תשורת ש"י רצח

דשכיח ונתפשט כן בס"ג אין לנו לשנות אבל ארקה לא נמצא בס"ג

וקשה למה בשארקה כתבו אחרונים לכתוב ה' בסוף ושלומקא כתבו רש"ל וטו"ז אלף בסוף וכן הקשה באה"ש כלל יו"ד ס"ק ל"א וז"ל ותמהני על הב"ש בש"א אות שי"ן שהביא מ"ש רש"ל דאצ"ל שלמה המכונה שלומקא וטו"ז כתב דצ"ל המכונה שלומקא ואמאי לא העיר בזה דצ"ל ה' בסוף כמו שארקה וכן הושקא האשקא ולא אדע מה חילוק בין אברמקא לשרקה עכ"ל ולמ"ש י"ל דשמות הללו היו שכיחין באגרות ושטרות ונהגו לכתבן המון עם באלף לבסוף דאגרות ושטרות יותר שכיח באנשים מנשים והמון עם אין מבחינים בין כינוי היוציא מלה"ק או לא ורוב מסחרים בין אנשים וכן אגרות מחמת דהולכים מביתם לכמה ימים דזה לא שכיח בנשים וכדאיתא בפרק הערל דף ע"ח ע"ב בפרש"י בד"ה ולא מן הגרים בארצכם דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות וכן פרש"י בקידושין דף ס"ט בד"ה ואת הנקבות וכן הוא בירושלמי בפ' האשה שהלך קמא ה"ו דרך איש לצאת למדה"י ואין דרכה של אשה לצאת למדה"י והובא בח"ר שם דף צ"ה

עוי"ל שאני היכא דכותב גם שם הקודש ושם הכינוי דאז כותב הכינוי במכונה סגי לכתוב באלף דלא שייך בזה מעלין בקודש משא"כ אם כותב רק שם שארקה דזה רק עיקר שמה וכיון דמקורו מן שם שרה צריך לכותבו כמקורו ושם סאייה דכתוב ב"ש לכתוב בה' אף כשכותבין שרה המכונה סאייה היינו משום דכ"פ כותבין רק שם סאייה כמבואר בב"ש בש"נ אות סמ"ך ושם הושקא והאשקא הם כינוי ליהושע וכותבין גם שם הקודש כמבואר בש"א אות ה' לכן כותבין בהכינוי א' לבסוף דדרך אנשים לעלות לתורה בשם הקודש וצריכין לכתבו ועל הכינוי כותבין המכונה

או משום דהגוים קורין שלומקא הושקא בדגוש כאלו ה' דגושה בסוף כאשר שמעתי מכמה גוים בכיוצא בזה ואם היינו כותבין בה' לבסוף היה מקום לטעות דשלמה שם עברי בישראל והמכונה שלומקה שם גוים לבד ובישראל לא יכונה בכינוי זה לכן כותבין באלף לברר שהוא שם כינוי בישראל משא"כ היכא דאין כותבין שם הקודש וכמו באשה כגון שארקה דהכל יודעין דזה שמה בישראל דאל"כ לא היה משמיט שם ישראל ולכתוב רק שם גיות

והב"ש בש"נ אות סמ"ך הקשה על הטו"ז למה כתב סאייא באלף לבסוף ובשם ריסה ס"ל דצ"ל ה' משום דיוצא משם הקודש ונ"ל משום דאין קפידא כ"כ בין א' לה' כמ"ש הב"ש עצמו שם

לכן משום כבוד השם יה בחר לו לכתוב באלף ולא בה' כיון דגט אין בו קדושה ונזרק או נהי דבגט אין חשש זריקה או דלא ה"ל לחוש זה בגט דצריכין לכתוב כראוי מ"מ ישראל קדושים מסתם באגרות רשות ושטרות כותבין באל"ף מחשש שלא יבוא לבזיון באשפה וכדאיתא ביו"ד ס"ס רע"ו דאסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר דיוכל לבוא לידי בזיון וה"נ אותיות יה הוי שם שאינו נמחק ועיין ב"ש בש"א בשם גדלי' דאפילו רוב ב"א כותבין בא' אין להסתפק בזה דמה שחותמין באל"ף הוא רק משום כבוד השם שלא יבא לבזיון באשפות ועיי"ש בטי"ג סק"ז אך כיון דגדלי' שם הקודש ממש ונכתב בתנ"ך בה' צ"ל כראוי אבל שם סייא דאינו בקודש הולכין אחר הרגילות באגרות ושטרות ולפיכך אמר הטו"ז טעם בשם סאייא לכתוב בא' משום דהיא לעז דאם היה שם הקודש ממש לא היינו משגיחין במה דדרך העולם לכתוב באל"ף כמ"ש הב"ש בשם גדלי'

