תשורת ש"י שה

בטלה דעתו אבל כאן דכ"ע קוראין אותו בשיבוש דמהפכין כינויו מכפי עיקר שמותיו דקדים צבי לאליעזר והאשה קוראת אותו כהלכה ל"ל דבטלה דעתה ודומה לזה בפ"ד דפיאה אפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה וגם מסתמא מעיקרא נתכנה כסדר שמות הקודש ואח"כ שבשתא כיון דעל על לא חשוב נשתקע דשמותיו הקדושים מעלים אותם ועיין לק"ש לטי"ג אות כ"ט

תצה

אם מותר משרת או משרתת לתקן כלי הבעה"ב בע"פ אחר חצות דבא"ח סימן תס"ח איתא דמתקן כליו ולא נזכר אם משרתיו דומין לאחרים. ונראה דביו"ד סימן ש"פ סכ"ב איתא מותר לאשה לאפות ולבשל בימי אבלות הצריך לה והגיה רמ"א אבל מה שא"צ לה אסור וכן אשה המשרתת בבית בעה"ב אחר ואירעה אבל מותרת לאפות ולבשל ולעשות שאר צורכי בית בין שהיא משרתת בחנם בין בשכר עכ"ל הרי אף דלא הותר לאשה רק הצריך לה היינו הצריך לה לביתה כי דרך נשים וכן משרתת מותר לצורכי בית ולא לאחרים מה שא"צ לצורכי בית וכ"כ טו"ז שם שלא תעשה המשרתת מלאכה שאינה לצורך הבית רק להרויח וא"כ ה"נ כמו דמותר בעצמו לתקן כליו ע"פ אחר חצות כן מותר למשרתיו לתקן הכלים לבעה"ב

ויל"ד על הרמ"א ביו"ד דהגיה מה שא"צ לה אסור וכ"מ מלשון המחבר והרי בתה"ד סי' רפ"ט הביא מהגהות מיימני דאבל לאפות פת מותר מק"ו מיו"ט וסיים תה"ד מדיליף לה מיו"ט אלמא דשרי לאבל לעשותם אפילו לאחרים כמו ביו"ט וכן מהרי"ק בשרש ל"ה יליף מיי"ט דמותר לצורך אוכל נפש והלבוש כתב דלפיכך לאפות ולבשל לא נאסרו על האבל דלאו כ"ע עשירים נינהו שיש להם משרתים שיעשו להם מלאכות אלו בימי אבלותם וה"ל גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה לפיכך לא גזרו עליהם והתירו לעשות מהם כל הצורך לו ולא יותר עכ"ל ולמה לא כתב הטעם המפורש במהרי"ק והגמ"יי ותה"ד שמשם מוצא הדין. ונ"ל כי לכאורה יש לדחות הראיה מדמותר צורך אוכל נפש ביו"ט דבשלמא התם איסור מלאכה ביו"ט לכל ישראל והשוו אשה לאיש וכיון דראה לרחמנא להתיר לצורך אוכל נפש ע"כ מותר לכל אבל אבלות ר"ל דאפשר ע"י אחרים שאינם אבלים מנ"ל דמותר האבל בעצמו לכן הוסיף הלבוש דמה יעשה עני שאין לו משרת ולא חמיר מיו"ט דמותר לצורך אוכל נפש לכ"ע מפני שאי אפשר באחרים ה"נ מי שאין לו משרת והוא אבל וכיון דהתירו להאשה שדרכה לאפות ולבשל לצורך הבית ה"נ התירו למשרתת לצורך הבית אבל מה שאינו לצורך הבית אין ללמוד מיו"ט דמותר לאפות לאחרים דכל ישראל הושוו ומה לי אם יאפה זה או זה אבל באבל אם הוא לא יעשה לאחרים יעשו האחרים בעצמן או ע"י אחר שאינו אבל וזה אינה גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד ולפ"ז אף דבתה"ד כתב מדיליף מיו"ט אלמא דשרי לאבל לעשותם אפי' לאחרים כמו ביו"ט מ"מ להמחבר ורמ"א לא ניחא להו למילף מיו"ט לענין לעשות לאחרים מטעם שכתבתי או ס"ל דגם כונת תה"ד במ"ש אפילו לאחרים היינו במשרתי הבית דעלה קאי התם דזה הוי לצורך הבית וכמ"ש בתה"ד בסימן שכ"ט דבע"ה עשיר השוכר משרת או משרתת ורוצים לחזור באמצע הזמן מיקרי דבר האבד כיון דדרכו ורגיל הוא לשכור משרתים ולא הורגלו לא הוא ולא אשתו לעשות מלאכתם וצרכיהם על ידי עצמן והובא ברמ"א חו"מ סימן של"ג ובשבו"י ח"א סימן פ"ו כתב לענין שוחט אבל אע"ג דהוה מלאכת או"נ דמותר ברגל לצורך המועד מ"מ באבל יש לאסור לעשות לאחרינא אם אין בו צורך לעצמו ובני ביתו כמו אפיה ובישול ביו"ד סימן ש"פ עכ"ל והנה לא ביאר הטעם למה חמיר אבל מן רגל וע"כ משום דהטעם פשוט כמ"ש והבית מאיר ביו"ד סימן ש"פ רמז לעיין בבית הלל ומצאתי שעמד על דברי רמ"א כמו שהקשתי אני עליו מדברי תה"ד והב"מ שם כתב דלא כשבו"י דאסור לשוחט דמתא עיי"ש ואפשר הב"מ מדמי שוחט דמתא למשרת קבוע בבית בעה"ב

