תשורת ש"י שג

שאין מניחים י"ל שכבר הניחו ומצדם שיודעים שלא הניחו ולא יניחו אין חשש וכמו גבי מלאכה בש"ס עכ"ל ויש סמך לזה מפ"ק דיבמות דף י"ד דמקשה מ"ד עשו קרי כאן ל"ת ומשני כי אמרינן ל"ת בשתי ב"ד דהללו מורין כן והללו מורין כן והדר אמר בב"ד שבעיר אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן ולא אמר כלשון המקשה מקצת עושין כן ומקצת עושין כן ע"כ דעת התרצן דליכא משום ל"ת רק כשמורין לזולתם וכיון דסתם הוראה הוא בב"ד לכן נקט ב"ד וצ"ע כיון דעושין כן בפני אחרים הוי כהוראה ועיין פא"צ דף כ"ח ע"ב ובב"ח א"ח ס"ס תק"ט ומג"א שם סק"ו ובי"מ באות ה' סימן קצ"א

ואפשר לומר עוד לפי מה דמרגלא בפי אותם המניחין תפילין בחוה"מ דעושים כן כדי שיהיו מותרין בעשיית מלאכה ואפשר משום דהמג"א בסימן ל"א סק"ג כתב דהי"א דחוה"מ חייב בתפילין ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכה ליכא אות אך כונת המג"א כיון דמדינא מותרין במלאכת דבר אבד ולא תלוי במה שהם רוצים לעשות מלאכה ומ"מ יש לדרוש לשון הדיוט דהנה המחמירין שלא להניח תפילין בחוה"מ משום דכ"כ בזהר והל"ח יישב מנהג הנוהגים להניח תפילין דהזוהר ס"ל דבחוה"מ מן התורה אסור בעשיית מלאכה והוי אות בלא תפילין והמניח תפילין מזלזל בקדושת חוה"מ והנוהגים להניח תפילין ס"ל כהפוסקים דרק מדרבנן אסור מלאכה בחוה"מ וכבר פליגי הפוסקים בזה ובעוה"ר המון עם מקילין אפי' במלאכה שאינו דבר האבד דאסור לכ"ע עכ"פ מדרבנן והוא כמ"ש הה"מ פ"א מה"א ה"ד דאיסורא דרבנן כלהו אינשי לא זהירי ביה ולכן כיון דמזלזלו בעשיית מלאכה מוכרחין להניח תפילין דאל"ה הוי תרתי דסתרו וכסיל בחשך הולך ועונשם רב ממ"נ דמונעים מלהניח תפילין דשמא מה"ת אסור במלאכה בחוה"מ ואם יניחו יהא זלזול לאות של חוה"מ ועושין מלאכה ואין חוששין לזלזול חוה"מ ומקילין משום דס"ל דאינו רק איסור דרבנן או דטועין דגם מדרבנן מותר

וגם להנמנעים מלהניח תפילין יש נ"מ דאם נמנעים משום דחוששין דמלאכה בחוה"מ כשאינו דבר האבד אסור מן התורה ואם יניחו יהא זלזול לאות של חוה"מ אם כן בספק דבר האבד או היכא דיש פלוגתא באיזה מלאכה אם מותר בחוה"מ כגון הא דבסימן תקל"ח יש להחמיר דהוי ספד"א והמניחין תפילין ומחזיקים להלכה דמה"ת מותר בכל מלאכה בחוה"מ מרויחין זה נמצא זה שאומרים המניחין כדי שיוכלו לעשות מלאכה אינו דבר ריק ושמא יצא מפי גדולים וכיון דמשום שרוצים לעשות מלאכה מניחין תפילין תו ליכא משום ל"ת דיאמרו אותם שאין מניחים תפילין מלאכה דלית להו כדאיתא בפ"ק דיבמות דף י"ג ע"ב דבענין איסור מלאכה ליכא משום ל"ת מה"ט