ועכ"פ צ"ל אהרן המכונה ארקה בה' לבסוף ובתשובה מאהבה ח"א ס"ס נ"ב העתיק מש"ע של הגאון מהר"ם פישלס ז"ל שעשו מעשה בהסכמת הגאון נו"ב ז"ל וכתבו אהרן המכונה ארה והובא באה"ש בש"א אות א' סק"מ ומ"ש שם שקבלה מהחת"ס לכתוב ארא משום דארה בה' לשון קללה אין שייך כאן ובחידושי אנשי שם סימן ק"ח כתב לכתוב אהרן המכונה ארולה בה' לבסוף וכתב דרוב שמות הגעגועים נכתב בה' בסוף כמו מענדלה ליבלה שרלה ריבלה עיי"ש דכפל ושילש כן ובענ"ד לא ידענא אנה מצא מענדלה ליבלה בה' לסוף ואדרבא מעכלא כתוב בכל ס"ג בא' לבסוף ושרלה וריבלה שאני דיוצא מן שרה רבקה דיש ה' בסוף

תעג

אשה שמה מעריסה גיטל רעכל ונשאת למקום אחר ונתגרשה ושבה למקום מולדתה ונקראת ג"כ גיטל רעכל אך יש כמה אנשים אשר אין זוכרין היטב שמה וקוראין אותה יוטא רעכל ונלאת לאמר ששמה גיטיל רעכל ונשאת שנית ובאה להתגרש. נ"ל לכתוב גיטל רעכל דמה לנו במה שאחרים מחזיקין לה שם בטעות והיא עצמה לא ניחא לה בשינוי מדאמרה שנלאת לאמר ששמה גיטל ולא יוטיל הרי דמקפדת הרבה פעמים עד שכלאת א"כ א"א להחזיק לה שם בעל כרחה והא דב"ב בפג"פ כל שהוחזק שלשים יום דקרו ליה ועני התם אין ידוע דבטעות הוחזק גם לא מקפיד בשום פעם לומר דשמו אינו כן ואדרבה מדקרו לו הכי ש"מ דהוא עצמו אמר להם ששמו הכי וכתבו האחרונים דאין להשגיח במה שהחזן קורא אותו רק כששואלין אותו איך שמו אומר כך הרי אף דקורא אותו החזן לעלות ועולה מ"מ לא הוחזק בשם זה כיון שלא על פיו קראו כך וכן בשם קטנות כגון וועלקל כתבו דאם מקפיד אף דקורין אותו כן אין לכתוב כן בגט ובלק"ש לטי"ג סי"ב כתב מי ששמו מעריסה יהושע ושם החול העשל רק בנערותו טעו קצת אנשים וקראוהו הירשל יש לכתוב גם המכונה הירשל אין זה סתירה לדברינו דהתם לא חזינן מעולם דקפיד וגם הוא זמן כביר מנערותו עד היום ובשו"ת ב"א סימן צ"א בנד"ז כתב דמה שאנו הולכין אחר קוריאת השם בפי העולם לאו בקריאה דדהו תליא מלתא כמ"ש בסדר השמות דאותן השמות שהוא מתבייש אין לכותבן דאין מקבל עליו להיות נקרא בו רק אותן השמות שהוא מחזיק עצמו בהן וקרו ליה בו ועני יש לכתבו אף דרק המיעוט קורין אותו בו שהרי קיבל עליו שם זה ועונה לקוראיו בו ובטי"ג בש"א אות וא"ו סק"ד כתב דעיקר קביעת השם הוא השם שהוא רוצה בו ובשו"מ כרך ראשון ח"א סימן ק"ג כתב דהוחזק לא שייך רק מה שהוא מחזיק עצמו בשם אבל מה שקורין אותו לעלות לס"ת והדבר ידוע דהקורא טעה וחשב דפייבל זה שמו הקודש שרגא ואלו ידע דשמו הקודש יחזקאל היה קוראו יחזקאל לא נקרא הוחזק בשם שרגא כלל והובא באה"ש כלל א' סקט"ו והביא ראיה מפג"פ סי' קכ"ט ס"ק קי"ד וטו"ז גבי שם אלעזר כתב אף דחותם אליעזר כיון דבטעות חותם לא מחזיקינן ליה בשם