תשורת ש"י שטו

או משום דכל ברייתא דלא מתני בי ר"ח ור' אושעיא לא מתנינין בי מדרשא כדאיתא בחולין דף קמ"א לכן י"ל דר' אושיעא מתני לטעעיה דלא ממאנת לזיקת יבם ולא ס"ל דעוקרת נישואי דקמא ולא מצאתי ברמב"ם שהביא דין זה דאוכלת בתרומה בגינו ואפשר מה"ט דלפי מאי דקי"ל כעולא דממאנת בזיקת יבם משום דבמיאון עוקרת למפרע הקידושין דקמא לכן לא תאכל בתרומה שמא תמאן וכהך דנתקדשה לדעת אביה הנ"ל שו"ר בתוי"ט מ"ה פיה דגיטין הניח בצ"ע למה השמיטו הרמב"ם עיי"ש

אח"כ ראיתי ברשב"א ס"פ הזורק אהא דב"ה סברי א"א עושה בב"ז כתב ז"ל וההוא דממאכין אפילו את הנשואות ולא חיישי ב"ה דלמא ממנעי ולא נסבי היינו משום דבתקנת חכמים נשא לא ממנע דלא בעילת זנות הוא לו וכדאמרינן התם וב"ה כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתו למימר דב"ז הוא כנ"ל עכ"ל והנה גם תוספת שם תרצו כדאיתא ביבמות כיון דאיכא קידושין וכתובה ולמה הוסיף הרשב"א משום דבתקנת חכמים נשא וגם מה זה סיים כנ"ל והרי מפורש בגמרא כן ואם קאי אמאי דתירץ מעיקרא דלא תקשי דב"ש אדב"ש התם הל"ל כנ"ל אלא ודאי משום דק"ל הא גם כנסה סתם דפרק המדיר יש קידושין וכתובה ומ"מ משום דא"א בב"ז מחל לתנאו משום דע"י התנאי מתבטלין הקידושין למפרע וה"נ ע"י המיאון לכן הוסיף משום דבתק"ח נשא וכמ"ש לעיל ומדדייק הרשב"א דלא ביז הוא לו משמע דלענין איסור ודאי בלאו ה"ט דבתק"ח נשא סגי כיון דנשא בכתובה וקידושין ואין איסור משום ספק רק שלא יהא לו גנאי דבעילת זכות צ"ל משום דבתק"ח נשא

תקיג

שאלה אם מותר להניח תפלה ש"י עם הבית מחמת שלא יתקלקל גוף הבית תפלה מחמת החיכוך של הארביל כשאינו רחב. הנה לכאורה אין קפידא כיון דתש"י א"צ להיות מגולה דדרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות כדאיתא בא"ח ס"ס כ"ז אמנם בתוספת מנחות דף ל"ה ע"א בד"ה מעברתא דתפילין כתבו וי"מ מעברתא רצועה קטנה שמעבירין למעלה על בית תפילין של יד ואין נראה לפסול משום שאין רואה כל הבית את האויר חדא דלא שייך אינו רואה האויר בכי האי גונא אלא כי חבר ביתא אחרינא תמן ועוד דשמא דבית החיצון שאינו רואה האויר פסול לא שייך אלא בתפילין של ראש ולא בשל יד כמו שיש בתשובות הגאונים ועוד כי הרצועה שנותנים על בית הזרוע אינו מכסה כל הבית אלא הבית עצמה מגולה ימין ושמאל אם כן הבית רואה שפיר את האויר לצד המעברתא ולצד שכנגדו עכ"ל נמצא לטעם השלישי יש קפידא בנ"ד שמכסה כל הבית של התפלה מכל הצדדין ולמעלה ולטעם השני כיון דתוספת עצמן לא ברירא להו וכתבו רק שמא איך ניקו ונעביד דלא כספקם של התוספת ולטעם הראשון נראה דליכא קפידא אלא אם חבר בית על הבית ובנ"ד אינו מחובר ומ"מ כיון דלא סמכו תוס' על נועם ראשון לבד אפשר משום דלא ברירא להו אין לנו לעשות לכתחלה עד שנצא כל הטעמים וביד מלאכי בכללי תוס' אות כ"ד הביא מהרב חזין נחום ומטה אשר דאם מתרצין התוס' יותר מתירוץ אחד תירוצא בתרא הוא הנכון יותר יתד הוא שלא תמוט. ואף דמכסין התפלין ש"י בהארביל בזה אין קפידא (פ) נהי דמכוסין התפילין מלמעלה מ"מ מגולין מהצדדים לאויר שבין הארביל להתפילין

