תשורת ש"י שיט

לקלקלו משמע משום איסור נגעו בה ולא משום דין ממון שזכו הרבים וכן מבואר באס"ז בפ"ו דב"ב דף צ"ט דלאו מדינא הוא ונדחקו בטעם הדבר והרי הוה חזקה בלא טענה והרי האוכל פירות מן שדה חברו והלה שותק מחויב לשלם לו הפירות אפילו אכל כמה שנים כל שאין לו טענה דמכר או נתן לו בפירוש כדאיתא בפחז"ה ובחו"מ סי' קמ"ה ועיין בחו"מ סימן ק"מ סט"ו והאומר ידור פלוני בביתי לא קנה עד שיקנה לו גוף הבית לדירה כדאיתא בחו"מ סי' רי"ב ואם כן בשתיקה וראה חברו דר בביתו כ"ש דלא קנה ומה אולמוה רבים מיחיד תדע דהא מבואר בחו"מ סימן קמ"ט סל"א בהג"ה אם קהל החזיקו בשל אחרים לא הוה חזקה והלא המה רבים שהחזיקו וכן בא"ח סימן קנ"ג סט"ז בהג"ה אם לא השאיל בפירוש ביתו לבית הכנסת רק הניחם ליכנוס לביתו סתם הרשות בידו למחות כמו שירצה ולמה הא החזיקו רבים לכנוס להתפלל שם ערב ובוקר כמה זמנים אע"כ דאין ללמוד מהאי דמיצר שהחזיקו רבים לדרך לשאר עניינים

וגם יש נחלק דמיצר שהחזיקו בה רבים הוה לכל העולם שכל עובר ושב ילך בדרך זה וכיון דשתק ולא מיחה הפקירו לכל העולם וכאבדה מדעת דאיתא בחו"מ ס"ס רס"א ובש"ך שם דמוכיח דאצ"ל בפירוש דמפקיר אלא סגי אם אנן סהדי דמפקירו בלבו יעיי"ש ה"נ עמדו חכמים על דעתו כיון דראו עלים שהחזיקו רבים לילך במיצר שלו ודאי מפקיר דמי יכול לדון עם כל העולם ומ"ש רע"ב ותויו"ט בפח"י דאהלות גבי שדה בוכים דבעלים מתייאשין ר"ל ג"כ דמפקרי דיאוש נמי היינו הפקר עי' תוס' במרובה דף ס"ט בד"ה כל שלקטו ובפרש"י בפרק השולח דף ל"ט ע"ב בד"ה נתאיישתי לשון הפקר הוא ועכצ"ל משום הפקר הוא דיאוש לבד ל"מ בדבר שברשותו כמ"ש המלחמות ד' בפרק אלו מציאות והרי קרקע ברשותו ויודע בה ולפיכך י"ל הא דיאוש בקרקע ל"מ כדאיתא בפרק לולב הגזול דף למ"ד ע"ב ברש"י ותוספת נמי מה"ט דבדבר שברשותו ל"מ יאוש וכיון דאין קרקע נגזלת הוי לעולם ברשותו ומה דלא מיעיל משום הפקר משום דהפקר אינו רק כשמפקירו לכ"ע כדאיתא בחו"מ סימן רע"ג ס"ה דצריך שיפקיר לכל כשמיטה אבל מתייאש לגבי דגזלן לבד לא מועיל משום הפקר ועיין בנ"צ סימן כ"ף מ"ש בשם בית יהודא ולכן מיצר שהחזיקו בו רבים דלכ"ע מפקר מהני משום הפקר ואפשר מה"ט אמר אסור לקלקלו לשון איסור משום דהפקר הוי כנדר כדאיתא בחו"מ סימן רע"ג ואם כן לענין מרעה השדות דאינו רק לבני אותו מקום ואם בא מי שאינו דר שם ימחו בידו מלרעות אינו הפקר לכל העולם ולהכי גם הך דחו"מ סימן קמ"ט דהחזיקו בו רבים היינו לעצמם אין בו משום מיצר שהחזיקו בו רבים וכן הך דא"ח סימן קנ"ג דהניח לבני עירו לכנוס ולהתפלל אינו לכל העולם וגם ל"ד כלל להפקר דהא שם ביתו והוא המוציא ומביא והכל ברשותו כמבואר במהר"ם פאדווה סימן פ"ה והפקר אינו רק כשמוציאו מרשותו לגמרי גוף ופירות כמ"ש בערך ש"י סימן שע"ז ול"ל הא מותר לזרוע כדאיתא בב"ב דף צ"ט ע"ב דהחיצון זורע את הדרך דשאני התם דלא נתן הדרך רק ליחיד אבל דרך שהחזיקו בו רבים מה יועיל לו מה שיזרע ורבים דורסים שם תמיד א"כ ודאי הוציאו מרשותו לגמרי

