תשורת ש"י שי

בע"כ וכ"כ כנה"ג שם בהגה"ט והגהות ב"י וגם בשו"ת משיבת נפש חאה"ע סימן ס"ט הוכיח דגם גזרת דלא יגרשה בע"כ לא נתפשט בכל מקום דהרי הטור בסימן קי"ט לא הביא שום תקנה שלא לגרש בע"כ ובסימן א' כתב במקום שנהגו שלא לישא שתי נשים והרי הטור היה בתראה ובב"י סי' קי"ט כתב בשם הרשב"א והרשב"ץ דאם אין לבעל ליתן כתובה א"י לגרשה וזה ע"כ שלא מרצונה דאלו מרצונה כפי רצונה צריך לעשות ואפילו תרקבי דדינרא צריך ליתן לה אם א"י לגרשה בע"כ עיי"ש

ועדיין יל"ע כיון דכמעט מהמנוע לדעת אם נתפשטה תקנת רגמ"ה ברוב ישראל וא"כ הוה ספק חרם ספקא דאורייתא לחומרא אך בד"מ אה"ע סימן א' סק"ט כתב דכיון דלא גזר שלא לישא שני נשים מחשש איסור דאורייתא ואינה אלא תקנה בעלמא הלך אחר המיקל ועיין בשו"ת תפארת צבי לחלק אה"ע סימן ל"ט וחת"ס חאה"ע סימן ב' אף דחרם הוא איסור דאורייתא מ"מ כל איסור דרבנן הוא איסור תורה דנלמד מלא תסור ומ"מ ספקו לקולא שכך היה תנאי בדבריהם וכמ"ש רמב"ן ומהרי דליאון במגלת אסתר אך כתב רבינו ברוך בתשובה הובא במרדכי פרק החולץ ובש"ך בכללי ס"ס אות ל"ו דאשכחן כמה ספקות דרבנן לחומרא

והכא יש ראיה להחמיר דהא בע"ז דף ל"ו איתא לענין גזרת שמן דבדקו ומצאו שלא נתפשטה בכל ישראל ואז התירו הרי דבלא בדיקה לא היו מתירין אך יש לדחות דהרי כל ספק בתקנה אוקמוה על ד"ת כמ"ש הרשב"א הובא בב"י חו"מ ס"ס י"ג כל שיש ספק במשמעות התקנה כיון שהוא חוץ מגדר הדין אי אתה יכול להכניסו עד שיהא ברור וכל שאינו ברור העמידנו על דין התלמוד וכתבו אחרונים דלה"ט אפילו נגד המוחזק מעמידין על דין התלמוד וא"כ ה"נ אם יש ספק אם מעיקרא חל התקנה ואפילו יהא כדאורייתא וספק דאורייתא לחומרא מ"מ כיון שהוא רק ספק בתקנה יש להעמידו על דין התלמוד דהרי בכ"מ אמרינן בספק ממון חומרא לתובע ובספק בתקנה אמרינן קולא לתובע וא"כ מ"ט הצריכו בגזרת שמן בדיקה אע"כ צ"ל כמ"ש בפרח מט"א ח"א סימן י"א ובשו"ת נא"ד סימן צ"א הובא בפ"ת לחו"מ סימן ח"י סק"ח דבתקנות חכמי התלמוד ד"ת נקרא וכל מה שהוא ספק בתקנתם ה"ל כמו ספק בדין וא"כ אין ראיה מגזרת שמן שהוא גזרת התנאים משא"כ בתקנת רגמ"ה ועוד מדבדקו הרי יכולים היו לבדוק ובדאיכא לברורי צריך לברר משא"כ אח"כ דנתפזרו ישראל בארבע פינות העולם