ועוד יש חשש דהא מבואר בש"ס ובש"ע סימן ל"ב סמ"ח אם צפה הבתים בזהב או בעור בהמה טמאה פסולים והרי צפה אינו דוקא מחובר בתפירה או בדבק דהא בארון כתיב בפרשת תרומה וצפית אותו זהב טהור מבית ומבחוץ תצפנו ומבואר בגמרא יומא ע"ב ג' ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב תוך של עץ ונמצא מצופה מבית ומבחוץ וכמבואר בפרש"י פרש' תרומה הרי דזה נקרא מצופה אף דכל אחד עומד בפ"ע אם כן ה"נ צפה הבתים אפילו עשה בית של זהב ונתן הבית של התפילין בתוכו חשוב צפה וא"כ אם הבית אינו של עור מעובד לשמו ונתנו על הבית של תפילין פסול ואפילו הוא של עור רק אינו מעובד לשמו אין לברך כמ"ש א"ר סעיף ל"ז ס"ק כ"ז ועיי"ש ס"ק ס"ט ועיין חיי אדם כלל י"ד ס"ה ובנ"א אות גי

וצ"ע בזה די"ל שאני צפה זהב או טלה מטלית של עור בהמה טמאה דעשה ע"ד שישאר שם לעולם דהוי כגוף התפילין וכדאיתא בפ' חלון דף ע"ח ב' בחריץ שבין שתי חצרות אפילו מלא קש או תבן מערבין שנים אבל מלא עפר מערבין אחד ומפרש בגמרא אי בטולי חייץ ואי לא בטולי לא חייץ ופי' רש"י דאם בטליה נידון כסתום דמשוית ליה כארעא אבל אם מלאו עפר סתמא בטליה ועיין בא"ח סימן שע"ב סט"ז ובמג"א ס"ק כ"ז וה"נ דוקא בצפה זהב או טלה עור דסתמא בטליה לעולם והוי כגוף התפילין וחלק ממנו ופסול משום דאינו מן מאכל והמותר בפיך ובר"פ כיסוי הדם איתא ליתוב וליבטליה קמוסיף אבנין לא לבטליה הוי חציצה הרי אם מבטלו כמו שפרש"י שם להניחו שם לעולם הוי מגוף בנין המזבח ואם לא בטלו להניחו לעולם אינו מגוף המזבח והוי חציצה וה"נ אם מבטלו להניחו לעולם שם כמו צפה זהב וטלה עור הוי מגוף התפילין דפסול אם אינו מעור בהמה טהורה ובפרק לולב הגזול דף ל"ז איתא כיון דחבריה כגופיה דמי ה"נ י"ל דצפה זהב וטלה עליהן עור ב"ט מיירי דחבריה להבית של תפילין וכגופיה דמי אף דגם כשלא חבריה קרוי צפה כמ"ש לעיל אפשר דהכא מיירי דהתיך זהב על הבתים ונתחבר עם הבתים כמו צבע וא"ל אם כן מנ"ל דג' ארונות היו נימא דוצפית אותו זהב שיתיך עליו זהב דבלא"ה הקשה כן מהר"ן הובא בש"ח בפ' תרומה שם ותירץ הש"ח עיי"ש ובגו"א שם כתב דמוכרח לומר דשלש ארונות היו דאם היה הציפוי נדבק בו עד שא"א להפרד משם היה זה תוס' על הארון דכל המחובר לדבר בטל אצלו כמוהו והתורה נתנה שיעור לארון אמתיים וחצי ארכו וכן לקומתו ולא היה לו השיעור הזה כי נתוסף עליו הזהב אבל השתא שכל אחד ואחד היה בפ"ע לא היה תוספת עליו עכ"ל ובפרק ראוהו ב"ד דף כ"ז ע"ב ציפהו זהב לשופר מבחוץ אם נשתנה קולו פסול וכתב ר' ירוחם דבשופר תוך שופר כשר אפילו נשתנה קולו ול"ד לציפהו זהב מבחוץ דפסול אם נשתנה קולו דהתם הזהב מחובר בגוף השופר וה"ל שופר וד"א אבל הכא אינו מחובר עכ"ל הובא בב"י א"ח סימן תקפ"ו אם כן ה"נ י"ל דצפה זהב שמחובר אך הנו"ב חא"ח סימן א' כתב וז"ל וכן אני אומר בציפן זהב אפילו אם נימא דהיינו למעלה על עור הבתים אפ"ה אני אומר דוקא ציפן זהב שהציפוי הוא בפ"ע שקבע עליהם טס של זהב אבל אם הזהיבם לעור הבתים כדרך שמזהיבים כלי כסף