תשורת ש"י שיד

התנאי דשמא לא מסכים הבעל וכ"מ במע"צ שם אך לשון הרשב"א בגיטין שם אנן סהדי דלא מבטלו בלבו כדי שלא תהא בב"ז ואם נימא דאיכא דלא קפדי איך אנן סהדי וצ"ל בשלמא הך דב"ק וגיטין דבעצמו נחית להכי לעקור הקידושין למפרע בזה אמרינן דא"א עושה בב"ז משא"כ בנשואי קטנה דנושא ע"י תק"ח שתקנו קידושין וכתובה לקטנה כדי שלא תהא פנויה וב"ז והם אמרו שתוכל למאן לא אתי למימר דבב"ז דא"כ לא היו חכמים מתקנים כן ודרכיה דרכי נועם אלא ודאי דתקנתם היה דע"י קידושין והכתובה לא יהא ב"ז למפרע כשתמאן אח"כ ויש סעד לסברת המע"צ ושי"ק דהא דא"א עושה בב"ז משום גנאי ודבר מכוער דהראב"ד כתב בהשגות פ"א מה"א דאיסור פנויה כשאינה מופקרת לכל אינה רק איסור דרבנן וכתב תה"מ דא"כ איך סמכו חכז"ל בכמה דוכתי על חזקה דא"א עושה בב"ז והרי איסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בו ולפ"ד המע"צ ושי"ק א"ש דהחזקה משום גנאי ולפיכך אמרו ביבמות דף ק"ז כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבב"ז דאין הקפידא רק משום גנאי אבל משום איסור בלא"ה ליכא כיון דכונתו לא לשם זנות ויש ספק אם תמאן אלא לומר דלא ממנעי מלישא קטנה שלא יהא גנאי משום דיש קידושין וכתובה לא אתי אינשי למימר דהוה בב"ז ובמע"צ סימן ב' הוכיח מדאמר לא אתי למימר דבמקום כתובה וקידושין אפילו לתא דבעילת זנות בפי הבריות ליכא עיי"ש וזה קשה להולמו דא"כ אמאי אמרו בפ' המדיר דף ע"ג דקידשה ע"ת וכנסה סתם דאחליה לתנאי משום דא"א עושה בב"ז והרי התם נמי איכא קידושין וכתובה אלא שאם תמצא דלא נתקיים התנאי יתבטלו הקידושין ויהא בב"ז ואפילו נימא דליכא איסור רק גנאי מ"מ הרי גם גנאי ליכא כמו שאמרו ביבמות לא אתי למימר לכן נ"ל דדוקא בתנאי דעוקר הקידושין למפרע דל"ל שיתבטלו הקידושין רק משעה שנודע שלא נתקיים התנאי דקידושין לא פקעי בכדי כדאיתא בנדרים דף כ"ט דהיום את אשתי ולמחר אי את אשתו אינה יוצאת גם למחר בלא גט ובירושלמי קידושין ר"פ האומר אמר הטעם דל"ד אשה להקדש אם אמר הר"ז עולה היום ולמחר שלמים דהקדש יש לו פדיון אבל אשה אינה יוצאת בלא גט וברשב"א ורא"ש בנדרים שם אמרו משום דבגט א"א לגרש על זמן קצוב מקשינן הוי' ליציאה ועיין ברשב"א שם שכתב דאפשר אביי שם ס"ל דבאומר היום את אשתו ולמחר אי את אשתי דיוצאת למחר בלא גט ועיי"ש בר"ן וא"כ כ"ז בקידושי דאורייתא דמקשינן הויה ליציאה מגזה"כ וגם משום דאינה יוצאת בלא גט אבל קידושי קטנה דיוצאת במיאון לבד בלא גט י"ל הם אמרו והם אמרו דלא תהא מקודשת רק עד שתמאן וכשתמאן תפקע הקידושין רק מאז ולא למפרע ואף דלאחר המיאון אינם אסורים בקרובים מ"מ י"ל כך היתה התקנה ולכן ע"י מיאון ס"ל לב"ה דגם גנאי ליכא כיון דבעל ע"י קידושין וכתובה כל זמן שלא מיאנה וכשתמאן לא נפקע למפרע ועכ"פ כיון דאין זה ברור שיהא נפקע למפרע לא אתי למימר דהוה ב״ז

