תשורת ש"י שיג

בעין חוזר וניעור אך מ"ש דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן ראי' לדברינו עכ"פ להתיר בהנאה ולהשהותו כיון דאינהו מיכל אכלי

תקיא

שאלה זכר נולד קטן מכפי הדרך וחלה והרופא אומר שלא למולו בשמיני ואמו אומרת שנולד יום אחד לחדש תשיעי אם צריכין לעשות סעודה בליל שבת ראשון לאחר שנולד כמנהג שהביא רמ"א ביו"ד סימן רס"ה סי"ב והוא מתוספת ב"ק דף פ' והובא בתה"ד סימן רס"ט שפר"ח ישוע הבן שהיו רגילין לעשות סעודה כשנולד זכר על שנושע ונמלט ממעי אמו והוי סעודת מצוה לכן נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר נכנסים שם לטעום בליל שבת הסמוך ללידה דהכל מצויין בביתם בליל שבת ובתבואת שור סימן ט"ו ס"ק י"ג כתב דאם חלה הוי ספק נפל מדאורייתא דהפסק חיותו גורם לו החולי עיי"ש א"כ שמחה זו מה זו עושה כיון דל"ל רוב וולדות אינן כפלים בולד זה שחלה ורפיא ביד מולידיו אם אינו כפל ואין יודעים אם נושע ונמלט ממעי אמו דאפשר אם לא היה נולד עדיין לא היה נפל ועכשיו שנולד לפני זמנו נפל הוא וגם שני הטעמים שבטו"ז שם לא שייכו רק אם בר קיימא הוא ואינו בשר בעלמא כדאיתא בשבת דף קל"ה דאם הוא נפל מחתך בבשר בעלמא הוא לכן כשיבריא וראוי לימול אזי בשבת שלפני המילה יעשה הסעודה דאז שייכי הטעמים דמעיקרא דהוה ספק בן קיימא לא חמירא מצוה של מנהג ממצוה דרבנן דפטור בספק ועוד מספק אין צריך לעשות הוצאות ועוד כיון דרוב וולדות בני קיימא ובריאים א"כ זה שאינו בגדר זה הוי מלתא דלא שכיח ולא שייך בו מנהג וכמ"ש הרמב"ם פי"א מהלכות שחיטה הלכה י"ג דדבר שאינו מצוי אין בו מנהג

תקיב

שאלה הא דכתב בשו"ת מעיל צדקה בסוף סל"ג דיכול להתנות שיוכל לגרשה בע"כ אם כונתו שהקידושין והביאה יעשה ע"ת כמ"ש לענין יבם מומר באה"ע סימן קנ"ד בהג"ה או כונתו רק שיודיעה שאחר שיקיים פ"ו יגרשה ומאחר שמסכמת יוכל לגרשה בע"כ ואם כונתו שיעשה תנאי קשה ממקומות שציין בשו"ת מהר"ם שי"ק בחאה"ע סימן עי"ן ד"ה ועתה דהקשה מיבמות דף ק״ז חופה דאיסורא ופי' רש"י משום דאסור לעשות ביאת זנות וכן כתב בח"ר גיטין דף ל"ג דיש איסור ביאת זנות אם מתבטלין הקידושין למפרע וכ"כ הרא"ש באס"ז ב"ק דף ק"י ע"ב בנשואה לא מסכים הבעל על תנאה שלה משום בעילת זנות משמע דהוה איסור עכ"ל השואל

נראה ודאי דאין כונת המע"צ שיעשה תנאי כמו ביבם מומר דא"כ מה צורך שיגרשה בגט בע"כ הא כיון דטוברת על התנאי נעקרו הקידושין למפרע וא"ת אם כן מה יועיל מה שיודיעה ומקבלת על עצמה לקבל גט ממנו נהי דחדרגמ"ה לטובתה תיקון ואומרת א"א בתקנתו מ"מ למה לא תוכל לחזור אח"כ וכמ"ש תוספת בכתובות פ' נערה דף מ"ז ע"ב בד"ה זימנין ודף פ"ג ע"א בד"ה כדרב שאני הכא חדא דכיון דאדעתא דהכי נשאת לא תיקן רגמ"ה בזה כמ"ש במע"צ שם ועוד תנאי בשעת מעשה מתחייב בלא קנין כשמתחייב מחמת הנאה שמקבל כמ"ש רשב"א שבאס"ז ב"מ דף צ"ד וה"נ מקבלת עליה חיוב לקבל ממנו גט אחר שיקיים פ"ו והא דר"פ הכותב בדו"ד אין לי בנכסייך דהוצרך לומר משום דרבא ודר"כ משום דדו"ד אינו חיוב רק סילוק בעלמא ולשון גרוע יעיי"ש אך המע"צ בעצמו סיים שאין להקל בכיוצא בזה במקום אחר וגם בזה עד שיסכימו עמו שני מורי הוראה ולא מצינו אם הסכימו עמו