ולפימ"ש בערך ש"י שם דמפקיר הקרקע ופירותיה רק על זמנים וכשיחזיק אחר באותן זמנים צריך להחזיר אחר הזמן אינו הפקר דצריך שיפקיר הגוף והפירות לחלוטין וא"כ הכא דהשדות הם של בעלים וגם העשב דאינו הפקר רק באיזה זמנים במזרח ובאיזה זמנים במערב ל"ח הפקר ועוד דלא הפקירו רק העשב בזמן שראוי למרעה ולא מועיל הפקר רק לעשב שבא לעולם לא לעשב שיהא בשנה האחרת דהוי דשלב"ל דהא לא פרשו שמפקירין גוף הקרקע לפירותיה ול"ל בזה דמחשבתן ניכרת דלא ניכר רק שלא הקפידו על העשב באשר הוא שם ומאן מוכח דכונתם להפקיר גופא לפירות ומפרט מי מהמונים יודע כלל מזה לומר אנן סהדי על מחשבתן לכך ואף דבשו"ת ב"ח סימן קכ"ד ס"ל דהפקר מועיל בדבר שלב"ל ובדבר שאינו ברשותו הלא מחנה אפרים בהל' זכיה מהפקר ס"ל דלא מועיל וכן הוכיח הפנ"י בפרק השולח דף ל"ח בד"ה רש"י

איברא כיון שכן היה מנהג מקדם לרעות כל בני המקום בחנם בשנה זו במזרח ובשנה זו במערב וכדומה אף שלא היה לו שדות או היה לו בהמות הרבה השתא נמי כח ביד טובי העיר להכריח הציבור. במה שהיה מנהג מקדם וכדאיתא ברמ"א חו"מ סימן ב' אך דוקא אם מנהג זה נתייסד ע"י היהודים אבל אם נתייסד ע"י שופטי גוים והיהודים היו מוכרחים לזה או שכן היה מכח דד"מ ועכשיו יצא הדת דד"מ שיכולים בעלי שדות למחות בלא שכירות או אפילו נעשה המנהג מדעת כל בני המקום מ"מ עכשיו רוב יהודים מאותו מקום יכולין להסכים לבטל אותו מנהג ויעמוד כל בעל שדה בשלו וליטול שכר דגם הסכמה בחרם אם רוצים הקהל לבטלו הולכין אחר הרוב כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ח סל"א

תקטז

אחד שכר בית על זמן ובאמצע הזמן נשרף הגג וכבר הקדים שכירות ג"ח ועדיין לא כלו ורוצה המשכיר לתקן ולשכור בית לשוכר עד שיתוקן ואז יחזיר לבית הנשרף ואין השוכר רוצה לטלטל עצמו אלא רוצה לשכור לו דירה אחרת על כל השנה ועוד טוען שיחזיר לו המשכיר שכירות מימים שנשרף שלא דר עוד שם ודעת השואל דהדין עם המשכיר כיון דאם נשאר הבית רק מסוכן לדור מחמת קלקול הקורות מחויב המשכיר לתקן ה"נ אין השוכר יכול לחזור עד סוף זמן ששכר כדאיתא בטור סי' ש"י דאם מחויב המשכיר להעמיד לשוכר חמור אין השוכר י"ל אני אשכור לעצמי בזול את"ד

והנה זה פשוט דאין המשכיר צריך להחזיר מן השכירות וכמ"ש בערך ש"י סי' שי"ב סי"ז גם בנה"מ כתב דבהקדים לו השכר מחמת שכן התנו לכ"ע א"צ להחזיר השכירות

אך מה דס"ל למעכ"ת דצריך השוכר לילך לדור בדירה שישכור לו המשכיר עד שיתקן ואז יחזיר לבית ראשון וכמו בחמור שמת לא נ"ל חדא דבשלמא בחמור כיון דהשוכר ע"כ צריך לחמור אחר אלא דרוצה להרויח לשכור בזול אמרינן כמו דמשכיר מחויב ה"נ השוכר מחויב כאלו חמור ראשון חי אבל הכא דיתחייב לילך לדור בדירה אחרת ואח"כ לחזור לדירה זו שנשרף יש קפידא גדולה וכדאיתא בחו"מ סי' קס"ד ס"ב

ועוד הא מבואר בחו"מ סימן שי"ב סי"ז דגם המשכיר אין מחויב לתקן רק אם יש בידו מעות מהשכירות אשר עדיין לא דר השוכר וכ"מ בהתוספת