ובשו"ת מגדל השן סכ"ו כתב כיון דאיסור מלאכה באבל ילפינן מוהפכתי חגיכם לאבל הרי שוין אבל וחג לענין מלאכה ומותר אבל לשחוט כמו ביו"ט עכ"ל ואינו מוכרח דהא בפרק אלו מגלחין דף כ"ף אמר נמי מניין לאבלות שבעה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה ואם איתא דזה דרשה גמורה להשוותן למה אבלות מקצת יום מתחלה וסוף ככולו הא חג דוקא מעל"ע שבעה וגם ביו"ט אסור דבר האבוד ואבל מותר אע"כ דאינם שוין ממש וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות אבלות ה"ז רמז לאבל שאסור בעשיית מלאכה זה שנאמר והפכתי חגיכם לאבל וכתב הכ"מ דקדק רבינו לכתוב בזה רמז ולא כתב מניין משום דזו אינו ראיה אלא רמז בעלמא וכן מוכח מהגמ"יי דיליף מק"ו מיו"ט כנזכר לעיל ולמה לו הק"ו הא טרח קרא וכתב והפכתי חגיכם לאבל להשוותן אע"כ דאינו ראיה

תצו

מי שעלה לתורה שמואל זנוויל יעקב קאפל ובפ"כ רק זנוויל וחותם זייכוויל. נראה לכתוב בגט שמואל זנוויל יעקב קאפל המכונה זנוויל דמה דחותם זייכוויל בשני יודין טועה כיון דעולה לתורה ונקרא בלא יודין לאחר הזיין וכ"כ בחאנ"ש סימן מ"ה ואין לכתוב שמואל יעקב המכונה זנוויל והמכונה קאפל כמ"ש בשו"ת מים חיים באם נקרא לתורה קלונימס קלמן ונקרא בפ"כ קלמן ולא חותם בשתיהן לכתוב בגט קלונימס המכונה קלמן הובא בפ"ת לסה"ג אות טית דשאני הכא דאיך נכתוב המכונה קאפל דאינו נקרא קאפל לבד כלל וגם א"א לכתוב המכונה זנוויל קאפל דג"כ לא נקרא כן לבדם וגם א"א לכתוב דמתקרי על שם זנוויל דהוא שם חול אף דנצטרף לתורה כיון דבחתימה לא נצטרף כמ"ש במ"ח שם ובלאה"נ בחאנ"ש סימן צ"ט חולק עמ"ש בטי"ג בלק"ש ס"ק ל"ד אהא דכתבו בגט מפ"ב אליעזר ליפא דמתקרי ליפא כיון שנקרא לתורה אליעזר ליפא וס"ל לחאנ"ש דיותר נכון לכתוב המכונה ליפא וגם הטי"ג בלק"ש סעיף י"ב ס"ל כחאנ"ש עיי"ש ולע"ד בלאו טעמייהו נמי כיון דכתב ראנ"ח דאם נקרא בשתי שמות יחד הוי כל שם רק חצי השם א"כ מעולם לא החזיק שם החול לבד לעיקר דהא בעליה לתורה הוחזק רק לחצי השם וגם בשבלי הלקט סעיף י"ז כתב אם נקרא לתורה אלכסנדר זיסקינד ובפ"כ זיסקינד דיש לכתוב בגט אלכסנדר זיסקינד המכונה זיסקינד וכן מוכח בטי"ג אשר סביב שבלי הלקט ס"ק י"ד עיי"ש ועיין עוד בחאנ"ש סימן ק"א בטעמים נכונים דלא נכון לכתוב דמתקרי כה"ג אך אם כתב דמתקרי זנוויל ג"כ כשר דיעבד לפימ"ש רמ"א בתשובה דאם כתב דמתקרי