ועוד יש חששות בזה חדא דהיש"ש בפ' החולץ ס"ו פסק דאסור לישא אשה ודעתו לגרשה אפי' מודיעה כשמקדשה והא דביבמות דף ל"ז ע"ב דהוי מכרזי מאן הויא ליומא תירץ שם על נכון

ועוד היא חד מתשע מדות דחשיב בספ"ב דנדרים בני גרושת הלב וכבר נתקשו בזה מחמת הא דיבמות מאן הויא ליומא ותירץ הפרישה דאם מודיעה ליכא איסור וכן תירץ הג"פ בסימן קי"ט אבל עוד תירץ דבאמת הבנים פגומים וצריך שיגמור בדעתו קודם ביאה שאם תתעבר לא יגרשה וכן נראה דעת רדב"ז שבכנה"ג ר"ס קי"ט בהגה"ט אות זיין וזה היפך מסברת המע"צ שישאנה על תנאי שאחר שתלד ממנו יגרשנה ועוד המל"מ בפכ"א מהא"ב הכ"ח דחה שני תירוצים הללו ותירץ דאין איסור רק אם דעתו לגרשה ולישא אחרת משא"כ הא דביבמות היו להם נשים בביתם ואין דעתם לישא אחרת ועיי"ש א"כ אסור הא דהמע"צ דדעתו לגרשה ולישא אשתו הראשונה שכבר גרשה

אך מה שהביא מהמר"ם שי"ק אין הספר אצלי אך נ"ל אפ"ת דכונת המע"צ להתנות אם לא תרצה לקבל גט אחר שיקיים פ״ו יהיו הקידושין בטלים למפרע לק"מ על המע"צ הא יש איסור משום דעושה בב"ז דבמע"ל סימן ב' כתב הא דאמרו אין אדם עושה בב"ז היינו מצד טבע אנושי אין אדם עושה בעילותיו הפקר ודבר שנוי הוא אבל איסור ליכא כיון דבשעת בעילה מקודשת לו מספק ואם רוצה לגרשה צריכה גט ממנו והביא ראיות לזה וכ"כ שירי קרבן על הירושלמי ר"פ ב"ש דאינו איסור בכה"ג רק גנאי הוא שבעל אשה שאין לו בה קידושין נמצא לק"מ מן הרשב"א והרא"ש דלא נזכר בדבריהם שום איסור רק אין רוצים לעשות בב"ז וי"ל כונתם כהמע"צ ושי"ק

אך זה תימא הא גם שניהם המע"ל ושי"ק מדברים שם מהגמרא יבמות דף ק"ז ולא שמו לב להא דאיתא שם נכנסה לחופה ולא נבלעה מא"ל לא ניחא ליה דתהוי חופה דאיסורא ופרש"י דאיסורא דבעילת זנות הרי מפורש דאיסורא הוא אבל דברי הש"ס קשין בלא"ה דהא כיון דלב"ש אין ממאנין אחר שנבעלה לפי שא"א עבב"ז א"כ מה חופה דאיסורא שפרש"י בעילת זנות הא כשיבעול תו אינה ממאנת ועכצ"ל הפירוש דאם אתה אומר נכנסה לחופה ולא נבעלה ממאנת וכשתמאן יהא איסור ודאי לבעול דאזי שוב ליכא ספק אישות וא"צ גט א"כ לא הועיל לו החופה להתירה לו לבעול ולא ניחא לו בחופה כזו

ואדרבה קשה על רשב"א והרא"ש דכתבו דאינו מסכים לבטל הקידושין למפרע משום דא"א עבב"ז והרי ביבמות דף ק"ז מבואר דביה ס"ל כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבב"ז הרי לא איסור ולא גנאי איכא וצ"ל דאיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי ולב"ש נשואה אין ממאנין משום דמעיקרא תק"ח שתקנו נישואין לקטנה דשום אדם לא ירצה לישא קטנה וב"ה ס"ל כיון דאיכא קידושין וכתובה ימצאו מי דלא קפיד דלא אתי למימר דבב"ז אבל בהא דב"ק כיון דאיכא דקפדי צריכה לפרש