תשורת ש"י שיב

תקי

שאלה מהו לעשות סחורה בחוה"מ פסח באופן דאין איסור מחמת חוה"מ עם חמאה של עכו"ם דנהי דסתם כליהם אב"י מ"מ שמא נפל בהחמאה פרורי פת דהנה בחת"ס חא"ח סימן קל"ה כתב בשם ברכ"י בוויניציא ומצרים העידו שאין בצוקר תערובות קמח כלל אך נודע כי הפועלים טובלים פתם ביערת דבש והוא רותח וסיים החת"ס אפי' להשהותו יש לאסור לכתחלה וכן הנהגתי פה למוכרו עם החמץ לנכרי עכ"ל והנה בא"ח סימן תס"ז ס"ח כתבו מג"א וח"י דנוהגין לכתחלה למוכרו קודם פסח אבל משמע שם דהוא מחשש עירוב קמח דאפשר אין בו ששים נגד הקמח ולא סמכו לומר דאין בו קמח רק לענין דיעבד אבל מחשש פירורין לא זכרו משום דאפי' יפלו סתמא יש ששים ועוד אחזוקי איסורא לא מחזיקינן כמ"ש הש"ך יו"ד סימן פ"ג סקי"א אפילו לענין חשש איסור דאורייתא והחת"ס דחשש משום דנודע דפועלים טובלים פתם ביערת דבש רותח ואפשר ליכא ששים גם כיון שנודע ל"ל אחזוקי איסורא לא מחזיקינן אבל מחשש פירורין נהי לענין אכילה בפסח יש לאסור דשמא יזדמן להאוכל פירור פת בעין אבל לענין להשהותו הרי איתא בסימן תמ"ז ס"ד פת שנפל ליין אעפ"י שנטלו משם אסור בפסח שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח והוא מתשובת הרשב"א וכתב מג"א סקי"ב דעכ"פ מותר לקיימו וכ"כ הח"י וגם בהנאה מותר וכן מוכח מהרשב"א דלא אסרו רק בשתיה וגם שם ס"ה בהג"ה בשומן מהותך בכלי חמץ אסור מדינא אם לא היו מוזהרין בשעת עשייתו מחמץ ושלא התיכו אותו בכלי חמץ שהם ב"י וכתב המג"א דחיישינן שמא נתערב בו פירור חמץ והוי בעין תוך השומן וכתב הח"י ס"ק כ"ז דהיינו באכילה אבל ודאי דמותר בהנאה וכ"מ מהגמ"יי ובב"י ושאר אחרונים עכ"ל והנה בחידושי רע"ק שם ס"ד אהא דשמא נשארו לו פירורין אף דהוי ספק דרבנן מ"מ חיישינן דהוא שכיח דמתפרד ממנו פירורין כ"כ הע"ש וצ"ל מה דחשבו לספק דרבנן משום דמסתמא יש ששים וכיון דא"א לבררו בטל מן התורה בששים לרשב"א אפילו ניכר ולרמב"ם כשאינו ניכר כדאיתא ביו"ד סי' קט"ו ועיין טו"ז יו"ד סימן ק"ד והכא בצוקר אינו ניכר וכן ביין ואפ"ת ביין אם יש בו פירורין ניכרים לכשייען היטב מ"מ כיון דא"א לבררו בטל מן התורה בששים דאף ע"י סינון א"א לבררו כמ"ש מג"ד שם סק"ו הרי עכ"פ דידוע דנפל פת ליין ושכיח דמתפרד מ"מ הוי ספק דרבנן ואינו אסור רק בשתיה אבל להשהותו וליהנות ממנו מותר בפסח ובש"ע הגאון מהר"ז זלה"ה כתב בסימן תמ"ב סכ"ד כל דבר שמותר לקיימו מותר ליהנות ממנו כגון למוכרו לגוי בפסח או שאר מיני הנאות וא"כ חמאה של גוים אפ"ת דשכיח שיפלו בו פירורי חמץ מ"מ כיון דא"א לבררו ואינו ניכר דודאי נשתנה למראה החמאה ומן התורה בטל בששים אפילו לאכלו כ"ש בהנאה ולהשהותו או למוכרו בפסח לגוי דשרי וליכא חשש משום דהפירורין אם ישנם בהחמאה נשקלין או נמדדין תוך החמאה ונהנה מן דמי הפירורין דכיון דבטלו ליכא עליהם דין חמץ כלל ועיין נתיבות סימן רכ"ט אהא דבורר צרורות מתוך גורנו של חבירו דחייב לשלם דכילא חסריה דמטעם ביטול נגע ביה כיון שנתערבו הצרורות ברוב וא"א לבררם נתבטלו ואזיל שם הפקר מיניה עיי"ש והרי התם אפשר לבררם בטורח גדול דהרי קמן דבא חברו ובירר מ"מ בטלו וכאלו