ולפ"ז אשכחנא פתרי למה הרמב"ם לא הזכיר מתקנת רגמ"ה והאחרונים חששו לתקנת רגמ"ה ולא העירו כלום דהרמב"ם לא ס"ל הכי והוא דבשלמא הרמב"ם דס"ל דכל שלא נתפשטה התקנה ברוב ישראל אין התקנה חל כלל לכן אפילו יהא רק ספק אם נתפשטה התקנה הוי ספק בתקנה ולקולא משא"כ אנן דמספ"ל אם כהרמב"ם אם כהתוס' דאין התקנה בטלה רק בשתים שלא נתפשטה ברוב ישראל ואין רוב הציבור יכולין לעמוד בה והכא ליכא רק אחת אם לא נתקבלה ברוב ישראל א"כ הוי ס"ס לחומרא ולפ"ז אם נזדמן עוד ספק להקל נעמוד ספק אחד נגד ספק אחד ולא נשאר לחומרא רק ספק אחד והוי ספק בתקנה ויש להתיר ולפימ"ש דגם תקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ לא נתפשטה בכל הארצות ויש ספק אם נתפשטה ברוב ישראל הוי ספק בתקנה אף די"ל דזה חמיר מתקנה שלא לישא שתי נשים מ"מ לא חמיר ממה שמוציאין ממון מהמוחזק אם ספק בתקנה ולא דמי לשאר ספק אם נולד כגון ספק טרפה או ספק חייב דהכא שאני דהספק אם נתחדש הדין כלל אין ספק מוציא מידי ודאי ד"ת והא דסתם נדרים להחמיר י"ל משום דאפשר למתשל ועד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר או כדכתב הרע"ב ותוי"ט בפ"ב דנדרים מ"ד משום דסתם נודר דעתו לאסור מדלא שתק ומזה משמע נמי דאי לאו ה"ט אף דהוה ספק דאורייתא לא יחל דברו מ"מ כיון דהספק אם נתחדש עליו איסור אין ספק מוציא מידי ודאי דין תורה

תקט

שאלה אבי החתן עבר זמן הרבה ממה שקבעו זמן החתונה בהתנאים ובאו לב"ד ופסקו חנ"ק אך מכח לפנים משוה"ד לדון להרחיב עוד זמן כמבואר בחו"מ סימן י"ב בב"ח ובחו"מ סי' רנ"ט דיש לדון לפנים משוה"ד ועכ"פ בכפיית דברים אך אבי הכלה נהי דמוכרח להמתין עוד משום לפנים משוה"ד די לו בזה עצמו דקשה לו כגידין אשר בתו בגרה וזה זמן כביר אשר הגיעה לפרק הנשואין והכל לסבת אבי החתן דחהו מדחי על דחי אלא שעכ"פ הוא ציית דינא לבלתי התר הקשר אבל הקנס תובע את"ד השואל. הנה אם לאבי הכלה קשה ההמתנה כגידין אין בגידין בנ"ט לחייבו משום לפנים משוה"ד להמתין וזה צריך לפני ולפנים חדא דהשב יעקב בס"ס כ"ט כתב דבזה"ז ח"ו ליתן רשות לב"ד לילך אחר הסברות כדי לכוף להוציא ממון לפנים משוה"ד וכאן אף דאינו להוציא ממון מ"מ אם נכוף אבי הכלה להמתין חשוב כמו להוציא ואף דרק מעכבין עליו מלהשיא לאחר וראיה לזה מפרק לא יחפור דכ"א ע"ב דבעיא דבר מבואה אבר מבואה אחריתי אם מצי לעכב מלאוקים ריחיא וכתב הרי"ף וכה"פ בחו"מ בחו"מ סימן קנ"ו ס"ה כיון דלא נפשטה הבעיא לא מצי לעכב וכתב הנמ"י משום דנקטינן חומרא לתובע וקולא לנתבע והרי מה דחומרא לתובע וקולא לנתבע משום דבא להוציא מחברו עליו הראיה והרי אף דמעכבין רק שלא לעשות חשוב להוציא

שנית מבואר בפרק אלו הנשרפין דף ע"ו ואביי ורבא האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה אמר ר' מני זה המשיא בתו לזקן ר' עקיבא אומר זה המשהה את בתו בוגרת והובא ברי"ף ורא"ש גם דעת רע"ק וכ"כ בפסקי הרא"ש וא"כ איך יתכן לכוף את אבי הבת להשהות בתו בוגרת ונהי דבזה"ז משהין משום דחלש עלמא מ"מ אחר שכבר הגיעה לפרק בתולה נשאת ורוצה האב להשיאה איך נכופו לעבור על דברי רע"ק כיון דגם עכשיו ראויה להנשא כדרך העולם

הן אמת דהרמב"ם בפכ"א מהא"ב לא הביא דברי רע"ק וכן בטוש"ע סימן ב' באה"ע ותמוה וצ"ל משום דר' מני אמר רק דהאי קרא אתי שלא להשיא בתו לזקן אך בהגהות מהרש"ש לסנהדרין שם כתב לא ידענא מדוע בחר ר' מני יותר דרשה דר"א מדרשה דרע"ק ואני מקשה עוד לו יהא דר' מני ס"ל כר"א ולא כרע"ק מ"מ הא בא לתרץ אליבא דאביי ורבא ומנ"ל דלא ס"ל לאביי ורבא כרע"ק אלא כר"א ומפרט דעפ"י רוב לית הלכתא כר"א דשמותי הוא כדאמר בשבת ק"ל ע"ב חדא דר"א שמותי ועוד יחיד