגדם במשכון לא עשו כלום שהרי אסמכתא הוא דלא קניא אא"כ קנו ואמרו מעכשיו וכתב תומים סי"ב דלפ"ז גם שטר לא מועיל ובחו"מ סימן כ"ב איתא נמי דאם אמר נאמן עלי אבא יכול לחזור בו וכ"ש הכא דהתנאי היה אם יולד סכסוכים ביניהם דכל דאי אסמכתא הוא

אמנם י"ל שאני הכא דנשתתפו ואיתא בחו"מ סימן קע"ו ס"ג בהג"ה די"א דכל מה שמתנים השותפין א"צ קנין ודבר זה מקורו מהגוזל בתרא דף קט"ז ע"ב רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו יעמיד לו חמור אחר ויליף מזה מהר"ם במרדכי שם דכן הדין בכל מה שהשותפין מתנין אפילו בלא קנין וכדאמרינן בפרק בית כור בההוא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקנה ולא כהמיימני בהלכות שלוחין גבי שותפין דצריכין להשים מעות בכיס ויגביהו שניהם הכיס יעיי"ש והנה האי ראיה מפרק ב"כ אינו ראיה דהא הרא"ש בתשובה כצ"ח ובטור חו"מ סימן קע"ג וי"א בשלחן ערוך שם ס"ל דצריך קנין ועוד הרמב"ם דס"ל בשותפין צריך קנין ליתן מעותיהם בכיס ולהגביה ס"ל בהאי דב"כ דא"צ קנין וע"כ משום דהגורל חשוב כקנין וכמ"ש הב"ח שם אך מהא דחמרין יש ראיה דמהני אפילו באסמכתא דהאי ודאי אסמכתא דעדיין אין יודעין אם יאבד חמורו של אחד והיש"ש בהגוזל בתרא סי' מ"ג הביא ראיה מהאי דחמרין היכא דשותפין התנו ביניהן דשלב"ל דמהני תנאי אפילו אם יתנו שיחלוקו כל הריוח אפילו ממציאה אפילו בלא קנין דהא בחמרין ג"כ. מתנין בדבר שלא ב"ל יעיי"ש וזה יש לדחות דזה אינו חשוב דשלב"ל כמו בהתנו לחלוק ממאי שירויחו או ימצאו דהתם הוא ממש דשלב"ל אבל בההוא דחמרין משעבדי נכסייהו שיש להם וכבר הם בעולם להעמיד חמור אחר וכ"כ מהרי"ק בשרש קפ"א אלא בההיא דחמרין הוי אסמכתא דלא ידעי אם יאבד אחד מהם חמור ומ"מ כמו דמועיל תנאם באסמכתא בלא קנין משום אגב דצייתי אהדדי ה"נ בדשלב"ל אגב דצייתי גמרי ומקני וגם דשלב"ל דלא קנה כתוב במרדכי בהגהות ראשונות דפ"ק דב"מ דהוי משום אסמכתא ועיין תומים בסימן סמ"ך סו דמחייב עצמו בדשלב"ל אף דחייב את גופו מ״מ צריך קנין דהוי אסמכתא

אמנם דעת הרשב"א בתשובה שבמהרי"ק שרש קפ"א דה"ט דחמרין משום דהסכימו כל בעלי אומנום שבעיר וכן כל בעלי החמרין ומשום הסכמת רבים יפה שאין היחיד יכול לבטלה משום תקנת הרבים ובזה כ"ע מודי יעיי"ש ולכאורה דוחק לומר דמיירי בחמרין של כל בני העיר ונראה דהא הך דחמרין היינו שהולכין בשיירה יחד כמבואר בגמרא ובתוספתא שם אם כן אלו שהולכין יחד בשיירא הן כבני אומנות של כל העיר ועכ"פ ליכא ראיה אחמרין לשני שותפין וכן בחו"מ סימן קע"ו ס"ג יש פלוגתא בשותפין די"א דאפילו בדשלב"ל א"צ קנין וי"א אפילו קנין לא מהני בדשלב"ל ולפ"ז גם באסמכתא שייכי הך פלוגתא ואפילו נתנו שניהם מעות בכיס והגביהו מ"מ לענין שיועיל על אסמכתא לא מהני דאפילו נתן ערבון לחברו ואמר אם אחזור בי יהא ערבוני מחול לך יש פלוגתא כדאיתא בחו"מ סימן ר"ז סי"ב ולפ"ז הך דנ"ד אם אחד מוחזק במעות שותפו ורוצה שיפסקו להם באומדן דעת עמי הארץ מהני תפיסתו אבל כשאינו מוחזק אינו יכול לכוף שידונו רק בפני ע"ה אלא צריכים לדון לפני ב"ד בד"ת וצ"ע במה שכתבתי בסימן רי"ש בשם שו"ת ב"ז והובא בכנה"ג סי' כ"ב בהגה"ט סק"ד דאם התנו בשעת הלואה לעמוד לפני קא"פ אפילו בלא קנין א"י לחזור גם לפימ"ש תוספת ורא"ש בפרק איזהו נשך דף ע"ד בהא דנאמן עלי אבא או ג' רועי בקר או דור לי בחיי ראשך דאפי' בלא קנין א"י לחזור ה"ט משום שיש להם תביעה זע"ז ול"ד להיכא שאין להם תביעה זה על זה עיי"ש ונהי דהתם נמי דוקא אחר גמר דין א"י לחזור ה"ד בלא קנין אבל בקנין גם לפני גמ"ד א"י לחזור וא"כ ה"נ כשנשתתפו והניחו מעות בכיס וקנו סחורה דהוי כקנין וע"ד תנאי זה נשתתפו שאם יהא להם תביעה זע"ז ישפטו ביניהם הבע"ב ואף דכתיבות בסימן י"ב ס"ז כתב דוקא כשאמרו פו"פ יפשרו ביניהם ה"ט דבלא"ה אין יכולים לפשר ביניהם בלא קבלת הבע"ד עיי"ש אבל מ"מ מהני התנאי דמחויבין לברר להם בזבל"א וזבל"א בע"ב שיפשרו ביניהם אמנם מלשון תוספת ורא"ש בפא"נ והם קבלו עליהם הדין נראה כונתם כמ"ש נמ"י פז"ב דפשרה ל"ד לנאמן עלי אבא דרק לדין מאמינים אותם משא"כ פשרה דתלוי בדעת הבוצע וגם למ"ש ב"ז בהלואה ל"ד דמבואר שם דהתנה המלוה עם הלוה דקיבל לוה הנאה וגם מהימן לו משא"כ שותפין דלא מהימן אחד לחברו לבד דנגד הנאת אחד מהנה גם כן לשני ועוד דלא קבלו לקא״פ רק לדין וכ"ש אם רק אחד מתעסק דמתעסק לא הימניה לשני וגם טעם ערב ליכא דמתעסק לא הוציא מרשותו כלום על פי השני א"כ השני יכול לחזור באסמכתא וכמ"ש בערך ש"י סימן ע"א ס"ב

תקכא

ישראל קנה מגוי מבכרת וקיבל הגוי כל דמיה והפרה היתה בשדה וקיבל המוכר עליו אחריות עד שהקונה יקח אותה אחר איזה זמן ובתוך הזמן ילדה בכור והנה יש ספק שמא ישראל מגוי אינו קונה במעות כרית עוד יש ספק דהמ"ב בסי'