ועכ"פ נראה אם באפשר יצייתו המניחין תפילין להניח בביתם ולומר ק"ש ויסלקם ויבואו לבית הכנסת מה טוב דבהכי יוצאים כמ"ש הפר"ח בסימן תצ"ו כשהיה בח"ל ביוט"ב והיה דעתו לחזור לא"י היה עושה כן וא"ל יצייתו כדאי הא"א הנ"ל לסמוך עליו בשעה"ד שלא לבטל התמיד שו"ר במעיל צדקה סימן מ"ט כתב השואל דדוקא להורות כן לאחרים הוא דאסור משום ל"ת אבל להחמיר לעצמו מותר והביא ראיה כמו שכתבתי לעיל והדר סתר את דבריו מכח ראיות והמע"צ בסי' נון מסיק ג"כ דדוקא להורות לאחרים יש משום ל״ת ותירץ ראיות השואל עיי"ש ובשו"ת ב"ח החדשות סימן מ"ב התרעם על החזן שתוקע עצמו לדבר הלכה ואינו מניח תפילין בחוה"מ ועובר אלא תתגודדו דכתב ריא"ז גם בזה"ז יש ברוב מקומות מחלוקת בין החכמים ובין הגאונים אסור להם לבני העיר לחלק ולנהוג קצתן כאחד וקצתן כאחד אלא יעמדו על המנין ויעשו כולם על פי הרוב עכ"ל אמנם ריא"ז ז"ל בפ"ק דיבמות אסור להם לבני העיר לחלק ולנהוג במנהג פשוט קצתן כאחד וקצתן כאחד עכ"ל ונראה כונתו במנהג פשוט דכל כת יאמרו דכן פשוט ולא משום ספק וחומרא עושין דנמצא מורין לאחרים דאם משום חומרא אינו יכול להחמיר לאחרים ועמ"ש בסי' פ"ט

תפט

ארגז הנעשה מתחלה להניח בו ספרים וקודם ששמו הספרים בתוכו התנו שאם יצטרכו לשנותו לדבר אחר יהיו מותרין לשנותו לכל דבר. לכאורה היה נראה כיון דתנאי מהני כדאיתא בא"ח סימן מ"ב וסימן קנ"ד ואף דכאן התנו רק אחר שנעשה לשם ספרים קודם ההנחה מ"מ הא קי"ל הזמנה לאו מלתא רק בהזמין וצר בו כדאיתא בסי' מ"ב והרי קודם דצר ביה התנה ומצאתי אח"כ שכ"כ הר"ן בס"פ נגמר הדין והובא בחידושי רע"ק ז"ל בגליון יו"ד סימן שס"ד

אך מהש"ע שם מוכח דאסור וכ"כ המג"א בסי' מ"ב ריש סק"ה והחו"י תשובה נ"ט והא"ר סי' מ"ב ופרמ"ג בא"א שם דאם מתחלה אזמניה לעולם וקודם שצר בו נמלך וצר ביה רק ע"ד לפנותו לאחר זמן אסור. ומ"מ כיון דבברכ"י סימן קנ"ד בשיורי ברכה הביא מספר חקת התורה דשני גדולי קדמאי כתבו דאין איסור רק בספרים שנעשו בגלילה לא בספרים בזה"ז דנכרכים ומכוסים בעורות או בנייר אם כן אותם כיסוין הן תשמיש קדושה והתיבות תשמיש דתשמיש אף דלפעמים מניחים בהם קונטרסים כשלא נעשה להם עדיין כסוי אזלינן בתר רוב תשמישייהו עיי"ש וכיון שהן מתירין גם בלא תנאי ודאי כשהתנה אחר ההזמנה וקודם ההנחה הרוצה לסמוך יש לו על מה לסמוך על הר"ן והנהו גדולים שבספר חקת התורה

תצ

אבי האשה עולה לתורה צבי וחותם הירש וכן נקרא במקום הנתינה וכשהיה דר במקום הכתיבה איזה שנים נקרא הירשל נ"ל להשמיט שם הירשל וכמ"ש בטי"ג כשחותם הערץ ונקרא הערציל בפניו דא"צ לכתוב והמכונה הערצל דשם חד הוא אלא הוספה בעלמא לגעגוע ולכן אינו חותם כן ואה"ש חולק עליו דצריך לכתוב כמו שנקרא בפי העולם עיי"ש וה"ט דעל שם החתימה לא יתכן לכתוב המכונה אבל זה שנקרא במקום הנתינה הירש יכול לכתוב המכונה הירש וצריך להשמיט שם הירשל אף דכתיבת קוה"ש אינו מזיק הכא שאני דיש ספק איך לכתוב אם הערשל בעין כיון דשם זה לא נמצא בס"ג ביוד כמ"ש החת"ס לענין הרשל בפתח או מ"מ יכתוב הירשל דיו"ד הונח גם על סגול כמ"ש האחרונים וכ"ש הכא דחותם הירש ביו"ד והירשל רק געגועין אם יכתוב הערשל בעין יהא שינוי מחתימתו ומפרט דהוא רק בשם אבי האשה וכה"ג כתב הנוב"ת סי' קי"ח בשם גומפלי ונ"ל דזה הטעם של החת"ס סכ"ה