ורש"י כתב בס"פ אלמנה ניזונות דף ק' ע"ב בד"ה ממאנת א"צ להמתין ג"ח לאחר מיאון דעקרתנהו לנשואין משמע דנעקרו מעיקרא למפרע אבל ביבמות דף ל"ד סוף ע"ב פרש"י דמיאון לא בעיא אמתוני דליכא למגזר משום גדולה דאין גדולה יוצאה במיאון ושם ל"ל משום דעקרתנהו לנשואין לל"ק התם דבזנות קטנה נמי צריכה להמתין גזרה משום גדולה ותוס' בכתובות נמי פרשו דהטעם במיאון דליכא למגזר משום גדולה דמיאון מוכח עליה דקטנה היא א"כ אין הכרח לומר דע"י מיאון נעקרו הנישואין למפרע וכ"מ בפרש"י במשנה דכתובות שם דממאנת אין לה כתובה משום דיוצאת מעצמה ואם נימא דנעקרו הנישואין למפרע בלא"ה מאין יהא לה כתובה דלא היתה אשתו מעולם וכמו מקדש ע"ת ולא נתקיים התנאי או נמצא לה מומין דאין לה כתובה כיון דנתבטלו הקידושין למפרע

איברא דל"ל הכי דהא קי"ל כעולא דאמר בדף ק"ז ע"ב דממאנת לזיקתו דנישואי קמא קעקרה וכ"פ כל הפוסקים ודלא כר' אושעיא הרי דהמיאון עוקר הקידושין והנשואין למפרע ורש"י דפירש הטעם במשנה דממאנת אין לה כתובה משום דיוצאת מעצמה כדי דלא תקשי לר"א דמשמע דבמיאון לא עקרה למפרע או חד מתרי טעמי נקט דהא י"ל גם לר' אושעיא מיאון עוקר הנישואין למפרע רק אם לא מיאנה בחיי בעלה ס"ל דתו אין יכולה לעקור הזיקה וכמ"ש הרמב"ן לפי שלא תקנו חכמים מיאון אלא בחיים אבל כיון שלא מיאנה בו גלתה דעתה שהיתה רוצה בו וכיון שרצתה בו היו קידושין כקידושין גמורין וזקוקה לאחיו על כרחה

ועדיין י"ל לפימ"ש הריטב"א עולא אמר ממאנת אף לזיקתו דיכולה לומר רציתי בבעלי הראשון להיות נשאת לו אבל לא נתרציתי שיזקקני ליבם ואפילו ממאנית ביבם סתם הוי מיאון מה"ט עכ"ל ואם כן שפיר בזה עקרה לנישואי קמא דמעולם לא הסכימה לזקוק לזה אבל מיאון בחיי בעלה א"י לומר מעיקרא לא נתרציתי לו דהרי מרצונה נעשה לכן סגי שתפסק האישות משעה שאינה רוצה בו וא"ל דאם כן מה פריך הש"ס מהא דכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת תמאן השתא לעולא עיי"ש הא בזה א"י לומר לא נתרציתי שיזקיקנו ליבם דהא בלא"ה אינה זקוקה ליבם שהיא ערוה עליו די"ל דה"נ לא נתרציתי שעל ידי יתבטל מצות יבום מן צרתי או כיון דצרות סתמא שונאות זא"ז י"ל לא נתרציתי שתהא צרתי פטורה מחמתי והכי מסתברא דמיאון בחיי בעלה לא מעקרין הנישואין למפרע דלמה יעשו חכמים כן שתהא בב"ז למפרע אם תמאן כיון שיכולים היו לתקן שלא יתבטלו הנישואין רק משעה שממאנת כמו שתקנו קידושין לקטנה אף דמה"ת אינה בת קידושין ה"נ יתקנו שלא יתעקרו הקידושין למפרע ע"י מיאון

וביבמות דף צדי"ק איתא דאוכלת בגינו בתרומה דרבנן ואם במיאון עוקרת הנישואין למפרע למה לא חשו שמא תמאן ובקידושין דף מ"ה ע"ב איתא נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדה"י ועמדה ונשאת אמר רב אסי שאינו אוכלת בתרומה שמא יבא אביה וימחה הוה עובדא וחש רב להא דר"א והרי מה"ת ארוסה אוכלת בתרומה וגם תרומה בזה"ז דרבנן והוי תרי דרבנן ומ"מ אסורה לאכול מספק שמא יבא אביה וימחה ה"נ בתרומה דרבנן דלא הוי רק חד דרבנן למה סתם הברייתא דאוכלת בגינו בתרומה דמשמע גם בזמן שהיה תרומה מה"ת משמע נמי משום דאפילו תמאן מ"מ עד המיאון אשתו היתה ומה דלא חששו שמא ימות בלא בנים ותמאן ביבם דאז עקרה קידושי דמעיקרא שאני התם דלכולא האי לא חששו שימות וגם תמאן ביבם