הצרורות נעשו חטים של בעל הגורן כ"ש הכא דהפירורין אין ניכרים וא"א לבררם כלל דנהפכו להיתר ואין שם חמץ עליהן ומותר ליקח דמי משקלן ואין לאסור רק באכילה כיון דמשהו אוסר בפסח מדרבנן החמירו מלאכול אותן גם מספק ונראה גם אם לוקח החמאה עם הכלי של גוי ועומד בתוך הכלי בפסח אין חשש וכן בשומן של ישראל שעומד בכלי חמץ בפסח דהא בפליטת כלים אפילו ב"י כתב ח"י סק"א דמותר להשהות וכתב בהר הכרמל הובא שם בשע"ת ר"ס תמ"ב דמרקחת או שומן העומדים בקדרות חמץ מותר להשהותם ונ"ל הטעם לפימ"ש תוספת בפכ"ש דף למ"ד בד"ה לשהינהו דבליעת חמץ בכלים אינו רק משהו עיי"ש וא"כ הוי רק משהו וטל"פ באב"י ובמג"א סימן ת"נ סקי"ב והובא באשל אברהם להפרמ"ג בסימן תמ"ז סקמ"א דנט"ל ומשהו שרי בהנאה ושרי למכור נט"ל ומשהו לעכו"ם וכ"ש אם השומן או החמאה אינו רך שיתנענע ממקום למקום דלא נאסר ע"י כבישה מעל"ע כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל כ"ף סימן א' והובא במשבצות זהב ליו"ד סימן ק"ה סק"ה ומה שהתיכו השומן חם לתוך הכלי לפני פסח הוי נ״ט בנ"ט דהיתרא וטעם משהו דאינו חוזר וניעור בפסח ומשמע מדברי הר הכרמל דמתיר להשהות בקדרות חמץ בפסח אפילו צלול ורך דהא מרקחת סתמו רך דלא כאשל אברהם להפרמ"ג סימן תמ"ז ס"ק כ"ג שהביא מבאה"ט דצריך לערות השומן מהכלי קודם פסח ובשו"ת יד מאיר סימן כ"ז כתב דהבאה"ט מיירי בכלים שנשתמשו בהם חמץ ממש עיי"ש לכן הנוהגים לכתוב בשטר מכירת חמץ דמוכר לו גם השומן אינו צריך וכל המוסיף גורע דהא צריך למסור המפתח לגוי אם כן הוי בשר שנתעלם מן העין וברשות עכו"ם ואם לא ימסר המפתח מגרע לכל מכירת החמץ ואם ימסר המפתח ויחתום השומן בחת"ח הרי הערמה ניכרת ואין שמין על לב כלל לחתום חב"ח ואם הותך השומן בכלי שבשלו בו חמץ ממש יערה לפני פסח לכלי פסח ואם הותך ונתון בכלי המיוחד לשומן דאין מבשלים בו חמץ ממש אין צריך לערותו ולא למוכרו ובתוספת רי"ד בפכ"ש דף למ"ד ע"ב כתב ג"כ דבליעת הכלי רק משהו ובריא"ז שבש"ג מבואר יותר דגם בכל האיסורין אמרינן דבליעת הכלי אם אינו מזוהם הוי רק משהו אלא שבזה הפוסקים חולקים עליו וא"כ עכ"פ לענין חמץ וגם התירא בלע ובספק אם נשתמשו בהן חמץ וגם סתמן אב"י ודעת כ"פ דגם בפסח מותר נטל"פ יש לסמוך בפשיטות שלא לחוש וגם בספר האשכול ס"ל כהתוספת בהא דבליעת חמץ בקדרות של כל השנה אינו רק משהו כדאיתא בספרו הלכות תערובות איסור ס"ס כ"ט

אח"כ מצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן רנ"ח דחמאה של עכו"ם מותר בפסח דאם מפני כליהם של עכו"ם כבר אמרו סתם כליהם אב"י ונטל"פ מותר גם בפסח ומשום חשש תערובות חמץ בעין אין לאסור שאם נתערב קודם הפסח בטל בששים כשאר איסורין ואם נתערב בפסח הוא אוסר בכל שהו אפי' שלא במינו אבל אין לחוש לזה דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן והרי אנו רואין דאין בו תערובות חמץ ולמה נחוש לו וכן הגאונים ז"ל הורו שהחמאה ושמן ודבש כמו שהם נקחים מן העכו"ם כל השנה כן הם מותרין בפסח וכן נהגו במקומינו עכ"ל הנה התירו גם באכילה וזה רק כדעת המתירין נטל"פ בפסח ולא לדידן וגם הטעם דבטל קשה הא תערובות חמץ